סגור

ראיון
מנכ"ל אינפיניה: "אני מנסה לשכנע את השוק שאנחנו שווים יותר"

גדי קוניא מספר על הפריחה שהחברה (בשמה הקודם נייר חדרה) חווה בשנים האחרונות, משתף מה עומד מאחורי המיתוג החדש שלה, ומגיב לאפשרות שבעל השליטה ישי דוידי ימכור אותה: "אנחנו לא מתעסקים בזה. השקענו בתקופתי כ־700 מיליון שקל. דוידי כל הזמן אומר לי אם אני יודע כמה חברות אפשר לפתח בסכום כזה"

מבט מאחד ממתקני הייצור הגבוהים של חברת אינפיניה, לשעבר נייר חדרה, מסביר חלק מההצלחה שלה דווקא בימים שמנהלים בחברות אחרות טובעים בזיעה של עצמם בשל השתוללות מחירי חומרי הגלם והשינוע.
400 אלף טונות של פסולת קרטון ונייר שנאספים ברחבי ישראל הם חומר הגלם שמניע את אינפיניה במשך שנה שלמה של פעילות. כחברה מקומית שמייצרת את חומר הגלם של עצמה, היא כמעט לא מושפעת מעליית מחירי חומרי הגלם וההובלה הימית. כך, החברה מסוגלת להרשות לעצמה להתרגש פחות ממשבר הפקקים התפעוליים שנמלי אשדוד וחיפה מזמנים, ובמקביל היא יכולה להעלות מחירים ולהגדיל את היקף המכירות.

גם מגפת הקורונה, שהפריחה את האי־קומרס, עשתה לה טוב, בשל ביקוש גובר למארזים מקרטון. "בלי הקרטון והנייר שאנחנו אוספים בעצמנו ברחבי הארץ, אין אינפיניה", אומר המנכ"ל שלה בשש השנים האחרונות, גדי קוניא. "בלי המפעל הזה, המדינה נסגרת. מה היא תעשה עם כל הקרטון שיצטבר בה? סין כבר לא רוצה להיות פח הזבל של העולם - ולא מקבלת יצוא של פסולת כזאת. גם אי אפשר להשליך אותה לאוקיינוס".
המיתוג של החברה תחת השם אינפיניה נולד, בין היתר, מהצורך של נייר חדרה להתנער מתדמית סביבתית בעייתית שדבקה בה בשל פליטות של שפכים תעשייתיים מהמפעל אל ערוץ נחל חדרה הסמוך אליו. הפליטות האלה גרמו למשרד להגנת הסביבה להשית על החברה קנסות וכן להכלילה ברשימה המפוקפקת של עשרת המפעלים המזהמים בישראל - לצד בזן, רותם אמפרט, תחנת הכוח אורות רבין בחדרה ועוד. "אלה היו שנים איומות, ולשמחתי אנחנו כבר לא שם", אומר קוניא. "יצאנו מהרשימה הזאת, וכיום אנחנו המפעל היחיד בישראל שמקיים כלכלה מעגלית מלאה. בשנתיים האחרונות השקענו במכון לטיהור שפכים שלנו כ־30 מיליון שקל".
זה אומר שאינפיניה פתחה דף חדש במערכת היחסים שלה עם המשרד להגנת הסביבה ועם הגופים הירוקים?
"הממשק היחיד שיש לנו כיום עם המשרד להגנת הסביבה הוא בנוגע לבקרה השגרתית הקבועה שהוא מקיים עלינו. הוא בודק אותנו בציציות, וזה בסדר, זה חלק מתפקידו. לצערי, זה מתחיל ונגמר רק בזה. הייתי רוצה לראות אותו מעורב יותר בייזום של מהלכים סביבתיים משותפים ומשמעותיים. אנחנו יכולים להיות פרטנרים נהדרים שלו".
3 צפייה בגלריה
גדי קוניא מנכ"ל חברת אינפיניה לשעבר נייר חדרה
גדי קוניא מנכ"ל חברת אינפיניה לשעבר נייר חדרה
גדי קוניא מנכ"ל אינפיניה
(צילום: אלעד גרשגורן)

השווי קפץ בכמעט 1.2 מיליארד שקל

קוניא (51) מונה לתפקיד המנכ"ל על ידי קרן פימי של ישי דוידי, בעלת השליטה בחברה (45.2%), שרכשה לפני כשבע שנים 59.5% ממניות החברה ב־355 מיליון שקל לפי שווי חברה של 600 מיליון שקל. באוגוסט 2021 מכרה פימי 14% מהחברה לגופים מוסדיים בהובלת הראל ביטוח בכ־220 מיליון שקל לפי שווי של 1.57 מיליארד שקל. כיום אינפיניה נסחרת לפי שווי של 1.77 מיליארד שקל. בשנותיו הראשונות בחברה קוניא מיקד את מאמציו בהתייעלות תפעולית. לדבריו, "החברה היתה ממונפת, והחוב ל־EBITDA היה 14.2%. למעשה, היינו חברה שלא ידעה לשרת אפילו את הריבית. היה לנו חוב של יותר מ־1.1 מיליארד שקל לבנקים, עם ריבית של כמעט 100 מיליון שקל. התחלנו להוריד את רמת המינוף, פימי באו, גייסנו הון, סגרנו תשע פעילויות, חלקן מכרנו, בהן חוגלה שנמכרה לקימברלי קלארק העולמית. החלטנו להתמקד במה שצריך, ולעשות את זה יעיל וטוב".
החברה רשמה ב־2021 הכנסות של 1.65 מיליארד שקל - צמיחה של 11% לעומת 2020. הרווח התפעולי שלה זינק בשנה שעברה ב־171% לעומת 2020, והסתכם ב־122 מיליון שקל. הרווח הנקי של החברה קפץ ל־65 מיליון שקל לעומת 5 מיליון שקל ב־2020.
יש דיבורים על מכירת החברה?
"על זה צריך לשאול את דוידי. אנחנו לא מתעסקים בזה כרגע. יש תוכניות עבודה לחמש שנים קדימה. בעסק כזה, כשאתה רוצה להשיג תוצאה בעוד שנתיים, אתה צריך להניע את המהלך כבר עכשיו. אני בטוח שכאשר פימי תחליט למכור, היא תשאיר באינפיניה תוכניות מפורטות לשנים הבאות. השקענו בשש השנים האחרונות כ־700 מיליון שקל. דוידי כל הזמן אומר לי אם אני יודע כמה חברות אפשר לפתח בסכום כזה".
אחת התוכניות שעליהן מדבר קוניא נוגעת לגורלו המשחיר של הנייר הלבן (דפי A4). החברה מצמצמת במשך שנים את הייצור שלהם, ומתכוונת לצמצם אותו עוד יותר בשנתיים הקרובות, עד להפסקתו המוחלטת. במקום ייצור סטנדרטי של מוצרי נייר מיושנים, קוניא מכשיר את השטח להאצת הייצור של סוגי קרטון, בהם גם קרטון גלי - שהוא עבה יותר והליבה שלו עשויה מרצף של קשתות המשוות לו עמידות וחוזק.
תחום אחר שהיא החלה לפתח נוגע ליכולות של הדפסה דיגיטלית, שמזמנת אפשרויות רבות לפרסונליזציה של מוצרים. "כבר לא צריך גלופה ייעודית ולהדפיס באמצעותה סדרות עצומות של אריזות אחידות למוצרים. יותר ויותר חברות מבקשות הדפסות איכותיות על מארזי המוצרים שלהן, לעתים בהיקפים מצומצמים מאוד, כדי שיוכלו להיראות אטרקטיביים, מושכים וחדשים כשהם על המדף. זה גם מאפשר להדפיס מארז של מוצר תוך מתן התייחסות אישית מצד היצרן ללקוח".
3 צפייה בגלריה
מפעל חברת אינפיניה לשעבר נייר חדרה
מפעל חברת אינפיניה לשעבר נייר חדרה
(צילום: אלעד גרשגורן)

את המכונה שמשמשת לייצור הנייר הלבן, אינפיניה מסבה בתהליך מורכב וארוך לייצור של גלילי נייר לקרטון - שמעניינים ודרושים הרבה יותר בשוקי הפעילות שלה. תוכנית ההסבה כוללת התאמה של המכונה לייצור ניירות חומים וגלילי קרטון, ועלותה נאמדת בסכומים גדולים במסגרת תוכנית השקעות ופיתוח במפעל שהיקפה כ־700 מיליון שקל. בשנתיים הקרובות יושקעו במכונה עוד כ־170 מיליון שקל, ובגמר התהליך גם התפוקות שלה יגדלו. אינפיניה הסתפקה בשנה האחרונה בייצור של 80 אלף טונות של נייר לבן, לעומת קצב ייצור גובר והולך של נייר חום ממוחזר וסוגי קרטון - שהגיע לכ־450 אלף טונות בשנה האחרונה.
מה יש לכם נגד הנייר הלבן?
"הוא לא סביבתי, מצריך יבוא של תאית שמגיעה כמוצק - בסיבים ארוכים או קצרים. היקף היבוא שלה קטן והולך כל הזמן, והקו הזה כבר פחות ופחות מעניין אותנו. גם הביקוש למוצר הזה יורד בכל העולם, כבר 15 שנה בקצב שנתי ממוצע של 4%-2% והמגמה הזאת תימשך בגלל הדיגיטציה. מי שהשתמש בעבר בנייר לבן - כבר עבר למחשב, לטאבלט או לטלפון חכם. אנחנו כבר לא החברה של המאה הקודמת, אנחנו נמצאים בעולמות אחרים של מיחזור ואריזה, ושם אנחנו גדלים והביקוש אינסופי".
ומי שרוצה עדיין נייר לבן או לכתוב במחברת?
"את המעט שהשוק הישראלי ידרוש, נייבא כמוצר מוגמר מחו"ל. אני מניח שיישארו כמה נאמנים עקשנים לנייר הרגיל".
בשונה מתאית שצריך להפיק, לרכוש, לשנע לישראל במחירים אסטרונומיים, ולהמתין לפריקתה בנמלי ים שלא מתפקדים - את חומר הגלם המרכזי של החברה, פסולת קרטון, היא רק צריכה לאסוף מכ־270 יישובים בכל רחבי הארץ. היא עושה זאת באמצעות צי של כ־200 משאיות שמזרימות את חומר הגלם למפעלי המיחזור של החברה בחדרה ובמודיעין.

מתיחת הפנים הכללית שעשתה לעצמה החברה, כוללת גם את החברות־הבנות שלה: אמניר נהפכה לאינפיניה מיחזור, וכרמל פרנקל לשעבר, שפועלת מקיסריה, שינתה את שמה לאינפיניה אריזות. "זה הולם את האינטגרציה האנכית ואת שיתוף הפעולה בין כלל חברות הקבוצה, וזה עובד מצוין", אומר קוניא. "חברות רבות בעולם פועלות בתחום האריזה, אבל רק מעטות, ואנחנו ביניהן, עושות את כל שרשרת הערך: גם אוספים לעצמנו את פסולת הקרטון שהיא חומר הגלם, גם ממחזרים אותה וגם מייצרים מהחומר הממוחזר מוצרים חדשים, אריזות מכל הסוגים".
מי קונה את זה?
"יש ביקוש אינסופי לאורך כל שרשרת התהליך. כל מה שנכנס לכל חנות - מגיע עם קרטון. כבר 30-20 שנה שיש צמיחה עולמית ממוצעת של 3.2% בכל שנה בתחום הקרטון. הוא מחליף כל צורת אריזה שהיתה בעבר. כבר אין מארזי עץ, מתכת ובטח לא פלסטיק. הוא נוח לעבודה, גמיש, קל ומתמחזר בקלות מבחינה כלכלית".
כמה כלכלי?
"הוא מקיים את עצמו מצוין. אני לא צריך שהממשלה תסבסד לי את זה, לא זקוק להתערבות רגולטורית כלשהי. כל העולם עובר לשם, כל האנושות, וזאת ממש לא מליצה. בעולם שואלים ברצינות מה עושים עם תרבות הצריכה המטורפת שלנו. הרי חייב להיות מענה למצב הזה. וגם הישראלים עוברים את האדפטציה הזאת. הם אמנם איטיים בזה, אבל הם בדרך לשם".
איך ישראל ביחס לאירופה?
"אין כאן נתונים עדכניים כמו שיש באירופה, אז לפי הערכה גסה מאוד, היקף צריכת הנייר בישראל נע בין 800 אלף למיליון טונות בשנה. אנחנו ואספנים שפועלים בשוק אוספים בממוצע 500-400 אלף טונות, כך ששיעור המיחזור בארץ הוא בסביבות 50%. הממוצע באירופה הוא כ־70%, כשבחלק מהמדינות הוא יותר מ־80%. אבל אותן מדינות נמצאות במקום אחר מבחינת המודעות, הנכונות להפריד פסולת במקור, ויש אפילו משטרת זבל".
קוניא משוכנע שבין שישראל תרצה ובין שלא, השינוי התפיסתי של מעבר לחומרים שניתן למחזר קורה מעצמו. הוא סבור שלא רחוק היום שבו אדם שעדיין מרשה לעצמו להתעלם מפחי המיחזור שמתחת לביתו, ירגיש שמדובר בהתנהגות מוקצית, כזאת שמחייבת שינוי: "אם זה לא מפריע לך עכשיו לצאת מהבית עם שקית זבל ולהשליך אותה למכולה אחת, יום אחד תרגיש מאוד לא בנוח מול השכנים שלך ואפילו מול הילדים שלך. אתה כבר תבין שזה לא לעניין".
כמו בהרבה מצבים, ילדים הם מחוללי השינוי האמיתיים.
"נכון. אם תשלח להם משהו באי־קומרס שארוז בפלסטיק, באיזה סוג של ניילון פצפצים, אני לא יודע אם הם יקבלו את זה - אבל אני די בטוח שהם לא ימהרו לשלוף את הנייד שלהם ולעשות מזה סרטון שיעלה לטיקטוק. מבחינתם זאת פדיחה. פלסטיק זה כבר לא דבר שעובר. אגב, גם כשהם יגדלו ויגיעו לגיל שבו יצטרכו לעבוד, הם לא ילכו לחפש עבודה במפעל או בחברה שמזהמים את הסביבה. הם לא ילכו למקום שמזיק או לא שומר על הכדור. הטרנד הזה כאן, והוא כאן כדי להישאר. הוא יתעצם בשנים הקרובות, כך שבעוד חמש שנים המצב יהיה טוב, בעוד עשר שנים הוא יהיה טוב מאוד, ובעוד 20 שנה הוא יהיה מעולה. ואני לא צריך לשכנע אף אחד".

מארזים נאים של דיבידנדים

ברקע הביצועים הכספיים הטובים שהפגינה ב־2021, אינפיניה חילקה בשנה שעברה לבעלי המניות דיבידנדים בסך של 50 מיליון שקל. עם פרסום דו"חותיה השנתיים, החברה הודיעה כי תשלם להם עוד 25 מיליון שקל. חלוקת הדיבידנדים מהווה מהלך שמייצג את הביטחון של מנהלי אינפיניה ביכולתם לייצר ערך גם בשנים הקרובות. מאז כניסת קרן פימי לחברה, היא חילקה דיבידנדים בהיקף כולל של כ־220 מיליון שקל (למעט ב־2020, שנת הקורונה).
כשהוא מלווה אותנו בחללי הייצור הגדולים, שמלאים במכונות שחלקן פועלות כבר עשרות שנים, קוניא נעצר לפתע לפני חלל אחסון, שכמעט ריק מגלילי קרטון ונייר. "זה המראה שאני אוהב יותר מכל מראה אחר במפעל", הוא אומר. "הכל בחוץ, אין לי מלאי שתופס מקום. מה שמיוצר - מסופק ישר. פעם היתה כאן תופעה של אגירת מלאים. היתה תובנה כזאת, שככל שאתה יושב על יותר מלאים, אתה יותר בטוח. זה נכון, רק שלא חיברו לזה את הצד השני של המשוואה - שזה גם עולה לנו. זה עולה כסף לטפל במלאי, לאגור אותו. אין לנו עודפי קרקע כדי לאגור מלאים. עברנו גמילה, הגענו למצב שמה שנכנס זה מה שיוצא - ומהר. המוצרים שלנו, עוד לפני שנכנסים לתהליך הייצור, כבר מכורים".
ועדיין, היקף המכירות שלכם דומה מאוד לשווי החברה כולה (1.77 מיליארד שקל). השוק לא מעריך אתכם מספיק?
"אני מסכים איתך שהמניה שלנו נסחרת נמוך מדי, ואני עובד על זה. אני מנסה לשכנע את האנליסטים ואת שוק ההון שאנחנו שווים יותר. אני נותן להם את כל הפרמטרים של החברה, חושף אותם לכל הטרנדים שקיימים בשוק הפעילות שלנו. הם באים לכאן לסיורים, מכירים את הנתונים היטב".
אז מה פה לא מתחבר?
"אני חושב שהם קצת שמרנים וזהירים כי הם זוכרים שנים פחות טובות שבהן היתה פחות קוהרנטיות באסטרטגיה שלנו. היה פחות ברור לאן אנחנו הולכים. אני מנסה להסביר להם שאריזה ומיחזור הם תחום שצומח בכל העולם, וכאן בארץ זה רק יגדל וילך. חלק מהם מבינים את זה, חלק פחות, אבל בסוף כולם יבינו. אני בטוח שזה רק עניין של זמן עד שהשוק יעריך אותנו יותר".