ריאיון
אלה אלקלעי: "סנקציות בינלאומיות - תסריט בלהות שהמשקיעים לא מתמחרים"
יו"ר IBI קרנות נאמנות מזהירה כי סנקציות על פעילות ביו"ש עלולות לשתק את המערכת הבנקאית. לדבריה, "בהשוואה לזה, ה־BDS הוא משחק ילדים, זה סיכון כלכלי בסדר גודל שלא נתקלנו בו"
האפשרות שסנקציות בינלאומיות יזלגו אל תוך המערכת הפיננסית וישתקו חלקים מהמשק הישראלי, הופכת לאחד הסיכונים שמעסיקים כיום את המערכת הפיננסית המקומית. כעת, אזהרה חריגה וגלויה בנושא נשמעת לא מפי גורם פוליטי, אלא מלב לבו של הממסד הפיננסי: אלה אלקלעי, יו"ר IBI קרנות נאמנות, מתריעה מפני התעלמות השוק מהסיכון ומכך שהוא אינו מגולם כיום במחירי הנכסים.
הרקע לחשש הוא הצהרה שפרסמו בחודש שעבר 12 מדינות — בהן בריטניה, צרפת וקנדה — בדבר כוונתן לקדם צעדים נגד פעילות כלכלית בהתנחלויות. המערכת הבנקאית בישראל כבר נערכת לאפשרות שחקיקה בבריטניה ובמדינות נוספות תאסור על מוסדות פיננסיים לספק שירותי מימון לפרויקטים מעבר לקו הירוק. סקירה משפטית שהוכנה עבור איגוד הבנקים מעלה כי בעוד שחקיקה מחייבת תיקח זמן, הסיכון המיידי הוא "האפקט המצנן": גופים פננסיים בינלאומיים עלולים להחמיר כבר כעת את הבדיקות שהם מבצעים מול גורמים ישראליים מחשש לסיכון משפטי ותדמיתי.
מנגנון ההדבקה הפיננסי
בריאיון לכלכליסט מסבירה אלקלעי מדוע קידום הבנייה בשטח E1 הוא בגדר נקודת רתיחה מדינית, איך ייראה מנגנון ההדבקה הפיננסי, ולמה להערכתה השוק המקומי מהמר בענק כשהוא לא מתמחר את הסיכון הקיים.
בשנים האחרונות ישראל התמודדה לא פעם עם לחצים מצד תנועות חרם כמו ה־BDS. מה ההבדל המהותי בין הלחץ ההוא לבין צעדי הענישה המדינתיים שמתגבשים כעת?
"ההבדל דרמטי. במובן הזה, ה־BDS הוא משחק ילדים. שם, אלו אנשים שקמים בבוקר ומחליטים שהמודעות הפוליטית גוברת על האינטרס הכלכלי שלהם ומחליטים על חרם, בין שכאנשים פרטיים ובין שכמוסד. אבל ברגע שזה הופך לסנקציות מטעם מדינות, זה הופך לחוק. זה אומר שהדבר לא תלוי בי, וגם אם אני אוהבת ישראל שחיה בניו יורק — לעבוד עם גופים בישראל יהווה עבירה על החוק".
למה הרגישות הבינלאומית מתנקזת דווקא לבנייה בשטח E1, שבין ירושלים לבין מעלה אדומים?
"תסריט הבלהות הוא שהמשך הפיתוח של שטח E1, שנמצא על הכוונת של כולם, יוביל לתגובה בינלאומית חריפה. אזור E1 נתפס כנקודת אל־חזור.הוא מפריד בין צפון הגדה לדרומה, בין רמאללה, שהיא המרכז הפיננסי־פוליטי, לבין חברון — המרכז התעשייתי־מסחרי. אם מייצרים את הנתק הזה, מדינות רבות רואות בכך צעד בלתי הפיך. לכן יש גם גורמים בממשלת ישראל שלא רוצים לקדם את המהלך הזה. הרי לא חסרות קרקעות אחרות לפיתוח, אז למה לבנות דווקא שם? משום שמדובר בסוג של הצהרה על סיפוח יהודה ושומרון — שינוי פאזה שהוא מאוד הצהרתי.
החרב המתהפכת
"מכיוון שחלקים נרחבים מהעולם מכירים כיום בזכות ההגדרה העצמית של פלסטינים, הם רואים בכך הצהרה של כיבוש. ואי אפשר לקבל כיבוש בישראל ולא לקבל את הכיבוש של רוסיה באוקראינה. ברגע שמקבלים מצב שבו מדינה אחת נכנסת לגבולות של מדינה אחרת, זה מכניס את העולם לסחרור שמאז מלחמת העולם השנייה מנסים מאוד להימנע ממנו. זה צעד בעל משמעות הצהרתית שיכולה לאפשר לתהליכים מסוכנים נוספים לקרות".
גם אם יוטלו סנקציות על חברות שבונות שם, זה בהכרח יתגלגל לבנקים ולמוסדיים שמממנים אותן? עד כמה הבנקים באמת חשופים לניתוק מהעולם?
"הדבר תלוי בלשון החקיקה המדויקת שטרם עברה, אבל אפשר להסתכל על מה שקרה לרוסיה באירופה. אם יחליטו להטיל סנקציות בסדר גודל כזה, תסריט הבלהות הוא שהן לא יופנו רק נגד הקבלן — אלא גם נגד הספקים והמממנים שלו. במקרה כזה, הבנקים יהיו חשופים, וכך גם גופי אשראי חוץ־בנקאיים או כל גוף אחר שיבחר לממן אותם. המשמעות היא שלגופים בחו"ל יהיה אסור לעבוד איתם.
"אם מדובר רק במערכת הפיננסית הבריטית זה סרט אחד, אבל אם גופי תשלומים בינלאומיים נופלים תחת משטר הסנקציות הבריטי, זה כבר חתיכת סיפור. עבור מתנחלים שכבר הוטלו עליהם סנקציות, הנתק מכרטיסי האשראי הוא הפגיעה הקשה ביותר. אם ממשיכים את ההשוואה לרוסיה, ששם מעורבות גם אירופה וארה"ב, הרי שזה כולל גם החרמת נכסים והגבלות על קבלת ויזות. אם יוטלו עליך סנקציות אישיות ותרצה לנסוע לדירה שיש לך בפורטוגל, לא בטוח שתוכל".
הסנקציות האישיות, מבחינת אלקלעי, ממחישות את מנגנון הניתוק הפיננסי. החשש הרחב יותר הוא מה יקרה אם אותו מנגנון יורחב לחברות, לספקים ולגופים שמממנים אותם.
"אלא שההבדל הגדול הוא שלרוסיה יש אנרגיה, סחורות חקלאיות בשפע וכלכלת קריפטו שמאפשרת לה לסחור. לנו יש גז אבל נפט אין לנו ואנחנו תלויים לחלוטין ביבוא. כדי לשרוד אנחנו חייבים את המערכת הפיננסית הגלובלית. אם היצוא פה ייעצר, או שינתקו אותנו מהמערכת, הכלכלה שלנו לא באמת תוכל לשרוד. יחס הסיכוי־סיכון פה פשוט לא נתפס".
החשש הוא שסנקציות כאלה לא ייעצרו רק בנדל"ן ופיננסים. מה תהיה ההשפעה הרוחבית על המשק הישראלי, למשל על סקטור ההייטק?
"יותר מ־200 אלף ישראלים עזבו את ישראל בארבע השנים האחרונות, כ־70% מחברות ההזנק בוחרות להתאגד בחו״ל. הטריגר העיקרי לתהליכים אלו היה שחיקת עצמאות בתי המשפט האזרחיים והרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים. כשתהליכים אלו נעצרו, מעבר הכסף והחברות נעצר, אבל חרם בינלאומי צפוי להוות טריגר לא פחות עוצמתי למגמה שכזו, כפי שראינו ברוסיה".
מניות הבנקים והביטוח
סיכון החרם עדיין לא התממש. האם אנחנו כבר רואים ביטוי שלו בתמחור השוק המקומי? למשל בחולשה יחסית של השקל או בתשואות האג"ח?
"לא. השוק המקומי מהמר בענק שהדברים לא ילכו לשם, או שהתגובה לא תגיע לממדים של רוסיה. הסיכון הזה לא מתומחר בשום צורה, אפילו לא התסריט שבו אנגליה מטילה חרם פיננסי. זה ודאי לא מתומחר במניות הבנקים וחברות הביטוח.
"אני מניחה שחלק ממה שמגולם במספרים זו ההנחה שכל ממשלה שתיבחר תהיה רציונלית, תימנע מפיתוח E1 ותלך להסדר מדיני רחב. גם נתניהו נמנע מלבצע את המהלך הזה שנים רבות. בנוסף, התהליכים האלה לוקחים זמן: מכרזים נפתחים, לוקח זמן עד שרואים מי ניגש ונחתמים הסכמים, ורק לאחר מכן יתחילו מהלכים נגד. דברים רבים יכולים לקרות בדרך, אבל עדיין, נראה לי שמציאות שבה הסיכון כלל לא מתומחר היא לא לגמרי סבירה".
עדיפות להטיה לחו"ל
כמי שמנהלת כסף עבור הציבור, איך מתרגמים סיכון גיאופוליטי כזה להשקעות בפועל? צריך להקטין חשיפה לבנקים ולנדל"ן?
"אני חושבת שרוב סקטור הנדל"ן לא יהיה חשוף לזה. הדבר תלוי בזהות החברות שייגשו למכרזים והאם הן ציבוריות. מעבר לכך, האירוע הזה מגיע בתקופה שבה סקטור הנדל"ן גם ככה מתומחר בראייה פסימית מאוד. עם זאת, בחלק הסולידי יותר של תיק ההשקעות, שבו משקיעים שונאי סיכון רוצים לוודא שהם חשופים לפחות זעזועים — מהלך הגיוני יהיה לייצר הטיה לחו"ל במקום הטיה לישראל".
אתם נתקלים כבר בשאלות מצד משקיעים זרים לגבי חשיפה לפעילות הזו?
"הזרים שאנחנו עובדים מולם מכירים היטב את התמונה ועושים את החשבון שלהם. החשיפה שלהם לשוק האג"ח הישראלי היא מראש ספציפית ואנקדוטלית, והם פועלים במקומות שבהם יש ארביטראז' שממנו הם יכולים ליהנות. במניות המצב מורכב יותר, אך החשיפה שלהם כרגע היא נקודתית, למעט במערכת הבנקאית. לכן, אין משהו ספציפי שאנחנו כבר רואים מהם בעניין הזה".
מוסדיים בישראל ממעטים להתבטא בסוגיות בעלות נופך מדיני כה רגיש.
"אנחנו פשוט לא נעשה את העבודה שלנו אם לא נתייחס לזה. יש פה השפעה כלכלית, ואם היא תתממש ההשלכות יהיו דרמטיות. לפי נתוני מאגר JPPI, מתועדים 40 צעדי סנקציות ומגבלות בתחום הפיננסי, כשהתחומים הבאים אחריו הם נשק וביטחון וסחר, עם 24 צעדים כל אחד. כשסנקציות כאלה קורות בפועל, זה כבר מאוחר מדי. אומנם יש לפחות חודשיים שבהם אפשר לפעול, אבל זה סיכון כלכלי בסדר גודל שלא נתקלנו בו עד היום".
