הפספוס הגדול של שרי אריסון: סיגנצ'ר שווה כמו הפועלים

האקזיט המוקדם של הפועלים: עשור לאחר שהנהלת בנק הפועלים מכרה את מלוא האחזקה (59%) בבנק סיגנצ'ר, שווי השוק של הבנק הניו־יורקי נושק לשוויו של בנק הפועלים, שעומד על 28 מיליארד שקל.

מה שהתחיל כבנק בוטיק ליהודים העשירים של התפוח הגדול נסחר כיום לפי שווי שוק של 7.4 מיליארד דולר (כ־28 מיליארד שקל). עבור בנק הפועלים, שבשליטת שרי אריסון, מדובר באחד הפספוסים הגדולים שלו. מאז המכירה זינקו מניות סיגנצ'ר ביותר מפי 5.5, והמשמעות היא שההחלטה למכור את מניות סיגנצ'ר עלתה לבעלי המניות של בנק הפועלים ביותר מ־2 מיליארד דולר.

"הפלא של השוק האמריקאי"

במאי 2001 בנק הפועלים החליט להקים בנק אמריקאי. הסיפור נחשב להצלחה עסקית מסחררת שכן מבנק שהוקם עם אפס נכסים, הצליח סיגנצ'ר להגדיל את הנפח ולגייס אלפי חשבונות חדשים בכל שנה. ההצלחה הגדולה יוחסה אז בעיקר לשני אנשי ההשקעות האמריקאים, לו רניירי וסקוט שאי.

השניים היו שותפים של אריסון בגרעין השליטה בבנק הפועלים, דרך קרן הייפריון שהחזיקה ב־3% ממניות בנק הפועלים. מי שעמד בראשו הוא סקוט שאי, יו"ר סיגנצ'ר כיום וחבר דירקטוריון בנק הפועלים דאז.

שרי אריסון בנסדא"ק צילום: The NASDAQ OMX Group, Inc

הפועלים, שהחזיק עד אז במלוא הבעלות בסיגנצ'ר, רצה לגזור קופון על ההצלחה שבנה במו ידיו, וכבר ב־2004 הביא את סיגנצ'ר להנפקה בנאסד"ק. זו היתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שהונפק בנאסד"ק בנק אמריקאי בבעלות ישראלית ועוד לפי שווי שוק כפול מזה של ההון העצמי של הבנק. ההנפקה הראשונה בנאסד"ק הורידה את הפועלים מאחזקה של 100% ל־76%. כתוצאה מההנפקה רשם הפועלים רווח של כ־32 מיליון דולר ברוטו. צבי זיו, מנכ"ל הבנק דאז, צוטט כמי שאמר על ההנפקה כי "סיגנצ'ר זה הפלא של השוק האמריקאי שלא נוכל להבין לעולם. לוקחים חברה ומוכנים לשלם עבור קצב הצמיחה שלה. באמריקה מוכנים לקחת סיכונים".

בניגוד לשוק האמריקאי, שפרגן לסיגנצ'ר, הנהלת הפועלים כנראה האמינה פחות באותו הפלא. חצי שנה בלבד לאחר ההנפקה המוצלחת ביצע הפועלים הנפקה נוספת לפי מחיר של 23.75 דולר למניה, כאשר בנק הפועלים מכר 2.5 מיליון מניות תמורת כ־60 מיליון דולר.

בנוסף, הנפיק סיגנצ'ר עוד 2.7 מיליון מניות חדשות תמורת 64 מיליון דולר וכך חלקו של הפועלים דולל, והוא ירד מאחזקה של 76% ל־59%. באותה שנה רשם הפועלים רווח לאחר מס מצטבר של 297 מיליון שקל מההנפקות שביצע. 

מניית סיגנצ'ר זינקה פי 5.5 מאז 2005

מספר חודשים לאחר מכן, במרץ 2005, כשנה לאחר ההנפקה הראשונה, מכר הפועלים את מרבית מניותיו בסיגנצ'ר (כ־54% ממניות הבנק) לפי מחיר של 26.4 דולר למניה. המכירה בוצעה לקבוצת בתי השקעות אמרקאיים. בסך הכל, מכר הפועלים באותה שנה 17.3 מיליון מניות והכניס מאותה מכירה בלבד כ־440 מיליון דולר. בהמשך, מכר הבנק את 4.8% שנשארו באחזקתו.

שווי המניות אותם מכר הפועלים בפעימת המכירה במרץ 2005 (17.3 מיליון מניות) עומד כיום על 2.5 מיליארד דולר (כ־9.5 מיליארד שקל). הפועלים כאמור מכר אותם ב־440 מיליון דולר. מחיר מניית סיגנצ'ר בנאסד"ק עומד כיום על כ־149 דולר, כלומר קפיצה של פי 5.5 לעומת המחיר ב־2005. מחיר מניית הפועלים (מתואם דיבידנד) עלה מאז בפחות מ־65%. "לאחר בחינה קפדנית, הגיע בנק הפועלים למסקנה כי השקעה כזו תהיה על חשבון הזדמנויות עסקיות מבטיחות הקיימות עבור בנק הפועלים בארה"ב, באירופה, בדרום־מזרח אסיה, בתחום הבנקאות הבינלאומית הפרטית ובתחומים בנקאיים אחרים. לאור מסקנות אלה, הוחלט כאמור למכור את מניות סיגנצ'ר", נכתב בהודעת הבנק באותה העת. בשוק ההון אמרו אז כי לאחר מכירת סיגנצ'ר מצאו בהפועלים דרך אחרת לשמור חשיפה לשוק האמריקאי, באמצעות השקעה באג"ח מגובות משכנתאות (MBS) – אותם מוצרי השקעה שהבנק הפסיד עליהם מיליארד שקל במשבר של 2008.

הרגולציה של בנק ישראל יכלה לעזור

בהפועלים ציינו אז כי הסיבה העיקרית להחלטה למכור את גרעין השליטה בבנק נבעה ממגבלות רגולטוריות שהציב בנק ישראל בפני בנק הפועלים, שלפיהן נאסר על הבנק להקטין את אחזקתו בסיגנצ'ר מתחת ל־50.1%, החלטה רגולטורית שאם הבנק היה מחליט לעמוד בה, היתה משפרת את מצבו. כלומר אם הפועלים רצה להישאר בסיגנצ'ר, היה עליו להשתתף בעוד סבבי גיוס והנפקות שביצע הבנק.

במרוצת השנים יצא סיגנצ'ר בארבע הנפקות מניות נוספות. אם הפועלים היה רוצה להשתתף בהן כדי לשמור על חלקו (שעמד על 59%), היה עליו להזרים בהנפקות כ־450 מיליון דולר. אם היה עושה כן, שווי אחזקותיו בסיגנצ'ר היה עומד היום על קרוב ל־4 מיליארד דולר.

המבט אחורה לעבר 2005 מעניין גם היום מאחר שבהפועלים שואפים להרחיב את הפעילות הבינלאומית, בדגש על ארה"ב ופעילות המידל־מרקט שהוא מנהל היום בארה"ב. מדי פעם עולות גם הערכות ושמועות כי הפועלים בוחן רכישת בנק אמריקאי כדי להרחיב את פעילותו בארה"ב. כך, למשל, הפועלים בחן בין היתר לפני כשנה וחצי לרכוש את דיסקונט ניו יורק אך לבסוף ירד מהרעיון. השאיפה של הבנק לצמוח בחו"ל נובעת מתפיסה שפוטנציאל הצמיחה שלו בשוק המקומי מוגבל בשל היותו הבנק הגדול ביותר.

במקביל, הפועלים חגג בחודש אפריל האחרון 40 שנות פעילות בארה"ב באירוע חגיגי וגרנדיוזי שאליו הוזמן בין היתר נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס, שנשכר על ידי הבנק לנאום באירוע. בסופו של דבר ולאחר ביקורת ציבורית אדירה, פרס החליט לבטל את החוזה שחתם עם הפועלים לפיו היה אמור לקבל מהבנק 30 אלף דולר לחודש ובתמורה לסייע לו לקדם את עסקיו בארה"ב ובשווקים בינלאומיים. במקומו של פרס הגיע בסופו של דבר ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק.

הרשויות בארה"ב מנהלות חקירה נגד הפועלים ובנק מזרחי טפחות בחשד כי אלו סייעו ללקוחותיהם להתחמק מתשלומי מס. בנק לאומי סיים את החקירה עם הרשויות בחודש דצמבר האחרון כאשר הודה בהאשמות שיוחסו לו ושילם קנס אדיר של 1.5 מיליארד שקל.

הנהנה הגדול: סקוט שאי

מי שעדיין נהנה מהעלייה האדירה בשווי של סיגנצ'ר הוא לא אחר מסקוט שאי. האיש שהלך עם סיגנצ'ר מיומו הראשון כבר מזמן לא דירקטור בבנק בהפועלים, ואף קרן הייפריון שבה היה קשור מכרה את חלקה בהפועלים לפני יותר משמונה שנים. עם הקמת בנק סיגנצ'ר שאי התמנה לתפקיד יו"ר הדירקטוריון של הבנק, תפקיד שהוא מחזיק בו עד היום. שאי מחזיק נכון להיום במניות ואופציות בשווי של כ־30 מיליון דולר, ובמרוצת השנים הוא נהנה משכר בעלות של 22 מיליון דולר.