פרשנותאין לכם תקציב לקמפיין עם רותם סלע? דווחו לבורסה
פרשנות
אין לכם תקציב לקמפיין עם רותם סלע? דווחו לבורסה
מחוויות אכילה של סועדים ועד הגשת מועמדות לפרסים: לבורסה מתגנבות שלל הודעות יח"צ במסווה של דיווחים. הפתרון לתופעה מצוי בידי הרגולטורים, שיכולים לקבוע אמות מידה סלקטיביות יותר, ובמקביל להקל את האופנים שבהם חברות חולקות מידע עם הציבור
"קהל הסועדים 'הצביע ברגליים' לטובת קציצה עסיסית עם מקסימום טעם, עם פידבקים חיוביים רבים להנאה מחוויית האכילה, המרקם והטעם וכן מההתאמה לאורח החיים של הפחתת צריכת בשר מהחי". לא, זה לא חלק מקמפיין שיווקי ואפילו לא קומוניקט. הפסקה הזו לקוחה מתוך דיווח לבורסה של חברת סבוריט, שמפתחת מערכות לייצור והדפסת תחליפי בשר מן הצומח.
החברה דיווחה, בנרגשות רבה, על מה שהיא מכנה "חשיפה מסחרית ראשונה מסוגה בעולם של הטכנולוגיה שלה".
איך נערכת חשיפה גלובלית שכזו? "החשיפה הראשונה מסוגה נערכה במסעדת BBB בהרצליה, כחלק משיתוף הפעולה של החברה עם רשת BBB. בפעילות שנערכה כשבועיים, בשעות הגשת הצהריים, הוגשו מעל ל־500 המבורגרים של החברה, שהוכנו ברובוט־שף הייחודי שלה והוזמנו באפליקציה של סבוריט".
במילים אחרות, החברה עשתה פיילוט בסרוויס באחת מרשתות ההמבורגרים שמהמטבחים שלהן יוצאים אלפי המבורגרים ביום. מה התוצאות של החשיפה? סבבה לגמרי: "מהנתונים שאספה החברה עולה, בין היתר, שרוב הסועדים נהנו לאכול את הקציצה של החברה והיו ממליצים עליה לחברים".
סבוריט לא לבד. בורסת ת"א סובלת משלל הודעות יח"צ שמתחפשות לדיווחים. גם חברות ענק דוגמת נייס, אחת משתי החברות הגדולות באחוזת בית, עם שווי שוק של כ־52 מיליארד שקל, משגרת לבורסה דיווחים שנראים כמו קומוניקט. למעשה, נייס היא מהחברות הבולטות בכל הנוגע לכך.
כך, לדוגמה, בתחילת החודש נייס דיווחה שהיא הגישה מועמדות לפרס בשם PSAPs "להוקרת מקצוענים בתחום תקשורת החירום". בתחילת דצמבר החברה שיגרה לבורסה דיווח שכותרתו "נייס מעצבת את כוח העבודה של העתיד באמצעות יצירת אוטומציה של מרכז מצוינות להשכלה גבוהה", שזה במילים אחרות שיתוף פעולה עם מוסד אקדמי, שבמסגרתו סטודנטים יעשו שימוש בטכנולוגיות של נייס.
בחודש יוני האחרון דיווחה החברה כי היא משיקה מעין כנס שבו ידונו בפשיעה פיננסית בתעשייה. ובכלל, נייס מרבה לדווח על תערוכות ותחרויות שבהן תשתתף. זו רשימה חלקית בלבד.
גם חברת טכנולוגיות גילוי אש וגז, שמפתחת גלאי אש וגז לתעשיית החומרים המסוכנים, מדווחת על היבול שלה בתערוכות, כמו בנובמבר האחרון, אז דיווחה שהציגה מוצר בתערוכה בשם אדיפק (Adipec); וגם מאסיבית, שמפתחת מדפסות תלת־ממד, מיהרה לספר לציבור שאחת המדפסות שלה זכתה בפרס בתערוכה אחת בשם CAMX.
דוגמאות נוספות? חברת סייפ־טי גרופ דיווחה בנובמבר "על השלמת הפיתוח של שכבת הגנה מתקדמת מפני מתקפות כופר למוצר iShield המיועד ללקוחות פרטיים ולעסקים קטנים ובינוניים". בדיווח החברה אף ציינה שהיא נרגשת להעניק ללקוחות את האפשרות הזו, משל היתה מתמודדת ב"הכוכב הבא לאירוויזיון" שלא העפילה לגמר אבל מעריכה עמוקות את ההזדמנות והבמה שניתנו לה.
הרשימה עוד ארוכה והעיקרון ברור — לעתים, מי שעוקב אחר מערכת הדיווחים לבורסה עשוי לחשוב שהוא נקלע לאזור מודעות פרסומי, וייתכן שלנגד עיניו הוא כבר רואה את רותם סלע מקריינת את הדיווחים האלו בקמפיין חוצות גדול. רק שזה יקר, וכשאת חברה ציבורית, לדווח לבורסה — תמיד אפשר.
"רוב הסועדים נהנו לאכול את הקציצה של החברה והיו ממליצים עליה לחברים", דיווחה סבוריט לבורסה. היא לא לבד. לעתים מי שעוקב אחר מערכת הדיווחים לבורסה עשוי לחשוב שהוא נקלע לאזור מודעות פרסומי
חברות ציבוריות מדווחות לבורסה בראש ובראשונה מכוח החוק, שקובע שעליהן לחלוק מידעים מסוימים עם הציבור — החל מדו"חות כספיים, דרך תנועות במניות מצד בעלי עניין, שינוי בהנהלה הבכירה, דיווח על עסקאות ועוד שורה של אירועים שמוגדרים כמהותיים ושמחייבים את החברות לדווח על התקיימותם. אבל החוק אינו מגביל את הדיווחים לאירועים מהותיים בלבד. החברות יכולות לחלוק עם הציבור איזה מידע שהן רוצות במסגרת דיווח, ובלבד שלא מדובר במידע שמטעה משקיעים.
הסיטואציה הזו גורמת לכך שמערכות המגנ"א והמאי"ה מתמלאות בהודעות יח"צ שלא תורמות דבר וחצי דבר לציבור המשקיעים, ושאופן הניסוח שלהם, לעתים, ראוי היה שיעורר מבוכה בקרב החברה המדווחת.
מצד שני, עבור חברות מסוימות, בעיקר חברות קטנות וחברות חלום טכנולוגיות שעוד שקועות בפיתוח המוצר שלהן, יש ערך רב בלהראות שיש התקדמות עם המוצר שלהן. בשל החשש ממסירת מידע פנים, וכדי להימנע מלהגיע לחדר החקירות ברשות ני"ע, הן כבר מעדיפות לדווח, גם על התקדמויות מזעריות.
הפתרון לקרקס הזה יכול להגיע דווקא מהרגולטורים. במידה שאינם מעוניינים להתחיל לברור בעצמם את הדיווחים, רשות ני"ע והבורסה יכולות לקבוע אמות מידה סלקטיביות יותר ביחס לחובת הדיווח, ולהקל במקביל את היכולת של החברות לחלוק מידע עם הציבור, למשל דרך מה שנקרא "הודעה לעיתונות" (Press Release), שבארה"ב הפכה למוסד של ממש. כך ניתן לוודא שהמידע שהחברות מספקות הוא פומבי וניתן באופן שווה לכל מי שמעוניין בו — מה שמסיר את החשש מעל ביצוע עבירה של מידע פנים — ולהשאיר את זירת הבורסה לדיווחים החשובים באמת.
