ניתוח
צניחה של 14% בגניבות הרכב? לא לפי חברות האיתור
לפי נתוני המשטרה, במחצית הראשונה של 2026 נגנבו בישראל 6,240 כלי רכב, לעומת 7,926 במחצית המקבילה של 2025. חברות האיתור מציגות תמונה שונה - ומדגם חלקי של לקוחותיהן בלבד הוא הבסיס לנתונים שגורמים לצרכנים לשלם על מנוי חודשי
בשבוע שעבר, כפי שקורה מדי חציון, פורסמו סיכומי החציון של מספר גופים גדולים במשק. במקרה של הנהגים בישראל, הפרסומים של שני גופים גדולים הם אלה שבאמת משנים: מי ש"נותן" לנו את הרכבים, כלומר היבואנים – ומי ש"לוקח" אותם, כלומר הגנבים. איגוד יבואני הרכב מפרסם את הנתונים על כמה מכוניות קנו – וחברות איתור הרכב מפרסמות את המידע על כמה גנבו. בשני המקרים מדובר במידע שמופץ על ידי גורמים שיש להם אינטרס: איגוד יבואני הרכב רוצה שהישראלים יקנו מכוניות, וחברות האיתור רוצות שהישראלים יתקינו במכוניות שלהם מערכת איתור. אבל את המידע ניתן להשיג מגורם משמעותית מהימן יותר מבחינה מספרית - מדינת ישראל. במקרה של מכירות הרכב, המדינה מתעדת למי המכוניות נמכרו, כמה מהן הן "יד ראשונה אפס קילומטר", וגם מדוע יבואני הרכב לא מספרים כיצד מתוך כ-30 אלף מכוניות שנמסרו ביוני, 14 אלף נמכרו בשלושת ימי החודש האחרונים.
ירידה בגניבות
אבל מה שיותר מעניין הוא דווקא הדוחות החציוניים הנוגעים לגניבות רכב. כאמור, בשבוע שעבר חברות איתור הרכב פרסמו את נתוני החציון שלהן ודאגו שנתונים אלה יתפרסמו בתפוצה רחבה. משטרת ישראל לעומת זאת אינה מפרסמת את המידע, אבל הוא נמסר לכלכליסט - ויש חדשות טובות: כבר כמה שנים שיש ירידה בגניבות הרכב. הנתונים של משטרת ישראל ממחישים היטב: במחציתה הראשונה של 2026 נגנבו בישראל 6,240 כלי רכב. לשם השוואה, במחציתה הראשונה של 2025 נגנבו 7,926 כלי רכב - ירידה של 14.2%.
כעת נעבור אל המידע של חברות האיתור. במקרה או שלא במקרה, קשה לפספס את העובדה שהמידע של משטרת ישראל כולל מספרים יבשים, בעוד המידע של חברות האיתור כולל לא מעט משפטים שגורמים לישראלי הממוצע להרגיש אי-נוחות לנוכח הגנבים המשוטטים ברחובות. איתוראן למשל מדגישה ש"המצב הביטחוני לא הרתיע את גנבי הרכב". בפוינטר מדברים על "זינוק בגניבות בתל אביב". וכעת לנתונים המספריים: איתוראן מדגישה ש-39% מהרכבים שנגנבו היו לבנים (לבן הוא הצבע הנפוץ בישראל). 58% מהגניבות הן בהתחברות לשקע הדיאגנוסטיקה של הרכב. רכבי כביש-שטח הם הנגנבים ביותר. הנתונים של איתוראן אינם כוללים מידע על היקף הגניבות. בפוינטר לעומת זאת דווקא מרגיעים, אבל גם מפחידים: לפי פוינטר מספר המקרים ירד משמעותית, ב-33% - אבל בתל אביב הגניבות זינקו. גם אופנועים וקטנועים נגנבים יותר, וגם רכבים חשמליים. בשני המקרים למנכ"לים של חברות האיתור יש מסרים שידירו שינה מעיני בעלי רכבים. אילן גולדשטיין, מנכ"ל פוינטר, אמר בין היתר כי "תקופות חירום ממשיכות להוות כר פורה לפעילות עבריינית, כאשר תשומת הלב הציבורית וכוחות האכיפה מופנים למשימות אחרות".
עמיתו ניר שרצקי, מנכ"ל איתוראן, ציין בהודעה לתקשורת כי "במחצית הראשונה של 2026 הובילה חברת איתוראן למעצרם של 227 חוליות חשודים בגניבות רכב. מעצר חוליות הגנבים בתקופה זו חסך למשק הישראלי כ-1.2 מיליארד שקל". בשני המקרים המסר מטריד: יש מלחמה? יגנבו את המכונית. יש חוליות, הן מוכנות לגנוב. מה שכן, לפחות חברות האיתור לא טוענות יותר ל"זינוקים" בגניבות רכב, בזמן שמשטרת ישראל, כך נחשף בכלכליסט, דווקא מביאה נתוני אמת לפיהם הגניבות במגמת ירידה. אבל קשה להתעלם מכך שדיווחי חברות האיתור אינם משרים ביטחון על מי שחושש שמכוניתו תיגנב.
משטרת ישראל אינה מרוויחה מגניבות רכב, היא גם לא מרוויחה מהגנה על רכבים - זהו תפקידה. שוטר אינו מתוגמל על תפיסת גנב, והמשטרה אינה מקבלת מענק חודשי על מכונית שלא נגנבה מבעליה. בחברות האיתור דווקא מרוויחים. איתוראן היא חברה הנסחרת בנאסד"ק. לפי דיווחיה יש לה כ-2.6 מיליון מנויים, רובם בישראל ובברזיל. הכנסתה נטו בשנת 2025 הייתה 58 מיליון דולר, גידול של 8% ביחס לשנת 2024. במקרה של פוינטר, זה יותר מסובך: פוינטר מוזגה לתוך POWERFLEET האמריקאית, וגם שם קשה לקבל נתון מדויק על ישראל, כי POWERFLEET מציינת במצגות שלה רק שהיו לה אשתקד הכנסות של 114.5 מיליון דולר - עלייה של 11% ביחס ל-2024. אבל דבר אחד ברור: שתי החברות גובות דמי מנוי חודשיים של עשרות שקלים ממי שיש לו מכונית עם מערכת האיתור שלהן, גובות לרוב תשלום על התקנת המערכות, ולרוב לא ניתן לבטח מכונית חדישה יחסית בלי מערכות האיתור שלהן - דרישה המגיעה מצד חברות הביטוח.
כאן נשאלת שאלה: למי להאמין בכל הקשור בגניבות הרכב? על מה מבוססים הנתונים? ראשית יש להדגיש: הנתונים של חברות האיתור אינם נתונים שקריים. אבל הם כן נתונים שלא ניתן ללמוד מהם דבר על מצבו האמיתי של "שוק" גניבות הרכב בישראל. אם ניקח את נתוני משטרת ישראל - הנתונים מבוססים על שיטה פשוטה מאוד - כל ישראלי שרכבו נגנב, בין אם זו סובארו ישנה ובין אם זו BYD חדשה, יעשה בדרך כלל את אותו הדבר: עם היוודע הגניבה הוא יסור אל תחנת המשטרה וידווח. על תיעוד זה מבוססים נתוני משטרת ישראל. לעומת זאת, התיעודים של חברות האיתור מבוססים על מאגר הלקוחות שלהן. כמה לקוחות יש להן? את זה אי אפשר לדעת, גם לא מדיווחי החברות. איתוראן טוענת בפרסומיה שמדובר ב"מדגם ארצי של כמיליון כלי רכב". לשם המחשה - לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנה שעברה היו בישראל 4.4 מיליון כלי רכב. כלומר איתוראן טוענת שברבע מהמכוניות בישראל יש את המערכת שלה - נתון שלא ברור האם הוא נכון, מכיוון שהחברה אינה מציינת בשום מקום כמה מנויים יש לה, ומדגישה כי מדובר ב"מדגם". פוינטר אינה מציינת את מספר הרכבים המצוידים במערכת שלה.
"ניסיון" גניבה לעומת גניבה
מעבר לכך, חשוב לשים לב לסמנטיקה: חברות האיתור משתמשות לעתים במונח "ניסיון גניבת רכב". ניסיון גניבה הוא מצב שבו הגנב לא הצליח להימלט עם הרכב - ולעתים מדובר במצב שאפילו בעל הרכב אינו מודע לו: הדלת נפתחה באמצעות שלט ששוכפל, הגנב ראה שוטר ונמלט, ובעל הרכב ממשיך לישון בנחת. מבחינה סטטיסטית, גם מה שבעל הרכב כלל אינו יודע עליו נכנס לסטטיסטיקות של חברות האיתור.
עוד נקודה חשובה היא שחברות האיתור מדווחות על גניבות ועל הצלחות באיתור רכבים, כולל תמונות של ג'יפים שאותרו בדרום. מה שחברות האיתור אינן מפרסמות הוא כמה רכבים של לקוחותיהן פורקו לגורמים אחרי שהגנבים מצאו את המשדר וקשרו אותו לחמור. בנוסף, חברות האיתור מדברות באחוזים - "זינוק של 40%" או "עלייה של 20%". מהם הנתונים שעליהם מבוססים האחוזים? האם גניבה של שתי פרארי, בשנה שבה נגנבה פרארי בודדה, היא אכן "זינוק של 200% בגניבות מכוניות יוקרה"? ושוב: נתוני חברות האיתור אינם כוללים מיליוני רכבים שאין להם את המערכות - רכבים עממיים שהביטוח שלהם לא דורש את התקנתן, ואם מדובר ברכב שפעם היה יוקרתי וכיום שווה 50 אלף שקל, סביר שהבעלים לא ירצה לשלם את דמי המנוי הגבוהים ביחס למחיר הרכב ופשוט ינתק את מערכת האיתור.
אלפי גניבות מתוך מעל ארבעה מיליון רכבים
חשוב מאוד לציין: מספר גניבות הרכב האמיתי בישראל בחציון הראשון של השנה הוא כאמור 6,240 כלי רכב - וזה כולל טרקטורים, קטנועים, עגלות ונגררים. אם נזקק את המידע יותר - לפי המשטרה, בחציון הראשון של 2026 מתוך אותם כלי רכב רק 4,006 היו מכוניות נוסעים, מכל הסוגים והמינים. כלומר כל המדגם החצי-שנתי של חברות האיתור - בהנחה שמדובר בגניבות אמיתיות ולא ב"ניסיונות" - מתבסס על כמה אלפי מקרים במדינה שבה יש 4.4 מיליון כלי רכב, ומתוכם 3.8 מיליון מכוניות.
יצוין כי במשטרת ישראל הוסבר לכלכליסט מדוע הגניבות יורדות: המשטרה שמה את הנושא במקום גבוה בסדר העדיפויות. נציגים שלה החלו להיעזר בפורצים "מקצועיים" שערכו ימי הדרכה מיוחדים ליבואני רכב - שבתגובה שדרגו את המיגון של הרכבים. המשטרה החלה להראות נוכחות באזורים שבהם הגנבים פעילים - ובנוסף (כפי שגם מנכ"ל איתוראן מסר) הגדילה שיתוף פעולה עם חברות האיתור, במטרה לפגוע בעבריינים במקום מושבם. במשטרה מגדירים את הגישה החדשה כ"פגיעה בסיבה ולא בתוצאה", ועובדתית הגניבות יורדות.
כאן נשאלת שאלה: כיצד השוק יושפע? בדרך כלל ה"אשמות" הראשונות הן חברות הביטוח. אם אין גניבות, מדוע הביטוח יקר? אבל לנוכח נתוני משטרת ישראל נשאלת שאלה אחרת: אם הגניבות יורדות, מדוע התשלום לחברות האיתור לא יורד? כאן יש ביצה ותרנגולת: ללא מאמצי חברות האיתור - הסיירים, הטכנולוגיה - לא תהיה "מניעה" של גניבות, וסביר להניח שזה נכון. אבל כדי לדעת באמת האם התשלומים מוצדקים, צריך להבין כמה מכוניות חברות האיתור אכן השיבו לבעלים, כמה הן לא הצליחו להשיב, וכמובן - כמה מכוניות של לקוחותיהן הן הבסיס שעליו פרסומיהן מבוססים. כל עוד מידע זה אינו זמין, נתוני האמת של משטרת ישראל הם האינדיקטור היחיד שעליו ניתן להסתמך.
