תחרות? הבנקים עדיין עם זכות וטו מול מתחריהם באשראי לעסקים קטנים
הרפורמה שכללה הקמת מאגר האשראי שיאפשר לגופים פיננסיים להתחרות בבנקים אומנם אושרה בכנסת, אך בענף מזהירים מפני חסם מרכזי שנותר: הבנקים, שעל פי רוב הנכס הראשון משועבד להם, הם שצריכים לאשר את השעבוד השני לגופים המתחרים
שעות ספורות לפני פיזור הכנסת אישרה הממשלה את אחת הרפורמות המשמעותיות בשוק האשראי לעסקים: הקמת מאגר אשראי שיאפשר לגופים פיננסיים להתחרות בבנקים על בסיס מידע שווה. באוצר מעריכים כי המהלך יפחית את הריבית לעסקים בלפחות נקודת אחוז אחת — חיסכון של כ־1.5 מיליארד שקל בשנה — ובבנק ישראל הגדירו אותו כרפורמה "החשובה והמשמעותית ביותר מבחינה משקית" בתקציב האחרון. אלא שבענף האשראי מזהירים כי גם לאחר הקמת המאגר, אחד החסמים המרכזיים לתחרות יישאר על כנו. לטענת גופים חוץ־בנקאיים, כל עוד הבנקים מחזיקים בזכות לאשר רישום של שעבוד שני על נכסי הלקוחות, הם ממשיכים לשלוט בפועל בכניסת המתחרים לשוק האשראי. המשמעות, לדבריהם, היא גם כשעסק מבקש לקבל אשראי נוסף מגוף אחר, הוא נדרש לקבל את אישור המתחרה.
"זה מצב בלתי אפשרי"
רוב תיק האשראי לעסקים קטנים ובינוניים, המוערך בכ־400 מיליארד שקל, ניתן כנגד שעבוד נכס, בדרך כלל נדל"ן. כ־92% מהאשראי מועמדים בידי הבנקים, ולכן הם גם בעלי השעבוד הראשון ברוב העסקאות. כאשר עסק מבקש לגייס אשראי נוסף מגוף פיננסי אחר, אותו גוף מבקש להירשם כבעל שעבוד שני על אותו נכס. כאן, לטענת השחקנים בענף, מתחילה הבעיה. החוק מחייב כיום את הלווה לקבל מכתב הסכמה מבעל השעבוד הראשון לצורך רישום שעבוד נוסף. במילים אחרות, גוף פיננסי המבקש להתחרות בבנק על מתן אשראי ללקוח, זקוק לאישורו של אותו בנק כדי להשלים את העסקה. בענף האשראי אומרים כי ככל שהשוק החוץ־בנקאי התפתח, כך הפכה הסוגיה למשמעותית יותר. בעוד בעבר רוב העסקים הסתמכו כמעט בלעדית על הבנקים, כיום יותר חברות משלבות אשראי בנקאי וחוץ־בנקאי.
כדי לצמצם את כוחם של הבנקים קבע בנק ישראל לפני כעשור כי הם לא רשאים לסרב לבקשה לרישום שעבוד נוסף באופן "בלתי סביר". אלא שלדברי גורמים בענף, בפועל ההוראה לא שינתה מהותית את מאזן הכוחות. "בנק ישראל אמר לבנקים שנגמרה החגיגה ושאסור להם להתנגד לשעבוד שני אלא אם יש משהו חריג מאוד", אמרה לכלכליסט הגר פרץ דיין, מנכ"לית אלטשולר שחם אשראי. "זה היה שינוי משמעותי, ובהיבט הזה בנק ישראל חצה את הרוביקון. מצד שני, הוא לא הלך עד הסוף ולא קבע שאין צורך בהסכמתם כלל".
לדבריה, עצם הדרישה להסכמה יוצרת עיוות תחרותי. "כל עוד אני המממן הראשון, אין לי תמריץ לתת ללקוח את ההצעה הטובה ביותר כבר מההתחלה. ברור לי שהעסקה אצלי. רק כשמגיע מתחרה ומבקש מכתב הסכמה, פתאום אני משפר את התנאים כדי לשמור את הלקוח. מכתב ההסכמה הפך לשומר סף, שמאפשר למממן הראשון לא להיות התחרותי ביותר כבר בתחילת הדרך".
2 צפייה בגלריה
הגר פרץ דיין, מנכ"לית אלטשולר שחם אשראי, ואריאל גנוט, מייסד מיקוד פיננסים. "לאפשר רישום שעבוד שני ללא צורך באישור המתחרה"
( צילומים: רמי זרנגר )
גם אריאל גנוט, לשעבר מנכ"ל חברת גמא וכיום מנהל חברת מיקוד פיננסים, סבור שהבעיה נעוצה בעובדה שהמתחרה מחזיק במפתח לכניסת שחקנים נוספים. "החוק קובע מבחן סבירות לשיקול הדעת של בעל השעבוד הראשון. כלומר, לגופים הגדולים ביותר מותר להחליט אם לאפשר למתחרה להיכנס. זה מצב בלתי אפשרי".
גנוט מוסיף כי בוועדת שטרום ב־2017 נעשה ניסיון לצמצום כוחם של הבנקים. "נלחמנו להכניס את מבחן הסירוב הבלתי סביר, וזה נחשב להישג. אלא שבפועל הבנקים עקפו את הרפורמה באמצעות הסכמי האשראי. הם ממשיכים לקבוע שהלווה חייב לקבל את אישורם לרישום שעבוד מדרגה שנייה, ואם יעשה זאת בלי אישור — מדובר בהפרת ההסכם שעלולה להוביל לדרישה לפירעון מיידי של ההלוואה. במקום הליך פשוט, העסק נדרש להגיע לבנק ולהתחנן לאישור".
לטענת השחקנים בענף, ההתניה החוזית הזו מעניקה לבעל השעבוד הראשון לא רק עדיפות משפטית על הנכס, אלא גם יתרון מסחרי משמעותי. עצם הדרישה למכתב הסכמה מאפשרת לו לדעת שהלקוח מנהל מו"מ עם מתחרה, ולהחליט אם לאשר את המהלך, לעכב אותו, או לשפר את תנאי האשראי כדי להשאיר את העסק אצלו. "מכתב ההסכמה הפך למערכת התראה מוקדמת", אומרת פרץ דיין. "במקום שאתן ללקוח את ההצעה הטובה ביותר כבר בהתחלה, אני יכול להמתין. רק כששחקן אחר מבקש להירשם כבעל שעבוד שני, אני מבין שהלקוח שוקל לעבור ומשפר את התנאים. למממן הראשון יש למעשה זכות להיות פחות תחרותי בתחילת הדרך, משום שהוא יודע שהמתחרה תלוי באישור שלו".
מעבר לפגיעה בתחרות, לטענתה, המנגנון פוגע גם ביכולת של עסקים לפעול במהירות. "עסק חי על לוחות זמנים ועל חלונות הזדמנויות. כשהליך קבלת מכתב ההסכמה נמשך שבועות ולעתים חודשים, העסקה עלולה לרדת מהפרק עוד לפני שהמימון אושר. הבנק העולמי מדגיש שוב ושוב שמערכות מודרניות לרישום שעבודים הן תנאי מרכזי להנגשת אשראי ולהפחתת עלויות המימון, במיוחד עבור עסקים קטנים ובינוניים".
לדבריה, גם מנגנון ההגנה שנועד למנוע עיכובים התברר בפועל כחסר שיניים. "נקבע שהאישור יינתן בתוך זמן סביר, אבל בפועל יש מקרים שבהם מכתב ההסכמה מתקבל רק אחרי חודש או חודשיים. בהיעדר אכיפה אפקטיבית, מי שמחזיק בשעבוד הראשון שולט גם בקצב, גם במידע וגם בתזמון התחרות". לדבריה, "בעבר רוב העסקים עבדו כמעט רק עם הבנקים. כיום יותר ויותר חברות חוץ־בנקאיות מציעות סל שירותים מלא. ככל שהתחרות גדלה, כך גם המשמעות של מכתב ההסכמה הופכת לקריטית".
גם גנוט מספר כי הוא נתקל לא פעם בסירובים או בעיכובים ממושכים מצד בעלי השעבוד הראשון. "שמענו לא מעט נימוקים כמו 'אנחנו חושבים שהלקוח לא יוכל לעמוד בהחזרים ולכן לא נאשר שעבוד נוסף'. אבל זו אינה החלטה שהבנק אמור לקבל במקום הלקוח. חוק המשכון מעניק לבעל השעבוד הראשון קדימות מלאה במקרה של מימוש הנכס, כך שהזכויות שלו מוגנות ממילא. לכן אין הצדקה למנוע מהלקוח לגייס אשראי נוסף".
לטענתו, הבעיה לא מוגבלת רק לעסקים. גם משקי בית המבקשים לקבל אשראי נוסף כנגד דירת מגוריהם עלולים להיתקל במכשול דומה. עם זאת, בעולם העסקי היא בולטת במיוחד בשל השימוש הנרחב בשעבוד צף – מנגנון שבמסגרתו הבנק משעבד מראש את כל נכסי החברה, הקיימים והעתידיים. לדבריו, המשמעות היא שגם עסק המבקש מימון שוטף, למשל באמצעות פקטורינג, נדרש פעמים רבות לקבל את אישורו של הבנק, אף שמדובר באשראי שמעמיד גוף אחר.
גנוט מזהיר כי לניסיון להגביל את האפשרות לגייס אשראי נוסף עלולות להיות השלכות הפוכות מאלה שאליהן מכוונים הבנקים. "הטענה היא שהמנגנון מגן על הלקוח מפני נטילת אשראי עודף, אבל במקרים מסוימים הוא דווקא דוחף עסקים לחפש פתרונות יקרים ומסוכנים יותר. במקום לקבל הלוואה מגוף מפוקח כנגד בטוחה, הם עלולים להסתמך על הלוואות ללא ביטחונות או לפנות למקורות מימון יקרים בהרבה. זה עלול להגדיל את הסיכון גם לבנק עצמו".
חשש מאפקט בומרנג
לפי דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת, חלקם של העסקים הקטנים והזעירים באשראי הבנקאי ירד מ־37% בסוף 2019 ל־26.5% ב־2025. לפי סקר הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, 48% מהעסקים מדווחים על קושי בגיוס אשראי. בנוסף, הבנקים ממשיכים לשלוט בשוק: כ־92% מהאשראי לעסקים קטנים ובינוניים ניתן על ידיהם. בבנק ישראל סבורים כי יש לבחון בזהירות כל שינוי במנגנון הקיים.
בבנק המרכזי מציינים כי עד כה לא התקבלו בפיקוח על הבנקים פניות בנושא, ומזהירים כי ביטול מוחלט של הצורך בהסכמת בעל השעבוד הראשון עלול ליצור "אפקט בומרנג". לפי גישה זו, אם הבנקים יאבדו את יכולתם לפקח על שעבודים נוספים, הם עשויים להגיב באמצעות הקשחת מדיניות האשראי, העלאת דרישות הביטחונות או ייקור ההלוואות לעסקים קטנים. בענף האשראי החוץ־בנקאי דוחים טענה זו ואומרים כי אין צורך לבחור בין הגנה על הבנקים להגברת התחרות.
לדבריהם, במדינות רבות פועל מודל שמעניק לבעל השעבוד הראשון הגנה מלאה על זכויותיו, אך לא מאפשר לו למנוע רישום של שעבוד נוסף. "בארה"ב, בגרמניה ובצרפת אין צורך לקבל את אישור המתחרה כדי לרשום שעבוד מדרגה שנייה", אומרת פרץ דיין.
"הקדימות בין הנושים נקבעת על פי הרישום למלווה הראשון צריך להישמר היתרון במקרה של מימוש הנכס, אבל אין סיבה שהוא יוכל לקבוע אם מתחרה רשאי בכלל להעמיד אשראי". לדבריה, גם בישראל ניתן לאמץ מודל דומה, מבלי לפגוע בזכויות הבנקים. גם גנוט סבור כי "הגיע הזמן לעשות את הצעד הבא: לאסור על גופים מממנים להתנות בהסכמי האשראי איסור על רישום שעבוד נוסף, ולאפשר רישום של שעבוד שני ללא צורך באישור המתחרה. ההגנה על בעל השעבוד הראשון צריכה להישמר בשלב מימוש הנכס, ולא בשלב שבו הלקוח מבקש להתחרות על תנאי האשראי שלו". מבנק ישראל נמסר: "עד כה לא התקבלו בפיקוח על הבנקים פניות בנושא. ככל שתתקבל פנייה רלבנטית או מידע המצריך בחינה, הנושא ייבדק".
