הדרך לסטארט־אפ ניישן עוברת באקדמיה
היתרון התחרותי של ישראל אינו נשען רק על הון סיכון והשקעות, אלא גם על היכולת להרחיב את מעגל הצעירים שמגיעים להשכלה גבוהה, משתלבים במקצועות מתקדמים ומצטרפים לעולם היזמות והחדשנות
הדיון על עתיד ההייטק הישראלי מתמקד בדרך כלל בהון סיכון, בהשקעות ובמספר הסטארט־אפים החדשים שנפתחים בכל שנה. אבל היתרון של ישראל אינו מתחיל בקרנות השקעה, אלא בהון האנושי שלה וביכולתו של המשק להרחיב את מעגל המשתתפים במסלול ההשכלה, החדשנות והיזמות. ישראל הפכה למעצמה טכנולוגית בזכות ההון האנושי שלה, אולם מעגל המשתתפים בהשכלה הגבוהה, בחדשנות וביזמות נותר צר מדי – ודווקא שם נמצא אחד ממנועי הצמיחה הגדולים ביותר שישראל עדיין לא מימשה.
הקשר בין גיוון לבין הצלחה כלכלית כבר אינו הנחה תיאורטית. דוחות עדכניים של חברת הייעוץ מקינזי, במסגרת סדרת המחקרים Diversity Wins, מצביעים על קשר מובהק בין גיוון בהנהלה לבין ביצועים פיננסיים. לפי הדוחות, חברות שנמצאות ברבעון העליון מבחינת גיוון מגדרי בהנהלה הבכירה מציגות סיכוי גבוה בכ־25% לרווחיות מעל הממוצע, בהשוואה לחברות שברבעון התחתון. כאשר מדובר בגיוון אתני ותרבותי, הפער גדל אף יותר, וחברות מגוונות מציגות ביצועים טובים בכ־36% מהמתחרות שלהן. המסקנה ברורה: גיוון אינו רק יעד חברתי, אלא גם מנוע כלכלי, והיכולת של ארגון לאפשר לאנשים מרקעים שונים להשתלב ולהתקדם משפיעה ישירות על ביצועיו.
המשמעות עבור ישראל, שכלכלתה נשענת במידה רבה על הון אנושי, רחבה עוד יותר. אם גיוון בתוך חברות משפר ביצועים, הרי שהרחבת הגיוון במסלול ההשכלה ובכניסה למקצועות טכנולוגיים משפיעה על הכלכלה כולה. החדשנות הישראלית נשענת על כך שיותר אנשים יגיעו לאקדמיה, ישתלבו במקצועות מתקדמים ויצטרפו למעגל היזמות.
הנתונים מצביעים על כך שהשאיפה קיימת. מחקר שפורסם בשנת 2025 בכתב העת Journal of Ethnic and Migration Studies מצא כי סטודנטים שהם הראשונים במשפחתם להגיע לאקדמיה מביעים רמות גבוהות במיוחד של שאיפה ליזמות ורואים בלימודים מנוף לשינוי כלכלי. במקביל, נתונים בינלאומיים מציבים את האקדמיה הישראלית בין המקורות המרכזיים בעולם לבוגרים שממשיכים להקים חברות טכנולוגיה, נתון שממחיש כי האוניברסיטאות הן שער הכניסה למסלול החדשנות.
צעירים רבים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית אינם מבקשים רק לרכוש מקצוע, אלא רואים בלימודים מסלול להשתלבות ביזמות ובחדשנות. אלא שבין השאיפה לבין היכולת ניצבים חסמים ברורים: העלות הכלכלית של הלימודים, היעדר רשת ביטחון המאפשרת לקחת סיכון מקצועי והצורך להשתלב במהירות בעבודה יציבה. כאשר חלקים רחבים מהחברה אינם יכולים להרשות לעצמם לנסות, גם פוטנציאל החדשנות של המשק כולו מצטמצם. פערים כאלה אינם נוצרים רק ברמת הפרט, אלא גם ברמת המערכת, כאשר תנאי הזינוק, איכות החינוך והנגישות להזדמנויות אינם אחידים מלכתחילה.
הפער הזה מתחיל כבר בתוך האקדמיה. שיעורי הנשירה בשנה הראשונה ללימודים אינם נמוכים, ובקרב אוכלוסיות מוחלשות הם גבוהים משמעותית. מי שאינו מצליח להישאר במסלול האקדמי, כמעט שלא יגיע למסלולי מחקר, פיתוח, יזמות וטכנולוגיה, והפוטנציאל היזמי עלול ללכת לאיבוד עוד לפני הכניסה לשוק העבודה. דוחות עדכניים על עתודת כוח האדם המקצועי להייטק מצביעים על כך שעיקר הגידול בתעסוקת ההייטק בישראל מגיע עדיין מקבוצות חזקות וממרכז הארץ, בעוד שייצוגם של צעירים מהפריפריה במסלולים הטכנולוגיים נותר מצומצם.
רגע לפני שמתחילה עוד שנה אקדמית, חשוב לזכור כי סטארט־אפ ניישן לא תיבנה רק מהשקעות וממיזמים, אלא גם מהיכולת של יותר צעירים להיכנס למסלול שמוביל אליהם. בלי השתלבות רחבה יותר של דור ראשון להשכלה גבוהה, העתיד הטכנולוגי של ישראל יהיה צר יותר.
גלית כספי כהן היא מנכ"לית קרן אייסף, הפועלת לצמצום פערים באמצעות השכלה גבוהה
