פיג'ו 405 ורנו 5: מדוע כבישי איראן נראים כאילו נתקעו בשנות ה-80?
איראן היא מעצמת ייצור רכב עולמית שנמצאה בשנת 2022 במקום ה-11, אבל האמברגו המערבי השאיר אותה עם דגמים מיושנים שמיוצרים בה עוד היום. בין הפיג'ו והרנו הישנות שרואים בחדשות מסתתרת תעשייה ענפה - שהצמיחה בין היתר גם שני טייקוני רכב ישראלים
מי שעוקב אחר התמונות המגיעות מאיראן לא יכול שלא לשים לב: בזירות רבות שחיל האוויר הישראלי הפציץ ניתן לראות מכוניות שבישראל נחשבות אספנות, או סתם מכוניות ישנות. סקרנים רבים באים לצפות בהרס בפיג'ו 405, מכונית שהפעם האחרונה שעלתה כחדשה על כבישי ישראל היתה בשנות ה-90, פיג'ו 206 מהדור הראשון, שכיום כבר קשה למצוא בישראל, עוד דגמים ישנים של רנו שמזמן לא משווקים בארץ, ומכוניות מקומיות שמעולם לא הגיעו לישראל - אך באיראן מדובר בפאר תוצרת תעשיית הרכב האיראנית.
לתעשיית הרכב האיראנית היסטוריה מפוארת, שבחלקה לפחות אינה שונה מזו הישראלית שפעלה בארץ עד שנות ה-80. תעשיית הרכב האיראנית חוותה אמברגו עולמי שהבריח ממנה יצרני רכב אירופים – והכניסה במקומם את הסינים עוד לפני שבישראל ידעו על BYD או על צ'רי במה שנחשב ל"מהפכת רכב סיני" שתפס חלק ניכר משוק הרכב האיראני (אם כי במחיר גבוה מאוד, אפילו במונחים ישראלים). מעבר לכך, תעשיית הרכב האיראנית הצמיחה שני טייקונים ישראלים הפעילים כיום בענף הרכב. לפני כמה ימים הופיעה ידיעה לפיה חיל האוויר הפציץ מפעל מנועי רכב - לא ברור מדוע הופצץ, אבל פגיעה בתעשיית הרכב האיראנית בהחלט תהיה משמעותית.
ראשית יש להבין: איראן היא לא פחות ממעצמת ייצור רכב. לפי נתוני ACEA, ארגון הגג של יצרני הרכב באירופה, נכון לשנת 2022 איראן ניצבה במקום ה-11 בעולם בהיקפי ייצור רכב (זהו המידע העדכני ביותר). כך, ב-2022 יוצרו בעולם 68 מיליון מכוניות, ש-1,085,859 מהן יוצרו באיראן. למעשה, בשנת 2021 איראן ניצבה במקום ה-19 ברשימת המדינות המייצרות רכבים - והעליה במיקום העולמי התאפשרה הודות להחלטה של הממשל האיראני להציף את המדינה במכוניות, זאת לאחר שהאיראנים שיוועו למכוניות עממיות.
אם הצפת השוק במכוניות עממיות, כדרך ללב העם נשמעת מוכרת, יש לכך סיבה טובה: ייצור מכונית עממית שתציף את השוק המקומי נמצא גבוה בסדר העדיפויות של לא מעט עוכרי ישראל: לארדואן יש מיזם מכונית טורקית לאומית שנקראת TOGG, לאביו הרוחני, הגנרל גורסל היתה מכונית טורקית עממית כושלת שנקראה ה"דוורים", לנאצר היתה תוכנית סדורה להקמת מפעלי רכב, וגם לאדולף היטלר היתה מכונית עממית, שלמרבה האירוניה לא הפכה להיות עממית או נפוצה בכבישי גרמניה במהלך חייו של היטלר: החיפושית.
בחזרה לתעשיית הרכב האיראנית. לאיראן היסטוריה מוטורית ענפה, כיאה למדינה שמונה כיום מעל 90 מיליון תושבים וששטחה מעל 1.6 מיליון קמ"ר (כלומר, הרבה נסיעות) - אבל ההיסטוריה המוטורית של איראן מושפעת מגורמים חיצוניים שאינם מוכרים למי שחי בצרפת, ארה"ב או ישראל: בעיקר מיחסיה עם המערב. כלומר יצרני רכב מערביים מקימים מפעלים, הפיכות משטריות מתרחשות והיצרנים מוצאים עצמם סוגרים, יצרני רכב ממדינות דומיננטיות אחרות משתלטים - ותוך כדי השלטון משתמש בתעשיית הרכב המקומית לוויסות השוק.
היסטורית, יבואן הרכב האיראני הראשון היה מוזפאר א דין שאח. במסגרת ביקור באירופה בתחילת המאה הקודמת הוא התוודע לראשונה למכוניות - והביא עמו לאיראן פורד מודל A שרכש בבריסל. זמן קצר לאחר מכן נסגרה העסקה הראשונה בין יצרן רכב מערבי למשטר האיראני: רנו הצרפתית הסכימה להעניק קו אשראי כדי שהמכוניות שלה ייוצאו לאיראן וישמשו את מקורבי הממשל. המהלך הצליח: 100 מכוניות רנו יוצאו לאיראן - והגיעו לידי בני משפחת השלטון, בזמן שבני העם האיראני המשיכו להתנייד בחמורים ובגמלים.
עד שנות ה-60 של המאה הקודמת, עיקר המכוניות בכבישי איראן היו מתוצרת זרה, בעיקר אירופית. בדומה למדינות רבות במזה"ת ובאפריקה, עיקר התוצרת היתה של מדינות אירופיות קולוניאליסטיות דומיננטיות באזור, כמו איטליה וצרפת - אבל גם לארה"ב היתה נציגות עיראקית. כך, בשנות ה-30 של המאה הקודמת יחזקאל עיני, מפיץ מוצרי ג'נרל אלקטריק האמריקאית הפך גם למפיץ מכוניות. בדומה ליהודים עיראקים רבים עיני ראה את הנולד ועזב לישראל. ב-1946 הקים עיני את "חברת המזרח למכוניות ומסחר" שייבאה ארצה את מכוניות ווקסהול. נכדיו של עיני נמנים כיום על בעלי השליטה ביבואניות לנד רובר ושברולט.
בדומה לחלק ניכר מהשווקים האוטומוטיביים בעולם, גם איראן חוותה בשנות ה-60 המאוחרות כניסה של יצרני רכב יפנים. בשנות השישים המאוחרות ג'ורג' חורש, צעיר יהודי שעסק בטקסטיל החל לייבא לאיראן מלגזות מתוצרת HINO. בשנות ה-70 המוקדמות הרחיב חורש את עסקיו הודות לקשריו ביפן והפך למפיץ של יצרנית יפנית בעלת שאיפות השתלטות על שווקים במזרח התיכון: טויוטה. חורש נמלט מאיראן בשנות ה-70 המאוחרות והפך למפיץ טויוטה בבריטניה. בשנות ה-90 עלה לישראל - וכיום הוא בעל השליטה ביוניון מוטורס, יבואנית טויוטה - וגם מלגזות ומשאיות HINO עמם החל חורש את דרכו באיראן.
בשנות ה-60 איראן נכנסה לעידן חדש: ייצור הרכב. יצרנית הרכב הראשונה שהוקמה ב-1962 היתה "איראן חודרו" - "מכונית איראנית" הממוקמת בטהראן. איראן חודרו יצרה מכוניות באמצעות ידע מערבי שהתקבל מיצרנים כדוגמת פיג'ו והילמן הבריטית, וב-1967 הציגה את המכונית האיראנית הלאומית: הפייקאן (חץ) שהיתה למעשה מכונית הילמן בריטית שיוצרה ברישיון.
בפועל, איראן חודרו אחראית למרבית הדגמים שאנו רואים בתמונות המגיעות מאתרים שונים באיראן, כשהבולטת בהן היא הפיג'ו RD - מכונית שלישראלים תיראה כמו פיג'ו 405, אבל בפועל מדובר ביצור כלאיים. הממשל האיראני דרש מיצרני הרכב המערביים משנות ה-70 להקים באיראן מפעלי JV, כלומר ייצור משותף, מפעלים בהם דגמים מערביים מיוצרים בייצור מקומי, תוך התאמה לשוק. כך נולדה המכונית שהישראלים רואים בחדשות: פיג'ו RD. כאן החיבור בין האיראנים לפיג'ו הופך מוזר: משמעות האותיות RD הוא REAR DRIVE, כלומר כוח המנוע מגיע אל הגלגלים האחוריים. אבל פיג'ו 405 היא מכונית בעלת הנעה קידמית. כלומר המנוע מעביר את הכוח אל הגלגלים הקדמיים - אבל הדגם האיראני עושה שימוש במנוע ובמכלולים של הפייקאן העתיקה. הייצור הופסק רק ב-2016. לצד ה-405 גם פיג'ו 206 יוצרה באיראן עד לפני כמה שנים.
לצד הפיג'ו הישנות ניתן להבחין גם ברנו 5 חדישות ויש לכך סיבה: לא מדובר ברנו 5 אלא ברנו "ספאנד". בשנת 1965, זמן קצר אחרי איראן חודרו הוקמה SAIPA - ראשי תיבות של Société anonyme iranienne de production des automobiles – החברה האיראנית לייצור מכוניות. במקור הייצור היה של סיטרואן אבל ב-1975 סיטרואן עזבה את השותפות. כיום SAIPA היא בעליה של "פרס חודרו" (המכונית הפרסית) שמייצרת כיום מספר דגמים מתוצרת יצרנים סינים וקוריאנים, אבל הדגם שקל לחשוב שהוא רנו 5 הוא ה "ספאנד K", רנו 5 שיוצרה על ידי SAIPA מ-1976 ועד סיום הייצור ב-2005.
לצד אלה, בתמונות ניתן להבחין גם בלא מעט מכוניות סמאנד- המכונית ה"מודרנית" של איראן. הסמאנד היתה הניסיון של איראן חודרו לייצר "מכונית עם" חדשה שתחליף את הפייקאן הקשישה. הסמאנד מבוססת על שלדה ומכלולים של פיג'ו שלקוחים מה-405, אבל בניגוד ל RD, הפעם ההנעה קידמית. הסמאנד יוצרה אגב גם בסוריה עד 2012.
מבחינת נתוני המכירות העדכניים, הפיג'ו והרנו הישנות עודן נוסעות בהמוניהן בכבישי טהרן אבל עיקר המכירות שייכות לדגמים יותר מודרניים. לפי נתוני ארגון יצרני הרכב האיראני, המכונית הנמכרת ביותר באיראן אשתקד היתה ה-TIBA של SAIPA - מכונית עירונית קטנה שמכלוליה אינם מבוססים על ידע מערבי. במקום השני נמצאת פיג'ו 406 ואילו במקום השלישי - הסמאד של איראן ח'ודרו. יצוין כי האיראנים יכולים לרכוש גם רכבים אחרים. מאז האמברגו המערבי יצרני הרכב הסינים מחזרים אחרי איראן במרץ, ומכוניות של דונגפנג, צ'רי ויצרנים סינים נוספים המשווקים גם בישראל זמינות גם לאיראנים לרכישה. הבעיה, כך מתברר - היא המחיר. צ'רי טיגו 8 חדש לדוגמה עולה באיראן 42 אלף דולר - כמעט 150 אלף שקל. מחיר שעדיין נמוך בכמעט 40 אלף שקל ממחירו של הדגם בישראל, אבל לאיראנים הוא מאוד יקר.
