$
מט"ח וסחורות

רואה השחורות מארק פאבר מצא נקודת אור להשקעה: "הדולר הגיע לשיא, זה הזמן לשורט"

מארק פאבר, שחזה את "יום שני השחור" באוקטובר 87' ואת ניפוצה של בועת הנכסים ביפן, משוכנע שמדיניות הדפסת הכסף של ממשל אובמה שנעשתה בידי "רגולטורים ובנקאים כושלים", לא תצלח

עומרי כהן 11:5907.05.09

"באי רחב הידיים של 'האימפריה הגדולה שהבטיחה שגשוג הולך וגדל לנצח נצחים', נבחרה ממשלה חדשה תחת הנהגתו של אובאבוטו הגדול. סיסמת הבחירות שלו היתה 'שינוי', וזו היתה העת של התחלה מבטיחה".

 

בתיאור אגדה הלקוחה מסיפוריו של הנס כריסטיאן אנדרסן, בחר בחודש שעבר ד"ר מארק פאבר לפתוח את סקירתו החודשית על מצבה של כלכלת העולם. פאבר סיפר על אימפריה גדולה, שבניסיונה להציל את עצמה מפגעיהן של טעויות עבר כלכליות ומתחלואים ממושכים, היא החליטה להציל מוסדות פיננסיים כושלים, תוך שימוש בכספי אזרחיה הפשוטים.

 

אותה אימפריה, שהונהגה בידי המנהיג הטרי אובאבוטו, גייסה לכאורה את מיטב המוחות כדי להילחם במשבר הקשה. ואולם בהחלטתה לממן את יישום מדיניותה באמצעות הדפסה אדירה של כסף היא הביאה עליה את כיליונה.

 

לא צריך להיות גאון כדי להבין למי מכוונת האגדה של פאבר. מי שזכה לפרסומו העולמי בעת שחזה את נפילתה של וול סטריט ביום שני השחור של 19 באוקטובר 1987, אינו חוסך את שבטו מקובעי המדיניות בארצות הברית.

 

לעומת רוב תומכי מדיניות השוק החופשי בעולם, שהפכו את עורם בעקבות "המצב המיוחד" שיצר המשבר הכלכלי החריף של 2008, ממשיך פאבר לטעון בלהט נגד התערבות ממשלתית כלשהי בשווקים הפיננסיים. לדעתו, רק כוחות השוק הם שיכולים ושצריכים לתקן את עיוותי העבר.

 

בראיון מיוחד ל"כלכליסט" אומר האיש שמכנה את עצמו ד"ר אבדון ("Dr. Doom"), ושנחשב בעיני רבים לשורטיסט מספר אחת בעולם, כי "הבעיה באמריקה לא צמחה בגלל השוק החופשי, אלא בגלל התערבות הממשל דרך קביעת חוקים ותקנות חדשים, ויישומם בצורה שגויה. מדיניות זו אפשרה, למשל, לפאני מיי ופרדי מק (סוכנויות המשכנתאות הממשלתיות שהולאמו - ע"כ) לגדול לממדים עצומים".

 

ממשלו של ברק אובמה מנסה לעורר מחדש את הפעילות הכלכלית בארה"ב באמצעות הזרמת טריליוני דולרים למשק האמריקאי, אחרי שיו"ר הבנק המרכזי בן ברננקי כבר הוריד את הריבית לרמה של כמעט 0%.

 

מה דעתך על המדיניות הכלכלית של ממשל אובמה?

"באופן בסיסי, אני תומך בשוק חופשי ומתנגד לכל התערבות בו, ולכן אני ספקן מאוד לגבי האפשרות שהגדלת הגירעון הפיסקאלי והדפסת הכסף יעזרו לכלכלת ארה"ב. צריך להיות ברור שאף מדינה לא נהפכה לעשירה דרך הדפסת כסף, אחרת זימבבואה היתה המדינה העשירה בעולם. נוסף על כך, לגירעון הפיסקאלי, שהולך להסתכם השנה בכ־2 טריליון דולר, תהיה בטווח הארוך השפעה שלילית על שערי הריבית ועל שיעור האינפלציה. אני מתנגד נחרץ למדיניות של הצלת מוסדות פיננסיים שנעשתה בידי רגולטורים ובנקאים כושלים".

 

אובמה. "הפתרון הפשוט היה לתת לבנקים ול-AIG לפשוט רגל" אובמה. "הפתרון הפשוט היה לתת לבנקים ול-AIG לפשוט רגל" צילום: בלומברג

 

אז מה ממשל אובמה יכול היה לעשות מלבד להדפיס כסף?

"אני חושב שהפתרון הפשוט ביותר היה לתת לבנקים ול־AIG לפשוט רגל. הממשלה היתה צריכה לערוב רק לבעלי הפיקדונות (או במקרה של AIG, לערוב לכיסוי פרמיות הביטוח שכבר שולמו בידי המבוטחים). במקרה שכזה פשיטת הרגל היתה נוגעת רק לבעלי איגרות חוב של בנקים או כאלה שמחזיקים בפוזיציות בנגזרים על בנקים.

 

"לדעתי, זה לא היה גורם לנזק גדול לכלכלה הגלובלית. היו לנו פחות בנקאים, פחות קרנות גידור, פחות ברוקרים, כך שזה היה נוגע רק למערכת הפיננסית. אבל האדם הרגיל ברחוב אינו מחזיק בנגזרים ולכן רמת החיים שלו, או התנאים הכלכליים שלו, לא היו נפגעים מפשיטת רגל שכזאת".

 

לדעת פאבר, הכסף ששימש להצלת המוסדות הפיננסיים בארה"ב, כמו AIG וסוכנויות המשכנתאות, הוא כסף של משלם המסים שנלקח כדי להציל את מי שהוא מגדיר "מערכת שנוהלה בידי האליטה של וול סטריט ובנקאים שהעשירו את עצמם בכספי הלקוחות שלהם". לדעתו, חבילות התמריצים אינן הפתרון לבעיה. "הן עשויות להשהות אותה, לטפל בסימפטומים, אבל הן לא ירפאו את המחלה".

 

המשבר הכלכלי החריף ביותר הפוקד את הכלכלה האמריקאית מאז שנות השלושים, וקריסת השווקים הפיננסיים בעולם, גרמו בחודשים האחרונים להתנגשות חזיתית בין אלו האמונים על מלאכת השיקום - ובראשם שר האוצר האמריקאי טים גייתנר ויו"ר הבנק המרכזי בן ברננקי - לבין זוכה פרס נובל לכלכלה פרופ' פול קרוגמן.

 

"רק שוק חופשי"

 

בעוד ברננקי וגייתנר - הזוכים לתמיכת מנהל המועצה הכלכלית הלאומית בבית הלבן, הפרופסור לכלכלה לארי סאמרס - מעוניינים לתקן את המערכת הפיננסית האמריקאית באמצעות חוקים ותקנות חדשים שיגבירו את כוחם של הרגולטורים, סבור קרוגמן שהמערכת הפיננסית רקובה מיסודה, ולכן צריך להרוס אותה ולבנותה מחדש. כך או כך, שני הצדדים רואים בהתערבות ממשלתית כזו או אחרת את הבסיס לתיקון נזקי המשבר, וזאת למרות העובדה שלפחות חלקם תמכו בעבר באופן גורף בגישת השוק החופשי.

 

אלא שכאמור, לא כולם נטשו את אמונתם הקודמת. מארק פאבר (63) נולד בעיר ציריך ואת תקופת לימודיו עשה בעיר ז'נבה, שתיהן בשוויץ. בגיל 24 בלבד הוא סיים בהצטיינות את לימודיו לתואר דוקטור לכלכלה מטעם האוניברסיטה של ציריך, ובמקביל שם פעמיו למרכז העולם הפיננסי, ניו יורק, שם החל לעבוד בבית ההשקעות ווייט, וולד אנד קומפני (White, Weld & Co).

 

שלוש שנים אחר כך הוא העתיק את מקום מגוריו להונג קונג, וב־1978 החל לנהל את הסניף המקומי של בנק ההשקעות האמריקאי דרקסל ברנהם למברט, עד קריסתו ב־1990 בעקבות מעורבות בפעילות לא חוקית בשוק האג"ח זבל. לאחר הקריסה נותר פאבר אזרח נאמן של אזור דרום־מזרח אסיה, והקים חברה עצמאית הנושאת את שמו ושעוסקת בייעוץ השקעות.

 

פאבר הוא מלומד ודעתן, אבל בראיונות הוא מתנסח בבהירות ובפשטות, כך שגם האדם הסביר יבין את המסרים הברורים שהוא מבקש להעביר. עם זאת, אין לו בעיה לשים את הדברים על השולחן ולחבוט בכל מי שלדעתו שוגה — ויש כאלו רבים.

 

שתי הגישות העיקריות שנשמעו לאחרונה בארה"ב הן של לארי סאמרס, יועצו הכלכלי של הנשיא אובמה שמייצג את מדיניות הממשל, ושל הכלכלן פול קרוגמן שקורא למהפכה במערכת הבנקאית. אתה לא נשמע קרוב לתפיסה של סאמרס. עד כמה אתה קרוב לזו של קרוגמן?

"מר קרוגמן אמנם מתנגד להדפסת כסף ולגירעון פיסקאלי, ויוצא נגד השיטה של חילוצי המוסדות הפיננסיים. אבל הוא כן דוגל בהתערבות ממשלתית, בעוד אני תומך בשוק חופשי. אם אתה מאפשר לשוק החופשי לפעול, הוא מתפקד בצורה הטובה ביותר.

 

הכלכלן חתן פרס נובל פול קרוגמן. "מתנגד להדפסת כסף אבל דוגל בהתערבות ממשלתית" הכלכלן חתן פרס נובל פול קרוגמן. "מתנגד להדפסת כסף אבל דוגל בהתערבות ממשלתית" צילום: בלומברג

 

"אני לא חושב שהשווקים נכשלו. מי שנכשלו הם הרגולטורים וגם הקונגרס, המובל בידי קבוצות אינטרסנטיות המיוצגות בידי לוביסטים. התוצאה היא שינוי חוקים באופן המעודד ספקולציות פיננסיות. באופן דומה, גם הבנק המרכזי, שהתערב בשוק בכך שהשאיר את שיעורי הריבית נמוכים באופן מלאכותי, עודד ספקולציות ומינוף.

 

"כך שאני סקפטי מאוד לגבי האפשרות שאותם אנשים בדיוק, מר גייתנר, מר סאמרס, מר גרינספאן (קודמו של ברננקי בתפקיד יו"ר הבנק המרכזי - ע"כ) ומר ברננקי - שהוא לדעתי אחראי במידה רבה למשבר הנוכחי - יוכלו לפתור את הבעיות. בכלכלה אומרים שאין ארוחות חינם. הפסד הוא הפסד, ואם הממשלה לוקחת בעלות על ההפסדים האלה, מישהו כבר ישלם על זה".

 

"אנשים אינם מבינים"

 

בשנים האחרונות נהגו רוב המשקיעים להביע את תמיכתם בגישת השוק הפתוח, אבל עכשיו כולם לפתע מדברים על הצורך בהתערבות, כי אנחנו נמצאים ב"מצב מיוחד"

"אני חושב שהסיבה לכך היא שאנשים אינם מבינים את הסיבות למשבר. המשבר לא צמח מכיוון שהשוק חופשי, המשבר צמח בגלל ההתערבות הממשלתית הנמשכת. אם לא היו מצילים מקריסה את קרן LTCM ב־1998, אז בוול סטריט ובבנקים לא היו ממשיכים לשמור על רמות המינוף הגבוהות. אם מר ברננקי ומר גרינספאן לא היו חותכים את ריבית הבסיס הפדרלית לשער של 1%, ומשאירים אותה על שער שכזה במשך כמעט שלוש שנים שבהן חלה התרחבות כלכלית, אז היו הרבה פחות ספקולציות והרבה פחות מינוף".

 

אפרופו LTCM, האם אתה מסכים עם הטענה שלקרנות הגידור היה חלק נכבד בהתמוטטות של השוק הפיננסי העולמי?

"אני חושב שלקרנות הגידור היה קשר רופף מאוד להתמוטטות. באופן כללי, אני חושב שקרנות הגידור נוהלו טוב יותר ממוסדות פיננסיים - שנהפכו בעצמם לקרנות גידור. AIG היתה קרן גידור ענקית, וצריך לזכור שסיטיגרופ ושאר הבנקים עשו את רוב הכסף שלהם מפוזיציות מסחר גדולות. המוסדות הפיננסיים נהפכו למעשה לקרנות גידור, אבל היתה להם בקרת סיכונים עלובה, והם לא הבינו את הסיכונים הגבוהים שהיו גלומים בניירות שהם הכניסו למאזנים".

 

התשובה הזאת של פאבר אינה מפתיעה, אבל ראוי לציין שהיא מנוגדת לחלוטין לתפיסתם של כמה וכמה משקיעים מקצועיים אחרים, ובראשם וורן באפט ושותפו בניהול חברת ברקשייר האת'אוויי, צ'רלי מאנגר. בשבוע שעבר אמר מאנגר כי על הממשל לאסור מסחר בנגזרים מסוג חוזי CDS לביטוח אשראי בנקאי. מדובר בחוזים שנועדו במקור לבטח בנקים מפני חדלות פירעון של לוויהם, אולם במשבר האחרון נהפכו אותם נגזרים לכלי עיקרי של קרנות הגידור שגרפו מיליארדים לאחר שהימרו נגד יכולתם של מוסדות פיננסיים לשרוד, הימור שהביא למעשה לנפילתם.

 

בראיון לערוץ הטלוויזיה בלומברג השווה מאנגר בין הנפקת CDS לבין האפשרות שאנשים באמריקה יוכלו לקנות ביטוח חיים כנגד כל אדם שרוצה לרכוש לעצמו פוליסת ביטוח חיים, ככה שמותו המוקדם ייצור עבורם רווחים. "זה ייצור מצב מסוכן למדי עבור האדם המבוטח. אני לא חושב שאנחנו צריכים את שוק ה־CDS הענק הזה, ואם אני הייתי מושל העולם, הייתי מבטל אותו כליל. זה הפתרון הטוב ביותר", אמר מאנגר באותו ראיון שהתקיים לאחר אסיפת בעלי המניות השנתית של ברקשייר האת'אוויי.

 

פאבר, כאמור, התפרסם כשניבא את נפילת השווקים בארה"ב ב־1987. מאז הוא חזה עוד כמה מפולות בעולם, כמו התפוצצות בועת הנכסים ביפן ב־1990, התמוטטות המניות של חברות ההימורים האמריקאיות ב־1993 והמשבר הפיננסי באסיה בשנים 1998–1997. הוא אף מתפאר כי הלקוחות שהקשיבו לעצותיו לאורך השנים, הרוויחו מהן ממון רב.

 

אם פרופ' נוריאל רוביני נהפך לנביא הזעם של השוק הפיננסי הגלובלי אחרי שחזה בתחילת 2007 את המפולת הנוכחית, הרי שפאבר הוא הילד הרע המצדד בכלכלה הגלובלית. בימים של משבר עולמי זוכה פאבר לחשיפה תקשורתית אדירה, ומבלה חלק ניכר מזמנו בוועידות ובכנסים באירופה ובארה"ב.

פאבר. מחבר דו"ח החשיכה, הגאות והאבדון פאבר. מחבר דו"ח החשיכה, הגאות והאבדון צילום: בלומברג

 

פאבר, להגדרתו, הוא משקיע בכיוון ההפוך לתנועת השוק (ומכאן כינויו "שורטיסט" - כלומר מוכר נכסים יקרים בחסר כדי להרוויח בעתיד מנפילת מחיריהם). בפרפראזה על סמלי השוק טוען פאבר שהוא אינו רץ עם השוורים או מפתה את הדובים, אלא טווה את דרכו בשוק הפיננסי בעצמו.

 

מדי חודש מחבר פאבר את דו"ח החשיכה, הגאות והאבדון (The Gloom, Boom & Doom Report) - המנתח את המגמות הכלכליות בעולם ואת התנהגות השווקים הפיננסיים. הוא נחשב כיום לאחד הגורואים הגדולים בעולם ההשקעות, ומשקיעים מקצועיים מכל רחבי הגלובוס שותים בצימאון את ניתוחי השוק שלו, ועוקבים באדיקות אחרי הראיונות שהוא נותן לכלי התקשורת הפופולריים ביותר.

 

כשפאבר אינו בנסיעות, הוא מחלק את זמנו בין ביתו שבעיר צ'יאנג־מאי שבצפון תאילנד לבין משרדי החברה בהונג קונג. אולי זה הנימוס האירופי, אולי העובדה שכבר חצה את גיל ה־60, ואולי דווקא בגלל השלווה השורה עליו בביתו התאילנדי, עונה פאבר בסבלנות על כל שאלותינו.

 

מהם אפיקי ההשקעה המועדפים עליך כיום? מניות? סחורות? מטבעות?

"קשה לדבר על אפיקי ההשקעה הללו באופן כללי מסיבה פשוטה שאנו חיים כיום עם רמה גבוהה של תנודתיות, ולכן אפשר לעשות כסף בכל סוג של נכסים - אם אתה קונה בזמן הנכון ומוכר בזמן הנכון, או אם אתה מוכר בחסר בזמן הנכון ומכסה את עצמך בזמן הנכון. לכן אי אפשר להגיד באופן כללי שהשקעה במטבעות טובה כעת יותר מהשקעה במניות, סחורות או נדל"ן. אני חושב שבמיוחד בגלל ההתערבות הממשלתית, תהיה לנו תנודתיות כלכלית ופיננסית עצומה. כך שהדעה שלי היא שאין טעם לשבת ולחשוב איך ייראה העולם בעוד חמש שנים, אלא להסתכל על כל חודש כסביבה שונה".

 

ישנם מטבעות או מניות שהיית מתרחק מהם?

"הגישה שלי כלפי שוק המניות היתה בסך הכל שלילית בשנתיים האחרונות, אבל בתחילת חודש מרץ היא השתנתה מכיוון שמניות בעולם כולו סבלו באופן קיצוני ממכירות יתר. מדד S&P 500 זינק מתחילת מרץ ביותר מ־30% ומדד ראסל 2000 טיפס באותה עת בכ־45%. ביבשת שבה אני חי, אסיה, יש שווקים מתעוררים רבים, או לפחות ככה הם נקראים, שזינקו בשיעורים חדים עוד יותר מנקודות השפל.

 

"הראלי כבר מתרחש ויש לנו קפיצה גדולה. בזמן הקרוב אני אהיה זהיר במידה מסוימת, אבל אני חושב שעם כל הדפסות הכסף של הבנקים המרכזיים בכל מקום בעולם, אפשר ששוקי המניות וגם נכסים אחרים, כמו סחורות, כבר הגיעו למחירי התחתית שלהם בתחילת מרץ, ושלא נראה מחירי שפל חדשים בזמן הנוכחי".

 

"צריכים להיות גמישים"

 

"אין טעם בתחזיות ארוכות טווח, ויפן היא דוגמה טובה לכך. אחרי פקיעת בועת הנכסים ב־1990 היו במדינה זינוקים בשיעורים של 20%–40%. אבל באוקטובר האחרון, כלומר 18 שנה אחר כך, השוק היפני נפל לנקודת שפל חדשה.

 

"כך שאני לא יודע אם בעתיד השוק יצנח לנקודת שפל חדשה או לא, אבל אני חושב שכמשקיעים אנחנו צריכים להיות גמישים מאוד בסביבה הזאת, ולצפות שהדפסות הכסף ירימו את מחירי הנכסים. אולי לא את כל מחירי הנכסים, אבל לפחות את חלקם. במניות שספגו מכירות יתר קיצוניות, ראינו באחרונה ראלי מאוד חזק שעשוי להימשך תקופה מסוימת".

 

אתה נשמע אופטימי למדי לעומת משקיעים אחרים שנטו לשמור על זהירות.

"ובכן, מה שקרה הוא זה: אחרי שנהנתה משגשוג מתואם בשנים 2002–2007, החלה הכלכלה הגלובלית להאט, וארה"ב נכנסה למיתון באוקטובר 2007. בהתחלה ההאטה היתה מתונה ולא כל כך נראית לעין, כי ממשלות הן טובות מאוד ב'עיסוי' סטטיסטיקות כלכליות, כך שלרוב המשתתפים בשוק זה לא היה ברור שהעולם נכנס למיתון.

 

"ואז, אחרי ספטמבר 2008, הכלכלה הגלובלית פשוט נפלה מהצוק. הייצור התעשייתי, התעסוקה, היצוא - הכל נפל. משמעות הנפילה היא שהכלכלה יכולה כעת להתייצב ברמה נמוכה יותר של פעילות. במילים אחרות, אנו עדיין יכולים להיות עדים לצמיחה שלילית, אבל שיעור הצניחה עשוי להיחלש - כך שבמקום שהיצוא ייפול ב־45%, הוא נופל ב־30% בלבד.

 

"כשהמשקיעים המשתתפים במשחק רואים שחלק מהסטטיסטיקות הכלכליות מתחילות להשתפר, הם מסיקים שהכלכלה הגלובלית הגיעה לתחתית, ולכן הם עשויים לחזור להשקיע במניות. אל תשכח שבשוק יש כמויות גדולות של מזומנים חופשיים ואפס אחוזי ריבית, כך שהחוסך שמחזיק את הכסף בבנק או באג"ח ממשלתיות, כמעט מאולץ לעשות ספקולציה במשהו. לכן אני לא אופטימי לגבי הכלכלה הגלובלית, אבל זה לא משנה את העובדה שאפשר לראות הרעה במצב הכלכלי מצד אחד, ושיפור בשווקים הפיננסיים מהצד השני".

 

"הסחורות הן שוב אטרקטיביות"

 

מה אתה מוכר בחסר (שורט) בתקופה הנוכחית?

"כרגע אין לי פוזיציות שורט, אבל אני חושב שזה סביר למדי שהדולר האמריקאי, שזינק בשיעור חד מאז יולי 2008 (מול סל המטבעות - ע"כ), נמצא ברף העליון של טווח המסחר בו, ויכול להיות שזו הנקודה המתאימה להתחיל למכור בחסר את הדולר האמריקאי".

 

ומה דעתך על הזהב? האם הוא הולך להיות הבועה הבאה, או שאתה חושב שהראלי בזהב הוא מוצדק?

"ובכן, מה שקרה עם הזהב הוא שהגענו לתחתית ב־2001, בעת שאונקיה נסחרה סביב 255 דולר. מאז היה ראלי שהכפיל את מחיר הזהב פי ארבעה ליותר מ־1,000 דולר לאונקיה, וכעת הוא נסחר סביב 900 דולר לאונקיה. בשנה שעברה, כשהמניות, הסחורות, הנדל"ן, חפצי האמנות ואפיקים רבים נוספים קרסו, הזהב הצליח להמשיך לעלות.

 

זהב. בטווח הארוך ייתן תשואה טובה זהב. בטווח הארוך ייתן תשואה טובה צילום: בלומברג

"כך קרה מצב שבו הזהב נהפך בתחילת 2009 ליקר לעומת נכסים אחרים, והחושים שלי אומרים לי שאנחנו לפני תיקון שיוריד את המחיר ל־800–750 דולר לאונקיה. אבל בטווח הארוך הזהב ייתן תשואה טובה יחסית, פשוט משום שהדפסת הכספים בידי בנקים מרכזיים נועדה במהותה להפחית את כוח הקנייה של שטרות הכסף".

 

ומה בנוגע למחירי הסחורות? אנחנו לפני מגמת עלייה?

"מחיריהן של כמה מהסחורות, כגון נחושת ופלטינה, כבר הספיקו לעלות באופן ניכר למדי מאז רמות השפל שרשמו. באופן כללי, מה שהיה לנו זה שוק דובי בתחום הסחורות ב־1980 וב־2001, ריצה ענקית עד יולי 2008 ולאחר כן התמוטטות כללית עד סוף 2008.

 

"ברמות הללו אני חושב שהסחורות הן שוב אטרקטיביות למדי, כי בשל המשבר הפיננסי וגם בשל הנפילה במחיריהן, לא צפויות התחלות של שום פרויקטים גדולים חדשים בעתיד הקרוב. במילים אחרות, ההיצע של סחורות לא יגדל משמעותית, כך שאם חלק מהמשקיעים היו אופטימיים לגבי הכלכלה העולמית, והאמינו שהיא תתאושש בקרוב, אז כשהם יבינו שהם טעו - ולדעתי זה יקרה בקרוב - שוק הסחורות שוב יצטמצם, מה שיגרום לעלייה במחיריהן".

 

מדוע בחרת לגור דווקא באסיה? יש לזה קשר לפוטנציאל הצמיחה האדיר של האזור הזה?

"כשסיימתי את לימודיי בשוויץ ובלונדון, רציתי לגור במקום שונה. חשבתי על העולם ונסעתי לאסיה. ראיתי את הפוטנציאל של היבשת, וחזיתי שבסופו של דבר מאו טסה דונג ימות, וסין תשנה את פניה ותיהפך למדינה קפיטליסטית. חזיתי שאותו דבר יקרה בברית המועצות ובהודו. רציתי לחיות באזור בעל רמת ביטחון סבירה (יש הרבה אבטחה באסיה, לעומת כלכלות מתפתחות אחרות, כגון ברזיל או מדינות אפריקה), ורציתי להיות באזור בעל פוטנציאל לצמיחה מהירה".

 

אז אפשר להגדיר אותך כמאמין גדול בכלכלת דרום־מזרח אסיה בכלל, ובכלכלה הסינית שמובילה אותה, בפרט?

"יש הרבה תנודתיות במחירי הנכסים באסיה, אבל יש כאן אוכלוסייה צעירה מאוד (למעט ביפן), יש לנו שווקים שעדיין לא כבולים לחקיקה ולתקינה כמו בארה"ב ובאירופה, ויש לנו אוכלוסייה שצומחת מתוך האסון שנקרא השלטון הקומוניסטי עם הרבה שאיפות להשיג משהו בחיים. אלו אנשים שמוכנים לעבוד קשה, כדי להשיג רמת חיים דומה לזו שקיימת בעולם המערבי".

 

את המזרח התיכון אתה מכיר?

"ביקרתי בישראל לפני חמש שנים. עלינו מתל אביב צפונה לאורך מישור החוף, ואז נסענו לירושלים, למצדה ומשם לפטרה שבירדן. זה היה נחמד מאוד. סיירתי בישראל עם כמה חברים עסקיים שלי, יהודים מניו יורק, ובילינו נהדר.

 

"לפני שלוש שנים ביקרתי באיראן - מדינה יפהפייה עם אנשים ידידותיים מאוד - ובשנה שעברה ביקרתי בסוריה, שכמו ישראל, גם היא מדינה מעניינת מאוד מבחינה היסטורית. אנחנו צריכים לנסות להבין כל אחד בעולם, ולהסתכל על העולם מפרספקטיבות שונות. לכן אני אוהב לבקר באזורים הללו. לפעמים צריך להתעלם מהפוליטיקאים ולהתרכז באנשים, כי האנשים יכולים להיות טובים והפוליטיקאים רעים".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x