אבנר סטפק: "הציק לי שתמיד אהיה בצלו של אבי"

לפני כשנה קיבל אבנר סטפק את המפתחות לניהולו של בית ההשקעות מיטב מידי אביו צבי סטפק. בהסתכלות לאחור, סטפק הצעיר לא יכול היה לבחור תזמון גרוע יותר כדי להיכנס לתפקיד התובעני. בדיוק לפני שנה החלו השווקים הפיננסיים לרעוד, הפדיונות מקרנות הנאמנות הפכו לענין שבשגרה ותקופת השגשוג, שכה אפיינה את חמש השנים קודם לכן, הסתיימה. מה שסייע לסטפק הצעיר לצלוח את התקופה הקשה הוא, בין היתר, הניסיון הרב שצבר בבית ההשקעות עוד כשהיה ילד. "כבר בגיל חמש הייתי מחלק פרוספקטים של מיטב בחופשים, בשישי־שבת. שילמו לי גרושים, בקבלנות", נזכר אבנר.

איך אתם מסכמים את השנה הראשונה הרשמית לחילופי הדורות?

אבנר: "מבחינתי זה המשך, ואפשר לסכם לפחות את חמש השנים האחרונות. ברור שזו היתה שנה לא טובה, זו עובדה בשוק ההון. אבל זה מעניין בתקופה אתגרית כזו להיות בראש מערכת. זה ביזנס לטווח ארוך ואי אפשר להסתכל על תקופות פחות טובות".

צבי: "זה עסק מחזורי. בתקופה כזו צריך לבנות את עצמך לתקופות יותר טובות. צריך להיות מאוד מוכן לגל הבא של הגאות".

הספקת לנוח מאז חילופי הדורות?

צבי: "לא. זה בכלל לא היה חלק מהתוכנית. הרעיון היה להפוך את ניהול ההשקעות לחלק העיקרי".

אבנר התחיל לעבוד במיטב בימי הגן, אך הוא זוכר שהתחיל להשקיע בבורסה כבר בימי בית הספר היסודי. "התחלתי להשקיע בגיל 12 בערך", הוא אומר. "קניתי עלית אופציה ו' או ט', אני לא זוכר. גם לפני הגיוס עבדתי במיטב כשליח".

צבי: "אבל אז כבר עסקת בפרסום".

אבנר: "הייתי יושב בישיבות של משרד הפרסום מגיל 16. המצאתי כמה מהסלוגנים שלנו, למשל של הפק"מ - מודעה שקיימת עד היום. הייתי מעצב מודעות בוורד. אני זוכר שמצאתי תרנגול באינטרנט ועיצבתי אותו כמודעה. הייתי מודע אז לזכויות יוצרים, ולכן במשך שלושה ימים מרטתי לו את הנוצות לפיקסלים, שלא יהיה דמיון למקורי".

צבי: "אבל לפני הגיוס עסקת גם בדברים יותר רציניים. אני זוכר שברוב חוצפתו הוא התקשר לדב גלבוע, שהיה אז מנהל ניירות ערך של בנק לאומי, ודיבר איתו על בעיה כלשהי. אני הייתי המום מזה".

מתי הבנת שגדל בבית יורש?

צבי: "די מוקדם, כי הוא גילה עניין. אבל אי אפשר היה להיות בטוח בזה".

אבנר: "באיזה גיל?"

צבי: "קשה להגיד. שני אחיו של אבנר, אמיר (29) ורחל (25), עושים דוקטורט. אני זוכר שאמיר אמר לי בגיל עשר, 'אל תבנה עליי שאצטרף לעסק', וזה נכון - זה לא מעניין אותו עד עצם היום הזה. אבנר גילה עניין מההתחלה, והיה סביר שהוא כן ייכנס לעניינים".

אבנר: "אבל הוא לא דחף אותי בכוח. יש מצבים שלאבא מאוד חשוב שהילדים ייכנסו לעסק. אני לא חושב שמשם בא הדרייב. זה תמיד נחמד שיש מישהו כזה, אבל אני לא חושב, תקן אותי אם אני טועה, שחשבת על זה כבר אז".

צבי: "חשבתי על זה, אבל לא דחפתי אותך".

כשאבנר התגייס ושירת בתותחנים, הוא המשיך להתעדכן במצב הבורסה. "הייתי מקבל לשם את הדו"חות של התיק האישי שלי כמעט בכל יום. כשהשתחררתי רציתי להוכיח את עצמי מחוץ למיטב, ופניתי לאפיזודה מטופשת של כמה חודשים באילת בניסיון להקים דיסקוטק. כשהבנתי שאני נכנס לעולם קצת אפלולי, ויתרתי. אחרי כמה חודשים התקפלתי, ובגיל 22 התחלתי לעבוד במיטב".

אבנר עדיין זוכר מה הרגיש בתחילת דרכו כממונה על הפיתוח העסקי במיטב. "מה שהציק לי מראש היה התחושה שלא משנה מה אעשה, תמיד אהיה בצלו של אבא שלי. אם אצליח - יגידו שאבא שלי עשה הכל, ואם אכשל - הכישלון ידבק בי. למדתי לחיות עם זה, זה קטע של אגו. העובדים הוותיקים שזוכרים אותי ואת אבני הדרך שתרמתי לחברה יודעים להעריך את זה יותר, עובד חדש לא יודע את כל מה שעשיתי. במצב כזה, צריך בעיקר לעבוד על האגו העצמי. אני מאוד ביקורתי כלפי עצמי, אבל אני גם יודע לפרגן לעצמי, פחות אכפת לי מה אחרים חושבים. אני לא אגיד שזה לא מפריע, כל אחד צריך גם חיזוקים מבחוץ, אבל למדתי להסתכל בעיניים ענייניות ופרקטיות".

אבל אתה צריך להוכיח גם לאבא שלך מה אתה שווה.

"יותר לעצמי מאשר לו. ברור שאני צריך להוכיח, הסביבה כולה בוחנת ומסתכלת, אם זה אבא, או השותף שלו, העובדים, הלקוחות".

לא רצית להיות מעורב גם בהשקעות?

אבנר: "עסקתי בנוסטרו של מיטב לא מעט שנים. חשוב לי מאוד החיבור המקצועי, אבל הרבה יותר מעניין אותי הצד האסטרטגי. אני חושב שיכולתי להיות מנהל השקעות לא רע, אבל אני לא מרגיש שזה הייעוד שלי בחיים".

מה רמת החפיפה בין התפקידים?

"אנחנו יושבים במרחק 20 מטר במשרד, ועדיין יש ימים שלמים שאנחנו לא נפגשים, חוץ מבוקר טוב ושלום בערב", אומר אבנר.

מימין: אבנר סטפק ואביו צבי סטפק צילום: אוראל כהן

"שלמה הוא שותף נוח"

מאז מונה אבנר למנכ"ל החברה מתרכז האב צבי המחזיק ב־60% מבית ההשקעות (40% הנותרים מוחזקים על ידי שלמה סימנובסקי, ראו מסגרת) בניהול ההשקעות של מיטב בתפקיד מנהל ההשקעות הראשי והיו"ר. "ההתעניינות שלי בשוק ההון התחילה בתיכון", מספר צבי.

"אז לא היו הרבה מקורות מידע כי המדורים הכלכליים בעיתונים היו דלים. הייתי הולך לפסז' באלנבי - המקום המיתולוגי שממנו פעלה הבורסה לפני שעברו לאחד העם. האולם היה בגודל 100 מ"ר וכתבו את המחירים על לוח גיר. מאחורי זכוכית ישבו כל מיני צופים והיה רמקול - כך שיכלו לשמוע ולראות. אני הייתי בחור צעיר בן 15 בערך. החוויה לא זכורה לי כנעימה במיוחד, אבל רציתי ללמוד איך הדברים מתנהלים. ככה התחילה ההתעניינות שלי, עד שבגיל 28 התחלתי ללמוד מינהל עסקים. חצי שנה לאחר שסיימתי בהצטיינות הקמתי את צבי סטפק השקעות בע"מ". בשנים הראשונות ניהל צבי תיקים מהבית ובמקביל המשיך ללמד. "ב־1979 נוצר קשר ביני לבין שלמה, והקמנו את מיטב".

לפני כשנה, כאמור, הודיעו רשמית שאבנר, ימונה למנכ"ל בית ההשקעות, לאחר שנים של הכנה לתפקיד.

צבי אמנם היה זה שניצב מול התקשורת לאורך השנים, אך כשרצה להכניס את בנו לעסק המשפחתי, היה צריך להתייעץ גם עם שותפו שלמה סימנובסקי. "שלמה הוא שותף נוח כבן אדם. הוא מכיר את אבנר הרבה מאוד שנים. כל השנים הקשר ביניהם היה קשר ישיר".

התייעצת איתו לגבי המינוי?

צבי: "כמובן, אבל זה היה תהליך מאוד טבעי. בהרבה מאוד מובנים אבנר היה מנכ"ל דה־פקטו לפני שהוא היה מנכ"ל דה־יורה. עוד לפני שהוא מונה למנכ"ל, מי שישב על התוכנית של הקמת פעילות הגמל במיטב היה אבנר. אבנר ריכז את כל הדברים מול שלמה ומולי ישירות. גם בכל הקשור לתנאים של בכירים בחברה, שלמה פועל ישירות מול אבנר".

אבנר: "צריך להבין שזו סיטואציה רגישה. שלמה הוא זה שקובע את כל הבונוסים שלי ואת תנאי העסקתי לאורך השנים".

צבי: "אני לא מעורב. חוץ מזה, הגישה של שלמה יותר מקלה משלי".

מה חלוקת התפקידים ביניכם?

צבי: "שלמה עוסק בכתיבת ספרים ומחקרים ובעיקר שותף לכל הדיונים האסטרטגיים על החלטות מהותיות, כגון קידום פעילויות חדשות. אני עוסק כל השנים בהשקעות, אבל מאז המינוי הפורמלי של אבנר אני כמעט כל הזמן מול מסכי הבורסה ומנהל את ההשקעות בכל ההיבטים. אני גם מנהל חלק מהמוצרים, בעיקר בענף קרנות הנאמנות. ברמה האישית זה שומר על קשר עם השטח ומחייב אותך לחשוב כל הזמן. אבנר מנכ"ל על כל מה שמשתמע מכך".

האם זה ראוי לשלב בני משפחה בעסק?

אבנר: "יש אנשים שמתאימים להמשיך כדור שני, וזה מצוין ויש לזה יתרונות אדירים, אבל אם אין - אז לוקחים מנהלים חיצוניים, וזה בסדר גמור. כשאני מסתכל קדימה, הבת הגדולה שלי, מאיה בת החמש, נראית לי עם פוטנציאל, אבל אני לא חושב במושגים של לדחוף אותה, שתסיים קודם את הגן ונראה. כשהחברה קטנה יותר קל לדור השני להיכנס. חלק מהקולגות שלי שהם דור שני בבית ההשקעות נכנסו כשהחברה היתה יותר קטנה, גם אני נכנסתי כשעבדו במיטב מעט מאוד אנשים. יהיה הרבה יותר קשה לדור שלישי עתידי בחברות גדולות להתבסס, כי במצבים האלה ישוו אותם לכל אחד אחר".

צבי: "כשהתחרות מאוד חזקה ויש לך מנהל לא טוב, אז גם העובדים לא ישתפו פעולה. ניהול מקצועי זה דבר מתבקש בכל חברה - לאו דווקא בשוק ההון. לפני כמה שנים התחרות בשוק ההון היתה יותר קטנה, התקציבים והאחריות היו שונים. היום אתה צריך לדעת להחזיק ארגון כזה על הכתפיים שלך ולנהל אותו, כי אם לא תעשה את זה, החברה לא תתקדם לשום מקום".

חשבתם פעם להנפיק?

אבנר: "לא. זה לא שזה לא עלה אף פעם, אבל מבחינתי הנפקה היא אמצעי להשגת מטרה עסקית, אם יש כזו, ולא מטרה בפני עצמה. אני לא מאמין בהנפקה בשביל אקזיט. להפך, זה יותר מסובך כשאתה חברה ציבורית".

ואם שלמה ירצה לפרוש?

צבי: "נמצא את הדרך. יש כמה אופציות. או שאני אקנה את החלק או שצד ג' יעשה את זה".

אבנר: "הוא שותף מאוד נוח וזה לא בוער לו. הוא אומר לנו, 'אם תמצאו שותף שאתם מרגישים איתו טוב, תשלחו אותו לדבר איתי', אבל הוא לא לוחץ, וכשאני מסתכל על זה, הנפקה לא היתה פותרת את הסיפור. הרבה יותר פשוט לשנות שותפות כגוף פרטי".

ההבדלים בין השניים בולטים. מצד אחד, אפשר להבחין בהבדלים בין הדורות. צבי יושב בראיון עם דפדפת, ואילו אבנר יושב עם מחשב נייד. מצד שני, צבי קם כל הזמן לבדוק את המסכים, ואבנר מתעניין יותר בניהול עובדים.

במה אתם שונים?

אבנר: "בהרבה".

צבי: "נו, תגיד".

אבנר: "כשאני חושב על זה, יש יותר דברים שאנחנו דומים בהם".

צבי: "אני יותר מופנם ואבנר יותר פתוח. אבנר הרבה יותר חברותי ופתוח לאנשים. הראיונות בתקשורת ציירו אותי הרבה פעמים כטיפוס מוחצן, אבל אני ממש לא כזה. אנחנו גם דומים - לאבנר יש יכולת כתיבה ויכולת להרצות בפני קהל".

אבנר: "אבל את זה קיבלתי ממך".

צבי: "אולי זה בגנים, אי אפשר לדעת. הוא הרבה יותר איש עסקים. אני צמחתי בספירה של השקעות אף שיזמתי את ההקמה של מיטב, וזה היה לא פשוט".

אבנר: "באופן יחסי למנכ"לים בארגונים דומים אני מאוד בקיא בכל מה שקשור למשאבי אנוש. אני מאוד מאמין בקשר בין אישי, קשה לי לעבוד עם אנשים שאני לא מחובר אליהם".

צבי: "יש כמה עובדים שהם חברים אישיים שלו".

היו טעויות שראית את אבנר עושה?

צבי: "טעויות קרדינליות לא. יש הרבה התלבטויות".

אבנר: "ב־1999 השקעתי בסטארט־אפים מהנוסטרו של מיטב ושרפתי הרבה מאוד דולרים".

צבי: "אבל היו לך גם הצלחות".

אבנר: "בדיעבד לא הפסדתי, אבל אז זה היה נראה ככה בזמנו. חשבנו שמחקנו את ההשקעה. זה רגע קלאסי ששותף רגיל יגיד, 'מה אתה מכניס את הילד שלך'. לא קל לשותף להבליג על דבר כזה, וכך שלמה עשה".

איזה עצות נתת לאבנר?

"קשה להגיד, זה לא שישבנו והכתבתי לו", אומר צבי. "יש הבדל בסגנון הניהול שלנו. אני נכנס יותר לפרטים, והוא מסתכל על הדברים יותר מלמעלה וסומך על אחרים. בכל זאת יש גם עניין של ניסיון חיים. לי יש היכולת לראות את הדברים אחרת. הוא יותר מחובר לעובדים, רובם בני גילו. הוא מכיר אותם טוב יותר ומעורב בחיים שלהם".

אבנר: "הנושא של אווירה מאוד חשוב. קשה לי מאוד כשאנשים לא באים עם חיוך לעבודה. זה לא רק כסף. באיזשהו מקום לי יש פריבילגיה לדאוג יותר. מצד שני, אני גם סוג של בעלים, אף שטכנית, כרגע, אני לא הבעלים. צריך ליהנות מהעבודה, מעבר לשכר, אף שברור שיש גם תקופות פחות טובות".

כשמנהלים השקעות - מנהלים סיכונים

התקופה האחרונה היתה קשה בכל בתי ההשקעות. "הרווחיות במגמת ירידה אצל כולם", אומר אבנר.

"התחרות החריפה, ובמקומות מסוימים היא הופכת להיות לא רציונלית, לדוגמה בקרנות הכספיות. בכל מקום בעולם יש הרבה בתי השקעות ובהם שלושה־ארבעה גדולים יותר. יש מקום לכולם. החוכמה היא להקטין את התלות בשוק ההון. הרבה מהעסקים שפיתחנו בשנים האחרונות עוזרים באיזון. חלק מהעניין זה גם הבידול בין הגופים, לא היית רוצה להיות בסיטואציה שכולם ייראו אותו דבר".

מה השינויים בהרגלי הצריכה של לקוחות בשוק ההון?

"פעם הלקוח לא ידע מי מנהל עבורו את ההשקעות שלו", אומר צבי. "פעם בשנה קיבל לקוח את הסטייטמנט מהבנק, ופה זה נגמר. היום המודעות גדולה יותר. כשבן אדם נותן את הכסף שלו לניהול, ולא חשוב למה, הוא מפקיד את הכסף שלו בידיים שהוא רוצה להרגיש נוח איתן. במצב כזה אמון ואמינות הם המפתח. אף על פי שחברות הביטוח גדולות — יש מקום לבתי השקעות נוספים שהם לא בבעלות של חברות ביטוח, שיכולים לפרוץ קדימה ולהגיע לגדלים של חברת ביטוח, אף שזה תהליך שאורך זמן".

אבנר: "היתרון של חברות הביטוח הוא אולי בגודל, אבל הסיפור של בתי ההשקעות זה לא בדנ"א שלהן. הציבור לא חסיד של חברות הביטוח, ולאורך זמן תינתן עדיפות לגופים שהם לא חברות ביטוח. המפה הנוכחית של בתי ההשקעות מורכבת מהרבה גופים שנקנו ומאנשים שמצאו את עצמם בגוף כזה או אחר. זה לא נתח השוק הטבעי, זו לא סיטואציה מבחירה, רואים את זה בקופות הגמל. אם הייתי רוצה למכור את העסק, אז אולי חברת הביטוח היא קונה פוטנציאלי, אבל לא הייתי רוצה להכניס חברת ביטוח כשותף".