להגביל את הברוקראז' של הבנקים

אחת המטרות המרכזיות להקמתה של ועדת בכר, היתה להקטין את רמת הריכוזיות והכוח שבידי המערכת הבנקאית. ואכן, במסגרת הרפורמה שקידמה הוועדה הוצאו קרנות הנאמנות וקופות הגמל מידי ניהולם של הבנקים, והכל כדי למנוע מציאות מעוותת שבה הבנקים היו גם היצרנים של המוצר הפיננסי שהוצע ללקוחות, ובמקביל גם היו המשווק הבלעדי שלו.

ואולם, אף שהעיקרון שעמד מאחורי הקמת רפורמת בכר היה ראוי, הוועדה הותירה כמה נקודות לא סגורות, שהשאירו בידי המערכת הבנקאית כוח שליטה גדול. בין התחומים שלא נפתרו על ידי הוועדה היתה סוגיית שירותי הברוקראז' שהבנקים מספקים.

שחקן גדול בשוק הברוקראז' סיפר לנו כי גוף מוסדי גדול ערך באחרונה מכרז על שירותי הברוקראז' של קרנות הנאמנות שלו בין כמה גופים בשוק, ומצא שהוא הגוף שמציע את שיעור עמלות הקנייה והמכירה הטוב ביותר, לצד מערך שירות איכותי. ניגש אותו גוף מוסדי לבנק שבו ניהל בעבר את הברוקראז' של קופות הגמל וקרנות הנאמנות שלו וביקש להעביר את ניהולן לידי אותו שחקן.

אולם, התחרות ההולכת וגדלה בשוק הברוקראז' עוררה חששות מצד הנהלת הבנק, וזו מיהרה להתכנס כדי לטקס עצה. כצעד מונע לבריחת לקוח הודיע הבנק לאותו גוף מוסדי: "אתן לך פחות 10% מכל מחיר ששחקן אחר בשוק יציע לך". אותו גוף מוסדי, שמחויב להעניק ללקוחותיו את השירות הזול ביותר, נאלץ לוותר על שירותיו של שחקן הברוקראז' המתחרה, למרות השירות האיכותי שהציע לו.

נראה כי על הרגולטור לחשוב צעד אחד קדימה, ולהביא בחשבון את ההשלכות של התסריט שתואר לעיל, שניתן לכנותו בעגה המקצועית "תחרות דורסנית". הפעלת מערכת ברוקראז' כוללת עלויות תפעול ותחזוק יקרות. מנהל ברוקראז' חייב להיות היום חבר בורסה, שצריך להחזיק הון עצמי מינימלי בהיקף הקבוע בתקנות. נוסף על כך, כל ברוקראז' שמכבד את עצמו צריך להחזיק מחלקת Sell side ובה אנליסטים מוערכים, כדי לתת שירות אנליזה ללקוחותיו.

אולם, למחלקות הברוקראז' שבבתי ההשקעות אין סיכוי מול הכוח שבידי הבנקים, שיכולים להרשות לעצמם לספוג שנה או שנתיים של חוסר רווחיות בתחום כדי למוטט את השחקנים האחרים, ואחר כך לשלוט בשוק הזה באופן בלעדי, ולהעלות מחירים ללא תחרות.

בדיוק כמו שעל הגופים הפנסיוניים מוטלת הגבלה על היקף האחזקות בחיסכון ארוך הטווח (15%), יש מקום לבחון אם לא ראוי להטיל על הבנקים מגבלה דומה בתחום הברוקראז'. הדבר מקבל משנה תוקף לאור העובדה שהבנקים הם זרוע ההפצה המרכזית של קרנות הנאמנות וקופות הגמל שבניהול המוסדיים. מבנה זה משאיר בידיהם כוח רב ויכולת להפעיל לחץ (ישיר או עקיף) על אותם גופים מוסדיים בנושאים שונים.