פרשנות
אחרי הבחירות: השווקים לא מתמחרים מפולת ברזילאית - אלא חוסר יציבות
הבורסה סיימה את יום המסחר שאחרי הבחירות בירידות - אבל לא קרסה; השווקים לא מענישים את ישראל על תוצאות הבחירות אלא מתמחרים את העובדה שאף אחד לא יודע מי ינהל את המדינה ומתי תתקבל הכרעה
הבורסה בתל אביב נעלה היום את יום המסחר הראשון שאחרי הבחירות בירידות, אבל לא במפולת. מדד ת"א־35 איבד 1.8%, אחרי שבשעות הצהריים ירד בכ־3%. הירידות החדות התרכזו במקום אחר: מדד הבנקים איבד 4.9%, הביטוח 5.2% והבנייה 8.8%. אלה הסקטורים שתלויים יותר מכל בהחלטות הממשלה, בתקציב, ברגולציה ובמדיניות, וזה בדיוק מה שמתיישב עם תמחור של קיפאון ואי־ודאות. בזירת המט"ח, עוד פרמטר חשוב למדידת הסנטימנט, השקל נחלש בכ־1.6% מול הדולר, לכ־3.13 שקלים, אחרי שערב הבחירות התחזק לכ־3.03 שקלים על רקע אופטימיות להחלפת השלטון. בשוק האג"ח התנועה היתה מתונה: תשואת אג"ח ישראל ל־10 שנים עלתה ב־8 נקודות בסיס, ל־4.12%. זו לא תנודה חריגה. אלה האיתותים הראשונים של המשקיעים, ולכן חשוב לקרוא אותם נכון.
1. יש שתי פרשנויות לתגובת השוק: לפי האחת, זו קריסה. לפי השנייה, זו תגובה לאי־ודאות. כאמור, המספרים תואמים יותר את השנייה. כדי להבין את סדרי הגודל, אפשר להשוות לברזיל. הכלכלה התשיעית בגודלה בעולם אינה ישראל, אבל היא עדיין מעצמת־על, שגם בה תוצאות הבחירות היו דרמטיות. ביום המסחר הראשון אחרי ניצחונו של הנשיא המכהן לולה דה סילבה צנח מדד הבובספה ב־13.88%. זו הירידה היומית החדה ביותר שלו מאז מרץ 2020 - מגפת הקורונה - והמסחר נעצר זמנית אחרי הפתיחה. הדולר זינק באותו יום מול הריאל ביותר מ־8%. זו מפולת. כך נראים משקיעים שבורחים. מה שקורה בתל אביב נראה אחרת: משקיעים מורידים סיכון ומחכים לערפל להתפוגג.
יתרה מזו, השקל לא התחיל להיחלש אתמול. כבר כחודש נרשמת מגמה של היחלשות, ובאמצע אוקטובר הגיע הדולר לשיא של חצי שנה. ההתחזקות החדה של השקל בימים שלפני הבחירות שיקפה הימור של חלק מהמשקיעים על החלפת שלטון. חלק מהירידה של היום הוא פשוט פירוק של ההימור הזה, ולא הצבעת אי־אמון בכלכלה הישראלית.
יש לקח נוסף, שישראלים כבר היו צריכים ללמוד מאירועים קודמים של אי־ודאות ותרחישי קיצון, ממערכות בחירות ועד מלחמות. השוק המקומי כבר ידע ירידות של 4%-3% ביום אחד, שלמחרת התהפכו לעליות של 5%-4%. מי שמכר בפאניקה אז - הפסיד. מי שהחזיק לא רק יצא בלי הפסד, אלא יצא מורווח. מכאן שכדי להבין אירוע כזה, לא מספיק לחכות 24 שעות.
2. לא פחות חשוב היה האיתות הראשון מחו"ל: ג'יי.פי מורגן עדכן את תחזית שער החליפין ל־3.12-3.11 שקלים לדולר - בדיוק השער של אתמול, ורחוק מלהיות קיצוני. זו סקירה מאופקת מאוד, והיא משקפת קריאה מקצועית ולא היסטריה. התנודה בפועל נמצאת בדיוק בטווח שהבנק הגדול בעולם העריך, וזה הרבה פחות ממה שיכול להצדיק את המילה "קריסה". ומכאן גם האחריות של מי שמפרשן את השווקים. לא חכם לפזר עכשיו נבואות זעם לכל עבר. בשווקים פיננסיים נבואה כזאת יכולה להגשים את עצמה. משקיע זר שקורא שישראל קורסת לא מחכה לבדוק את הנתונים — הוא מוכר. האמירה היחידה שהיא גם כנה וגם מדויקת היא שאיש לא יודע איך זה ייגמר: לא הפוליטיקאים, לא הכלכלנים ולא המשקיעים. לכן לטעון שהשווקים מתמחרים קטסטרופה זה פשוט לא נכון.
מה שכן אפשר לומר הוא שהמשק נכנס לשילוב לא בריא של אי־ודאות ושל חוסר יציבות. החלק הטוב: התרחישים הפוליטיים ידועים ופשוטים יחסית. או ממשלת אחדות, או שאיזנקוט יוצא להרפתקה פוליטית של הקמת ממשלת מיעוט שנשענת על המפלגות הערביות. ההכרעה בין השניים סביר שתיקח שבועות. כל עוד היא לא מתקבלת, נתניהו ממשיך לכהן כראש ממשלת מעבר בלי רוב בכנסת, ולכן כמעט בלי יכולת לפעול.
3. המשמעות הכלכלית היא קיפאון. אין תקציב, ולכן הממשלה תמשיך להוציא רק את מה שמותר לה לפי התקציב האחרון שאושר. אם תקציב חדש לא יעבור בזמן, תעבור המדינה למנגנון של תקציב המשכי: 1/12 מהתקציב הקודם בכל חודש. תוספות לתקציב הביטחון לא יאושרו, העלאות מסים לא יאושרו, וכנראה שגם קיצוצים לא. אין תוכניות למשרדי הממשלה, אין רפורמות מבניות ואין תעדוף. המגזר הציבורי מנוטרל כמעט לחלוטין. במובן הפיסקאלי הצר, זה ניטרלי ולא מרחיב, אבל הניטרליות הזאת פוגעת בדיוק במקומות שבהם המשק צריך החלטות.
מה שימשיך להניע את המשק הוא המגזר הפרטי, ובעיקר ההייטק. זה בדיוק סוג הדלק שעליו תנוע הכלכלה הישראלית בחודשים הקרובים. כל עוד המשקיעים הזרים ממשיכים לקנות טכנולוגיה ישראלית, למשק יש מנוע שלא תלוי בכנסת — ומזל גדול שכך.
לכן תמונת המצב כרגע היא לא מפולת, אלא תמחור של אי־ודאות. השווקים לא מענישים את ישראל על תוצאות הבחירות אלא מתמחרים את העובדה שאף אחד לא יודע מי ינהל את המדינה ומתי תתקבל הכרעה. הירידות שראינו אתמול הן "מחיר נסבל". הסיכון האמיתי - כפי שמשקפים השווקים וכפי שהזהיר נגיד בנק ישראל אמיר ירון - הוא שאי־הוודאות תהפוך למצב קבע, ל"נורמלי החדש". סבבי בחירות ללא הכרעה, שיגרמו לחודשים בלי תקציב, בלי החלטות ובלי תוכניות.
