ניתוח
300 אלף מכוניות, אבל איפה הקונים? האמת מאחורי שיא המכירות בישראל
שוק הרכב הישראלי בדרך לשבור שיא היסטורי של יותר מ-300 אלף מסירות בשנה, אבל נתונים פנימיים של משרד התחבורה שהגיעו לידי כלכליסט חושפים תמונה אחרת: יותר משליש מהמכוניות באוקטובר נמסרו ביומיים האחרונים של החודש, ורבות מהן הגיעו למגרשי סוחרים וחברות ליסינג במקום ללקוחות. היבואנים ממשיכים להציף את השוק במכוניות, המחירים מסרבים לרדת, ועשרות אלפי כלי רכב חדשים ממתינים לקונים
קשה שלא לשים לב: אנשי המכירות בסוכנויות הרכב עסוקים בעיקר בשיחות ללקוחות פוטנציאליים – ובגירוש זבובים. הנתונים האלה מגובים גם בפרסומים של הלמ"ס מהשבוע האחרון, לפיהם נרשמה ירידה חדה בישראל בהוצאות על רכב.
נתונים פנימיים של משרד התחבורה שהגיעו ל"כלכליסט" חושפים כי חלק ניכר מהמכירות בחודש שעבר – שאגב עמדו על כ-22 אלף מכוניות חדשות, לא היו מכירות אמיתיות. כלומר, מדובר במכוניות שנמכרו לסוחרים, לחברות ליסינג ולעוד גורמים שהעמידו את המכוניות במגרשים, שם הן כנראה עומדות עד היום ומחכות לקונים.
למרות מבצעי חגים, מבצעי הבחירות וכיו"ב, התמונה הכללית לא השתנתה - וחלק ניכר מהמכירות של אוקטובר לא היו אמיתיות. הדרך הטובה ביותר לדעת האם המכירות הן אמיתיות היא להסתכל על היקפי המכירות ביומיים האחרונים של החודש. את הנתון הזה אי אפשר למצוא ברישומי איגוד יבואני הרכב, אלא רק בנתוני משרד התחבורה. בחודש שעבר מעל שליש מהמכוניות החדשות שנמסרו היו ביומיים האחרונים.
על פי איגוד יבואני הרכב, שוק הרכב הישראלי נמצא לראשונה בתולדותיו בדרך לחצות את רף 300 אלף המסירות וזה יקרה אולי החודש, כשעד היום כבר נמסרו כ-278 אלף מכוניות חדשות. אבל השנה הנוכחית היא גם שנה שבה השוק מתנהג בצורה שאינה טבעית. כלומר פחות לקוחות שיגיעו לאולמות התצוגה ויותר מסירות פיקטיביות, מה שייתן למי שחוגגים את 300 אלף המסירות סיבה לשמוח. בפועל אגב, אין סיבה אמיתית לשמחה, פרט אולי לבונוסים השנתיים שיבואני הרכב מחלקים לבכירים. הצרכנים לא מרוויחים כאן הרבה.
כיצד שוק שבו אין רוב של מכירות אמיתיות מגיע לשיא? התשובה מגוונת. בחודשים האחרונים יבואני הרכב ניצלו את שער הדולר וייבאו כמויות היסטריות של מכוניות, בעיקר מסין. על פי רשות המסים, בחודשים האחרונים היקפי היבוא היו גדולים משמעותית מבשנה שעברה.
אבל זה לא הכל, שוק הרכב הסיני מפגין מספר חודשים סממנים של היחלשות. יצרני הרכב מייצרים לכל מי שמוכן לקחת וישראל עומדת בתור. מעבר לכך, בעוד פחות מחודש ייכנסו לתוקף באירופה תקנות זיהום חדשות, יורו 7, שיהפכו את הדגמים הנוכחיים של רוב יצרני הרכב למיושנים. התקנות החדשות ידרשו מכל מי שיציג מכונית חדשה לייצר באופן הרבה יותר יעיל. ליצרני הרכב יש אינטרס לדחוף כמה שיותר מכוניות עכשיו למי שיהיה מוכן לקחת. מעבר לכך, שוק הרכב הישראלי נמצא במלחמה סינית. סביר להניח שבשבועות הקרובים יבואני הרכב הסיני ידגישו כי הם כבשו מעל מחצית השוק. אותם יצרנים דורשים מהיבואנים שלהם הזמנה מראש של כמויות, גם במחיר שהמכוניות יעמדו במגרשים בצפון הארץ.
ויש עוד בעיות: אין עוררין שקונצרן צ'רי הוא הקונצרן הסיני החזק בישראל. אבל דגמים חדשים של צ'רי בדרך לישראל עם מיתוג ועיצוב שמבוסס על יכולות שטח ועיצוב של רכבי שטח ותיקים. היבואנים של דגמים אלה ימהרו להשיק השנה גם בגלל תקנות יורו 7 וגם בגלל הדרישה של היצרן לעמוד ביעדים. מהלכים אלה ייצרו לחץ על המותגים הקיימים למכור, ולדברי גורמים בענף, יצרני הרכב הסינים כבר הגדירו את 20-26 כ"שנת היעדים", כלומר במהלך החודש הנוכחי וזה שיבוא אחריו, יהיו לא מעט מסירות, חלקן הגדול עשויות להיות פיקטיביות לחלוטין.
ולמרות זאת, קשה לומר שהתחרות יצרה בענף הרכב הישראלי הוזלות מחיר אמיתיות. יש יבואנים שמציעים ללקוחות לשלם על רמת גימור בסיסית ולקבל את הרמה היותר בכירה, מהלך שעולה ליבואן סכומים מזעריים. יש כאלה שמציעים מימון וטרייד אין ויש כאלה שמציגים גרסאות "חדשות" עם קצת פחות אבזור. בשורה התחתונה - מחירי המחירון הרשמיים של הרכבים הסינים בקושי מושפעים.
סביר להניח שאם יגיעו לישראל דגמים חדשים "בעיצוב לנד רובר" או "בעיצוב טויוטה", אף אחד מהם לא ייכנס במחיר שישבור את השוק. במקום זה, היבואנים ידגישו כי הלקוח "מרוויח" עיצוב של לנד רובר. ובינתיים בשוק נוצרת "כרית ביטחון" של עשרות אלפי מכוניות לא מכורות שנמצאות אצל חברות ליסינג וגופי סחר ואם יבואני הרכב יורידו מחירים, הם כבר יחושו את נחת זרועם. בינתיים, שוק הרכב הישראלי מתחיל לפתח מאפיינים שמזכירים את שוק הרכב הסיני בחודשים האחרונים: יצרני הרכב ונציגיהם פותחים "מתחמי אאוטלט" שבהם הסחורה הפחות מבוקשת נמכרת. בסין המחירים באאוטלטים האלה נמוכים. בישראל זה לא יכול לקרות בגלל ששום דילר לא יירה לעצמו ברגל וימכור בזול.
כאן נשאלות שתי שאלות. ראשית: מה יהיה בשנה הבאה, ושנית - מה יקרה בכבישי ישראל. אם נסתכל על מה שקורה כעת מבחינת היקפי יבוא והמחויבות של היבואנים לעמוד במכסות, השוק המשני - בו נתוני המכירות יפים אבל המכוניות שוכבות במגרשים - רק ילך ויגדל. ההסתמכות על ציי רכב וגופי סחר רק תעמיק. אבל מעבר לכך נשאלת שאלה נוספת - אם בישראל יימסרו השנה מעל 300 אלף מכוניות, שלפי הערכות כ-60 עד 100 אלף מהן לא נסעו קילומטר אחד, כיצד הצפיפות הנוראית בכבישים תושפע? התשובה לפחות בשלב זה היא שניתן רק לקוות לטוב ולא להתרגש לנוכח "חגיגות ה-300 אלף". הצרכנים לא ירוויחו מכך הרבה וישלמו בעיקר בעמידה בפקקים.


























