הרכב הסיני כובש את מקסיקו וקנדה, וממתין בסבלנות בשער האמריקאי
ליפמוטור, BYD וצ'רי כבר תופסות 28% משוק הרכב במקסיקו וצוברות דריסת רגל בקנדה - בעוד מכסי המגן והחששות הרגולטוריים ממשיכים לחסום אותן מהפרס האמיתי: שוק הרכב האמריקאי בן 15 מיליון המכוניות בשנה
יצרנית הרכב הסינית ליפמוטור הודיעה ביולי כי תשווק מכוניות בצפון אמריקה. אלא שההשקה לא התרחשה בארה"ב, שהיא "הגביע הקדוש" מבחינת רוב יצרני הרכב בעולם, אלא דווקא במקסיקו. לפי פרסומים מקומיים, הדגם הראשון שהושק במקסיקו הוא B 10 בגרסה ההיברידית. המחיר לצרכנים במקסיקו הוא 575 אלף פסו, כלומר 33 אלף דולר.
לשם השוואה: מחירה של טויוטה קורולה היברידית ממקסיקו הוא 544 אלף פסו, כלומר לא מדובר ברכב זול, בטח שלא במונחים של צפון אמריקה. ליפמוטור היא יצרנית הרכב האחרונה שמצטרפת לשוק המקסיקני ואפשר להבין מדוע: לפי נתוני INEGI, הלשכה הלאומית לסטטיסטיקה של מקסיקו, מכוניות סיניות תפסו בשנה שעברה 28% מהשוק. בשנת 2024 הן תפסו 18.9%. רשימת המותגים שמשווקים מכוניות במקסיקו כוללת את BYD, MG, צ'רי ושלל יצרני רכב נוספים.
לא כדאי לזלזל בשוק הרכב המקסיקני. לפי נתוני ארגון יבואני הרכב המקסיקני, בשנת 2025 נמכרו במדינה 1.62 מיליון מכוניות חדשות, כלומר מדובר בשוק שגדול פי חמישה משוק הרכב הישראלי, והוא נמצא כל הזמן בצמיחה. לפי הנתונים בשנת 2024 נמכרו במקסיקו 1.5 מיליון מכוניות חדשות. בשנת 2023 היה מדובר על 1.3 מיליון מכוניות. רשימת המסירות של 2025 במקסיקו כוללת את ניסאן במקום הראשון עם 274,462 מסירות. GM במקום השני עם 198,153 מסירות. פולקסווגן במקום השלישי עם 137,970 מסירות ואחריה טויוטה (126,358) וקיה (111,172). אבל במקום השביעי ברשימה כבר מופיע מותג סיני: BYD עם 75,157 מכוניות חדשות. בהערת אגב יצוין: המשותף לחמשת מובילי השוק הוא מיקום המפעלים - לטויוטה, GM, קיה וחבריהם יש מפעלי רכב במקסיקו. הם מייצאים גם מכוניות לארה"ב ולפעמים לישראל. מסיבה זו ניתן להבין מדוע לפני כמה חודשים הודיעה GAC כי בכוונתה להקים מפעל מקסיקני. גם BYD כבר הודיעה שבכוונתה להקים במקסיקו מפעל.
שוק הרכב המקסיקני אינו מערבי לחלוטין, ונמכרות בו מכוניות "לואו קוסט". ניסאן וורסה למשל (310 אלף פסו לגרסה שאין לה אפילו חלונות חשמליים) נחשבת לסוג של "דאצ'יה של דרום אמריקה". ודווקא בשל כך, מדובר בכר פורה ליצרני הרכב הסינים: הצרכנים לא דורשים יותר מדי, המכוניות הסיניות זולות ויש להן טכנולוגיה זולה. כלומר אין ספק שבמקסיקו ניתן לרכוש טויוטה עם אמינות מופלגת, אבל אי אפשר לרכוש חשמלית זולה, או היברידית זולה באמת. רק לשם המחשה: הדולפין סרף החשמלית הקטנה של BYD עולה במקסיקו 400 אלף פסו, כלומר כ-23 אלף דולר, או 69 אלף שקל. בישראל המחיר מתחיל בכ-115 אלף שקל.
בניגוד למקסיקו, קנדה נחשבת למדינה "מערבית" עם תל"ג גבוה, והחל משנת 2026 גם עם רכבים סינים. היבוא של רכבים סינים לקנדה מתאפשר הודות להסכמי סחר בין הממשל הקנדי ובין סין ומתבצע בפועל על אפו ועל חמתו של דונלד טראמפ. לפי פרסומים בקנדה, ראש ממשלת קנדה מארק קארני הודיע על ההסכם בתחילת השנה ומאז כבר בוצעו לא מעט צעדים בכיוון: צ'רי קיימה פגישות עבודה עם מפיצים פוטנציאליים, BYD שכרה פירמת ייעוץ מקומית כדי לאתר שישה מיקומים להקמת סוכנויות – וכל המאמצים האלה ממוקדים בשוק שבפועל במסגרת הסכמי הסחר מוגבל ל-49 אלף מכוניות בשנה. בעתיד המגבלה תרוכך ויהיה מותר לייבא לקנדה 70 אלף מכוניות סיניות בשנה. מבחינת נתונים סטטיסטיים: בקנדה נמכרו בשנה שעברה כ-1.9 מיליון מכוניות. מבחינת פיתוח מותגים, פורד החזיקה אשתקד במקום הראשון עם 279,505 מסירות. טויוטה במקום השני עם 216,258 מסירות. שברולט במקום השלישי עם 153,046 מסירות. יונדאי במקום הרביעי עם 146,185 מסירות ובמקום החמישי הונדה עם 128,449 מסירות. בדומה למקסיקו, גם לקנדה יש תעשיית רכב: מפעלים של סטלאנטיס, פורד וגם GM פועלים במדינה.
קשה להתעלם מהעובדה שכל צפון אמריקה מאוכלסת בפועל על ידי שלוש מדינות: מקסיקו, ארה"ב וקנדה. כלומר שתי מדינות ביבשת כבר "נכבשו" על ידי יצרני הרכב הסינים. אבל הפרס האמיתי הוא ארה"ב. וכאן יש בעיה: במאי האחרון ציין נשיא צ'רי ז'אנג גואידינג כי "יש לנו תוכנית למכור מכוניות בארה"ב וכך גם לכולם". בשונה ממקסיקו, שוק הרכב הקנדי הוא שוק דומה מאוד במאפייניו לשוק האמריקאי, כלומר מדובר בשוק שהוא יותר "יוקרתי" והעדפות הצרכנים בו נוטות לכיוון רכב אמריקאי או יפנו-קוריאני. אבל שוק הרכב האמריקאי, בו נמכרו בשנה שעברה מעל 15 מיליון מכוניות הוא שוק שונה.
תחילת שיווק המכוניות הסיניות בקנדה מתאפשרת בפועל בגלל סכסוך פוליטי בין קנדה וארה"ב שבמסגרתו החליט הממשל הקנדי לוותר על ה"ברית" שהיתה בינו ובין הממשל האמריקאי שבמסגרתו הוטלו מסי קנייה גבוהים מאוד על רכבים מתוצרת סין. אבל בזמן שהקנדים נוקטים בגישה יותר פייסנית, בארה"ב לא מוותרים בקלות. כיום יש שני מכשולים שמונעים יבוא של רכב מתוצרת סין לארה"ב (זה כולל אגב גם רכב של יצרנים מערביים כמו וולוו שמייצרים בסין) - מכסי מגן גבוהים והגנות רגולטוריות הנוגעות לסייבר, האוסרות יבוא של רכב סיני מחשש לריגול.
כיום בעידן טראמפ, הסיכוי שהמגבלות האלה יוסרו שואף לאפס. אבל לסינים זה פחות משנה. הם מבינים שהמכשול העיקרי בפני יצוא של רכב לארה"ב הוא הממשל. והם גם מבינים שבעתיד הנשיא האמריקאי הבא יגלה שגם מדרום לארה"ב וגם מצפון כבר יש נוכחות סינית חזקה. בעתיד היותר רחוק יתכן שיצרני הרכב הסינים שיקימו מפעלים בצפון אמריקה ידחקו את רגליהם של יצרנים אמריקאים שמייצרים כיום במפעלים ביבשת, מה שיכופף את ידי הממשל האמריקאי ויביא לפתיחה של אחד משווקי הרכב הגדולים בעולם למכוניות מתוצרת סין.
