נדחתה תביעתו של דייר עמידר לרכוש את הבית בעסקת קומבינציה
תושב מבשרת ציון, המתגורר במשך 50 שנה בדירת עמידר, ביקש לרכוש את הבית שבו הוא גר במסגרת עסקת קומבינציה עם יזם. עמידר התנגדה בטענה כי האישור יהווה תקדים מסוכן של עסקאות קומבינציה על זכויותיהם של דיירי הדיור הציבורי
דייר המתגורר בדיור ציבורי של עמידר תבע את משרד השיכון ועמידר כדי שיאפשרו לו לרכוש דירה במסגרת עסקת קומבינציה עם יזם, אך תביעתו נדחתה לאחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט אימץ בהחלטתו את עמדתם של הנתבעים.
הדייר הוא נכה המתקיים מקצבת ביטוח לאומי ומתגורר בבית קרקע במבשרת ציון, המוכר כדיור ציבורי יותר מ־50 שנה. בבית התגוררו הוריו כדיירי דיור ציבורי, והוא גדל במקום עם אחיו, ונותר להתגורר בו כאשר הוריו נפטרו. בשנת 2014 הגיש הדייר בקשה לרכוש את הנכס, ולאחר הליכים משפטיים שנמשכו שנים, ואף הגיעו לבית המשפט העליון, נקבע במרץ 2022 כי עמידר תאפשר את מכירת הבית תמורת 3.35 מיליון שקל.
לטענת הדייר, לא היה ביכולתו לגייס את הסכום, שכן הוא מתקיים מקצבת ביטוח לאומי, אינו יכול לקבל משכנתא בהיקף כזה, וגם משפחתו אינה מסוגלת לסייע לו בסכומים כאלה.
הדייר פנה לחבר משפחה, העוסק ביזמות נדל"ן, וזה הסכים לממן את מלוא מחיר הרכישה, אך לא כהלוואה אלא במתווה של עסקת קומבינציה.
הנכס במבשרת ציון בנוי על מגרש שבו זכויות ל־6 דירות. המתווה שהציע הדייר היה לרכוש את הבית מעמידר, ומיד לאחר מכן להתקשר עם היזם בעסקת קומבינציה ולהעביר לו 80% מזכויותיו בנכס. 20% יישארו בידיו, ובמסגרת הפרויקט הוא אמור היה לקבל דירת מגורים חדשה. כדי לבצע את העסקה, הוא ביקש כי עמידר תאפשר ליזם לקבל בטוחות על הנכס, ובמקביל למנוע או לצמצם את הבטוחות שהמדינה ביקשה לרשום לטובתה במסגרת מכירת דירת הדיור הציבורי.
במשך תקופה ארוכה נדונה הבקשה בין עמידר ומשרד הבינוי והשיכון לבין ועדת החריגים, ובמהלך התקופה ניתנו לו מספר ארכות להשלמת הרכישה, כולל אישור לממן את הרכישה באמצעות הלוואה מגוף חיצוני מפוקח. ביולי 2025 הודיעה עמידר, כי המתווה שהציע נדחה.
עמדת המדינה היתה כי מימון רכישת דירת דיור ציבורי יכול להיעשות באמצעות בנק, או גוף פיננסי מוכר ומפוקח, אך לא באמצעות יזם פרטי שאינו גוף פיננסי מפוקח ושדורש לקבל בתמורה בטוחות וזכויות בנכס.
הדייר עתר נגד ההחלטה לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט דחה את תביעתו של הדייר וצידד בעמדתם של עמידר ומשרד השיכון.
בהחלטתו כתב השופט ארנון דראל כי הסטייה מהנחיות מינהליות שמורה למקרים ייחודיים וחריגים ביותר, אך במקרה זה ועדת החריגים הגיעה למסקנה כי נסיבות המקרה, על אף היותו ייחודי בשל אופיו של הנכס, אינן מצדיקות סטייה מהוראות הנוהל והדין. "על אף ההבנה לקושי, והרצון לאפשר לעותר לרכוש את הדירה, לא ראיתי כי קמה עילה להתערבות בשיקול דעתה של ועדת החריגים בעניין זה", כתב השופט דראל.
"המשיבים הבהירו בדיון כי החשש מפני מתן האפשרות למימון חיצוני, תוך ויתור המדינה על הבטוחות, יכול להביא בעתיד לפעילות מסחרית בזכויות הדיור הציבורי, נטילת הלוואות מגורמים שאינם מורשים לכך, וניצול צרכיו ומצוקתו של הדייר הציבורי כדי להשתמש בזכותו באופן שבו אחרים יוכלו לגרוף לעצמם רווחים", נכתב בפסק הדין.
לדברי השופט, "הרחבת האפשרות למימון חיצוני תאפשר גיוס מימון מיזמים פרטיים ללא שניתן לפקח על כך ותרחיב את מעגל המקרים שבהם ייעשו עסקאות בזכויות הדיירים בדיור הציבורי, שלא נועדו לקידום המטרה שבבסיס האפשרות שניתנה לרכישת הדירות".
עוד כתב השופט כי הרכישה במתווה המבוקש מדמה עסקת פינוי בינוי שבה יזם נכנס בנעליו של הדייר, מעמיד לרשותו מימון, ומגיע עמו להסדר על בניית מספר יחידות דיור, כך שהדייר יקבל דירה אחת והיזם ייהנה מהשאר.
"עמדת הוועדה שלא לחרוג מהכללים, ושלא לוותר על הזכות לקבלת משכנתא או הערת אזהרה, עולה בקנה אחד עם תכלית הוראות הנוהל והחוק. תכלית זו מחייבת לוודא כי הטבה זו תינתן לזקוקים לה בלבד ולא תהפוך לעניין שניתן לסחור בו", נכתב בהחלטה.
את משרד השיכון ייצג עו"ד איתי סדן מפרקליטות ירושלים. את עמידר ייצגה עו"ד שיר אשכנזי ממשרד גיל אפרתי ושות'.
