דו"ח המבקר
מערכת הבריאות לא ערוכה להזדקנות האוכלוסייה
לפי דו"ח מבקר המדינה, עד 2050 צפוי מספר בני ה-65 ומעלה בישראל לזנק מ-1.3 ל-2 מיליון איש, אך בין 2020 ל-2023 ירד מספר המיטות הגריאטריות מ-65 ל-55 לכל אלף בני 75 ומעלה. "הם אינם ערוכים להזדקנות האוכלוסייה"
עשור לאחר שהממשלה הגדירה את הזדקנות האוכלוסייה כאחד האתגרים האסטרטגיים המרכזיים של ישראל, מערכת הבריאות עדיין אינה ערוכה להתמודד עם השינוי הדמוגרפי המואץ – כך נכתב בדוח חדש של מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, המצביע על מחסור גובר בתשתיות ובכוח אדם גריאטרי, ועל היעדר תוכנית ממשלתית סדורה לטיפול באוכלוסייה המבוגרת.
לפי הדוח, מספר בני ה-65 ומעלה בישראל עומד כיום על כ-1.3 מיליון איש, כ-13% מהאוכלוסייה. עד שנת 2050 הוא צפוי לזנק לכ-2 מיליון איש (כ-15%). במקביל, תוחלת החיים ממשיכה לעלות ועומדת כיום על 81.4 שנים לגברים ו-85.5 שנים לנשים. אף ששיעור זה נמוך יחסית לממוצע ב-OECD (18.5%) – שכן ישראל נחשבת למדינה "צעירה" – ישראל צפויה להוסיף כ-700 אלף אזרחים ותיקים בתוך כרבע מאה, דבר שיזניק את הביקוש לשירותים גריאטריים. הבעיה שמעלה המבקר היא שבמקביל, היצע השירותים דווקא נשחק. בין השנים 2020 ל-2023 ירד מספר מיטות האשפוז הגריאטריות ביחס לאוכלוסיית היעד ב-16%, מ-65 מיטות ל-55 מיטות בלבד לכל אלף בני 75 ומעלה.
חשוב להדגיש כי בעיית הזדקנות האוכלוסייה היא בעיה גלובלית, ולפי נתוני ה-OECD, משקלם של הקשישים באותן מדינות מפותחות צפוי לזנק הרבה יותר לעומת ישראל – לרמה של 27%, כך שהפער בין ישראל לממוצע ה-OECD צפוי לזנק עוד יותר, מ-5.5% ל-12%.
אלא שאם הצרות של אחרים חמורות יותר, זה לא מקל על הצרה שלנו: לפי הדוח, גם בתחום כוח האדם התמונה מדאיגה. בין השנים 2020 ל-2024 כמעט שלא חל שינוי במספר הרופאים הגריאטרים בישראל. בשנת 2024 עמד השיעור על 0.86 רופאים גריאטרים לכל אלף בני 65–75, ועל 1.05 רופאים לכל אלף בני 75 ומעלה.
המבקר קובע כי למרות החלטות ממשלה שהתקבלו כבר בשנת 2015, משרדי הממשלה הרלוונטיים, ובהם משרד הבריאות, טרם גיבשו מענה מערכתי, מתואם וארוך טווח להזדקנות האוכלוסייה. לדבריו, "הם אינם ערוכים להזדקנות האוכלוסייה".
הדוח מצביע גם על כשלי ניהול ותיאום. לדברי המבקר, אין כיום גוף אחד האחראי על ריכוז והובלת המדיניות בתחום הזקנה, אף שנושאים רבים מחייבים עבודה משותפת של משרד הבריאות, קופות החולים, משרד הרווחה והביטוח הלאומי. מצב זה מוביל לחפיפות, לכפילויות ולפגיעה ביכולת לנהל מדיניות ארוכת טווח.
בנוסף, 90% מהגורמים הממשלתיים והציבוריים המעורבים בתחום סבורים כי שיתוף המידע ביניהם אינו מספק. לפי המבקר, היעדר העברת מידע סדורה מקשה על תכנון השירותים ועל התאמתם לצורכי האוכלוסייה המבוגרת.
המבקר ממליץ לממשלה לגבש תוכנית לאומית רב-שנתית להזדקנות האוכלוסייה, לקבוע יעדים מדידים, להגדיר תחומי אחריות ברורים בין הגופים השונים, ולהגדיל את יכולת התכנון ארוכת הטווח של מערכת הבריאות – זאת על רקע ההבנה כי בעשורים הקרובים יהפכו האזרחים הוותיקים לחלק גדול ומשמעותי יותר מהחברה הישראלית, בעוד שהמערכת הציבורית עדיין אינה מותאמת לשינוי הצפוי.
