מרכז הנדל"ן
העירייה חסמה חניון ציבורי לטובת מרכז ספורט ובית אבות - ביהמ"ש ביטל את ההחלטה
במשך שנים שימש שטח ציבורי פתוח בשכונת נווה עוז בפתח תקווה כחניון חינמי לכלל הציבור, עד שהוצב בו מחסום חשמלי והחניה הוגבלה למנויי הקאנטרי ולבאי בית אבות סמוך. שתי עורכות דין עתרו נגד המהלך, ובית המשפט המחוזי קבע כי ההחלטה התקבלה ללא תיעוד, הנמקה או הליך מנהלי תקין. הביטול ייכנס לתוקף בדצמבר, והעירייה תוכל לבחון מחדש את הסדרת החניה
בית המשפט המחוזי מרכז קיבל השבוע בחלקה עתירה מנהלית שהגישו עורכות הדין לימור סלמן ומורן אשכנזי נגד עיריית פתח תקווה ומרכז ספורט נווה עוז, וביטל החלטה שאפשרה לייחד חניון ציבורי בשכונת נווה עוז למנויי מרכז הספורט ולבאי בית אבות סמוך. השופט אלי ברנד קבע כי ההחלטה התקבלה ללא הליך מנהלי תקין, ללא תיעוד בכתב וללא הנמקה, וכי הפגמים שנפלו בה מחייבים את ביטולה. עם זאת, כדי לאפשר לעירייה לבחון מחדש את הסדרת החניה, הושהתה כניסת הביטול לתוקף עד 21 בדצמבר 2026.
במוקד המחלוקת עומד שטח ברחוב דנמרק בפתח תקווה, בין מרכז הספורט "נווה עוז" לבית אבות סמוך, המוגדר בתוכנית המתאר כשטח ציבורי פתוח (שצ"פ). במשך שנים שימש המקום כחניון פתוח ללא תשלום, שהיה נגיש לכלל הציבור. ביוני 2025 הותקן בכניסה לשטח מחסום חשמלי, ונמנעה כניסתם של כלי רכב שאינם מורשים. במקום הוצב שלט שלפיו החניה מיועדת למנויי מרכז הספורט ולבאי בית האבות בלבד, וכי כלי רכב אחרים ייגררו.
עורכות הדין מורן אשכנזי ולימור סלמן
(צילום: דורון לצטר)
בעקבות חסימת החניון פנו שתי עורכות הדין, שאחת מהן מתגוררת במתחם "מגדלי ספייס" הסמוך, לעירייה בבקשה לברר את חוקיות המהלך. לאחר שלא השתכנעו מתשובת העירייה, הגישו עתירה מנהלית ובקשה לצו ביניים. ניסיונות להגיע להסכמות מחוץ לבית המשפט לא צלחו, והסכסוך הועבר להכרעה שיפוטית.
בעתירתן טענו סלמן ואשכנזי כי העירייה אפשרה להפוך שטח ציבורי לחניה המיועדת לקבוצה מוגדרת, תוך מניעת השימוש בו מכלל הציבור. לדבריהן, המהלך נעשה ללא הליך הקצאת קרקעות כנדרש, ללא תבחינים שוויוניים, דיון בוועדת ההקצאות, אישור מועצת העירייה או הסכם מסודר. עוד טענו כי התכתבויות עם גורמים בעירייה העלו גרסאות סותרות באשר להחלטה שהתקבלה. לטענתן, גם אם התקנת המחסום אינה מחייבת היתר בנייה, אין בכך כדי להתיר את הגבלת השימוש בשטח ציבורי.
מנגד טענה העירייה כי לא הוקצו מקרקעין למרכז הספורט ולא הוענקו לו זכויות קנייניות, אלא התקבלה החלטה מנהלית להסדרת החניה ולוויסות עומסי התנועה באזור. העירייה ומרכז הספורט טענו כי הוכשרו מאות מקומות חניה חלופיים בסביבת מתחם המגורים, וכי החניון נועד לשרת את מתקני הספורט ואת בית האבות. עוד טענו כי העתירה נובעת מאינטרס אישי של העותרות, שלטענתם מפעילות משרד עורכי דין מדירת מגורים ללא היתר לשימוש חורג, וכי הן לא הציגו לבית המשפט את מלוא פתרונות החניה באזור. הטענה בדבר הפעלת המשרד לא הוכחה.
השופט ברנד דחה את טענות העירייה ומרכז הספורט בדבר היעדר זכות עמידה וחוסר ניקיון כפיים מצד העותרות. הוא קבע כי לפחות לעותרת המתגוררת מול החניון יש זיקה ישירה למחלוקת, וכי ממילא מדובר בסוגיה בעלת חשיבות ציבורית הנוגעת לתקינות המנהל ולשלטון החוק.
בבחינת אופן קבלת ההחלטה מצא בית המשפט פגמים מהותיים. "לא הוצגה כל רשומה או פרוטוקול המתעדים מתי התקבלה ההחלטה, מי הגורם המוסמך שקיבל אותה, מהי התשתית העובדתית שעל יסודה התקבלה, או אילו שיקולים נשקלו", קבע השופט.
ברנד הסתמך גם על פסיקת בית המשפט העליון מ-2017, שבה נקבע: "תהליך קבלת החלטה מינהלית נדרש לכלול מספר שלבים, כידוע, בכללם איסוף נתונים, בדיקת משמעותם, בחינת עמדות שונות וקבלת החלטה מנומקת... הלכה היא, שיש להעלות החלטות מינהליות על הכתב. זאת במועד קבלת ההחלטה, ובפרט כאשר מדובר בהחלטה מורכבת".
פסק הדין התייחס גם לסתירות בין תשובות שמסרו בעלי תפקידים בעירייה. ב-2 ביולי 2025 כתב סגן מנהל אגף הפיקוח בעירייה, אלי לוי: "החניות הנמצאות בשטח השצ"פ הוצמדו לקאנטרי לאחר פגישה של ועד המקום עם ראש העיר עקב מצוקת חניה".
אלא שב-10 ביולי השיבה מנהלת אגף נכסי העירייה, עו"ד צילה גרינהויז: "לא ידוע לנו על שימוש בלעדי של בריכת נווה עוז... בחניה בחלקה... מדובר בשצ"פ... שאמורה לשמש את כלל הציבור". השופט ציין כי מתשובתה עולה שגורם בכיר ורלוונטי בעירייה כלל לא היה מודע להחלטה ולשינוי שנעשה בשטח.
בהכרעתו הפנה ברנד גם לפסיקה של השופט שמואל בורנשטין מ-2022, שעסקה בחשיבות ההקפדה על הליכים מנהליים תקינים: "הנוהל משקף את הנדרש על פי כללי המשפט המנהלי - הוגנות, שקיפות, שוויוניות, סבירות ומידתיות... וכשם שאין חיים מחוץ לכללי המשפט המנהלי, כך 'אין חיים מחוץ לנוהל'".
בית המשפט קבע כי חומרת הפגמים אינה מאפשרת להסתפק באישור ההחלטה בדיעבד, גם בהתאם לדוקטרינת הבטלות היחסית, שלפיה פגם בהחלטה מנהלית אינו מחייב בהכרח את ביטולה. השופט הסביר: "נוכח האמור, עוצמתו של הפגם בהליך קבלת ההחלטה ותיעודו במקרה דנן משמעותית במידה כזו שחרף דוקטרינת הבטלות היחסית אינני סבור שבמקרה זה ניתן להסתפק בהכשר בדיעבד של ההחלטה המנהלית שהתקבלה באופן פגום ואין מנוס מביטולה, כאשר המשיבה 1 (עיריית פ"ת - דנ"ק) תוכל לשוב ולבחון את העניין ולקבל החלטה סדורה, מנומקת ומתועדת כדבעי לאחר בחינת כלל השיקולים הנדרשים על ידי הגורמים המוסמכים לכך, והכל על-פי שיקול הדעת המוקנה לה כדין והפרוצדורה הנדרשת, תהא החלטתה אשר תהא. משאלו הם פני הדברים אינני נדרש לבחינה והכרעה ביחס ליתר טענות הצדדים לגופה של ההחלטה".
בהתאם לכך ביטל בית המשפט את ההחלטה המאפשרת שימוש בלעדי בחניון, והורה לעירייה ולמרכז הספורט להשיב את המצב לקדמותו. עם זאת, הביטול ייכנס לתוקף רק ב-21 בדצמבר 2026, כדי לאפשר לעירייה לבחון את הסדרת החניה מחדש ולקבל החלטה בהליך תקין, מנומק ומתועד. העירייה ומרכז הספורט חויבו יחד בהוצאות משפט בסך 2,000 שקל.
העותרות, עורכות הדין סלמן ואשכנזי, ייצגו את עצמן בהליך. את עיריית פתח תקווה ייצג עו"ד גיל זילבר, ואת מרכז ספורט נווה עוז ייצג עו"ד עדי פוקס.
מעיריית פתח תקווה נמסר: "מדובר בשצ"פ שהיה ועודנו משמש כחניה ציבורית. בשל קשיי חניה ותנועה בסביבת הקאנטרי ובית האבות ביקשה העירייה לייעל את השימוש במגרשי החניה השונים באותה סביבה כך שהתנועה והחניה ינותבו בצורה מושכלת למגרשי החניה הקרובים ביותר. זאת במטרה שבאי הקאנטרי ובית האבות לא יתפסו חניה נצרכת עבור הדיירים בסביבת המגורים, ולחילופין הוכשרו מתחמי חנייה נוספים לדיירים. העירייה לומדת את פסק הדין ביחס לפרוצדורה הנדרשת להשגת התכלית הציבורית הנ"ל ושוקלת את צעדיה להמשך".
עו"ד לימור סלמן, ממגישות העתירה, מסרה: "פסק הדין מעביר מסר חשוב לרשויות המקומיות בכל הנוגע לניהול מקרקעי ציבור. מדובר במשאב ציבורי מוגבל ובעל ערך, והחלטות הנוגעות לאופן השימוש בו עשויות להיות בעלות השלכות משמעותיות על הציבור הרחב.
רשות מקומית אינה רשאית להעניק שטחים השייכים לציבור לגורם פרטי כ'מתנה', על דעת עצמה וללא הליך מוסדר ושקוף, שבמסגרתו ניתנה לציבור הזדמנות להביע את עמדתו והוצגו נתונים ומסמכים ממשיים המבססים את הצורך במהלך. לא די בטענה כי מדובר ב'הסדרת שימושים' או במענה לצורך נקודתי, ובוודאי שלא ניתן לבסס החלטה מסוג זה על פגישה עם ראש העיר, שתוכנה לא תועד ושלא הוצגו נתונים כלשהם ביחס אליה.
"העירייה ונציגיה הם משרתי הציבור, וככאלה מוטלת עליהם החובה לפעול בשקיפות ובאחריות, ולהבטיח כי החלטות הנוגעות לנכסי הציבור יתקבלו לאחר בחינה עניינית של מכלול הנתונים והשיקולים הרלוונטיים, תוך קיום הליך תקין ומתועד בהתאם להוראות הדין.
הוראות אלה לא נקבעו לשם הפורמליות בלבד, אלא נועדו להגן על האינטרס הציבורי ולמנוע בדיוק מצבים שבהם מתקבלות החלטות הנוגעות למשאבים השייכים לכלל הציבור, ללא הליך ראוי וללא בקרה, באופן העלול לפגוע בזכויות הציבור ובאינטרסים שלו".
עו"ד מורן אשכנזי, שהגישה את העתירה יחד עם עו"ד סלמן, מסרה: "מה שהחל בבירור פשוט בנוגע לחסימת חניות ציבוריות חשף התנהלות המעוררת שאלות מהותיות באשר לאופן שבו מתקבלות החלטות הנוגעות לנכסי הציבור. בתחילה נמסר כי החניות הוקצו לשימושו הבלעדי של הקאנטרי בעקבות פגישה עם ראש העיר, ואילו בהמשך טען גורם בכיר אחר בעירייה כי כלל לא ידוע לו על שימוש בלעדי בשטח.
"לא ייתכן ששטחים ציבוריים יועברו לשימוש בלעדי של גורם מסוים, מבלי שהציבור ידע מי קיבל את ההחלטה, מה היו הנימוקים שעמדו בבסיסה והאם התקיים הליך מוסדר כדין. קרקע ציבורית שייכת לציבור, והרשות המקומית מחויבת לנהוג בה בשקיפות, באחריות ותוך שמירה על האינטרס הציבורי. אנו מקוות שפסק הדין יבהיר לרשויות המקומיות כי החלטות הנוגעות לנכסי הציבור אינן יכולות להתקבל מאחורי דלתיים סגורות, וכי יש להקפיד על הליכי קבלת החלטות תקינים, מתועדים ושקופים".
