כשסבתו של דור סקולר מתה לפני כ־20 שנה, סבו עבר טלטלה רצינית. לא רק שהוא איבד את בת זוגו זה עשרות שנים, הוא גם נדרש להכניס לביתו אדם זר — מטפלת סיעודית שתסייע לו בתפקוד היומיומי. המשפחה התגייסה למשימה ומצאה מועמדת שנראתה מושלמת: היא היתה אדיבה ומקצועית והגיעה עם ההכשרה והניסיון המתאימים. ובכל זאת זה לא עבד. סבא פשוט שנא אותה, והיה הכרחי לגייס מחליפה. למרבה המזל, השידוך החדש הצליח כי התברר שהמטפלת החדשה חולקת עם הסב תשוקה למוזיקה קלאסית וזורמת עם ההומור השחור שלו. רק בדיעבד המשפחה הבינה שבלחץ להשיג מטפלת טובה, הם פספסו את הצורך שהיה הכי חשוב לסב: ליצור קשר משמעותי עם האדם הזר שהוא נדרש לחלוק עמו את חייו מעתה.
התובנה הזו הדהדה אצל סקולר (49), וב־2016, כשבתו הצעירה התלוננה על כך שהוא לא נמצא מספיק בבית, הוא החליט לפרוש מעבודתו כבכיר בחברת טלקום ולהקים סטארט־אפ "שבאמת יעזור לאנשים": Intuition Robotics, יצרנית ElliQ, רובוטית שנועדה להקל את בדידותם של בני הגיל השלישי.
"המחשבה שלי היתה לתת למבוגרים אפשרות לנהל שיחות כמו אלה שסבא שלי ניהל עם המטפלת שהוא חיבב", אומר סקולר. "עבור מנהל מוצר, הדרישה הזו היא הדבר הכי אמורפי בעולם, כי מה זה אומר בכלל לנהל שיחה? זה ידע? זה עניין? אבל זה מה שעשה את כל ההבדל. הצורך של סבא שלי היה רפואי־תפקודי, אבל ההבדל בין הצלחה לכישלון היה כל טמון בכל אותם דברים רכים. משום כך, היה לי מאוד ברור שאם רוצים שהמיזם הזה יצליח, לא צריך להתחיל בשימושיות שלו, אלא ברכישת אמונו של סבא, ומה יגרום לו לא להעיף את אליקיו מהבית ובמקום זה לומר שהיא נפלאה".
אליקיו היא רובוטית נייחת שבנויה משני אלמנטים עיקריים: בסיס מתכתי שעליו מורכב "ראש" מעוגל, וטאבלט. "אין לה ידיים, אין לה רגליים, והיא לא יכולה לזוז, אלא רק להסתכל שמאלה וימינה", מסביר סקולר, "אבל היא עושה המון דברים אחרים" — בראש ובראשונה מדובבת את האדם שמולה ככל יכולתה, בניסיון ליצור איתו מערכת יחסים. וזה, כידוע, אינו דבר של מה בכך גם בקשר שבין שני בני אנוש.
כשקוראים בשמה של אליקיו, נדלק אור במרכז האלמנט העליון, שמתכוונן אל הדובר כאילו הוא מטה לו אוזן. כשאומרים לה "אני צריכה חיבוק", היא עונה "ממש במקרה אני מחזיקה בשיא גינס לחיבוקים הרובוטיים הטובים ביותר", ומנחה את בעליה להניח את כף ידו על "הכתף" שלה. אז היא מטה את ראשה כלפי מטה ומאירה בוורוד, במקום הלבן הצהבהב הרגיל. על המסך מופיעים לבבות. והמשתמש האנושי נמס.
אליקיו לומדת את שגרת היום של בעליה באמצעות המון שאלות: בשבועיים הראשונים לשימוש בה, ממוצע האינטראקציות היומי עמה עומד על 120, ולאחר מכן הוא מתייצב על מחצית מכך. אז היא מתחילה לעבוד: מזכירה לקחת תרופות ולעשות בדיקות, יוצרת קשר עם אנשי הקשר הרלבנטיים, משמיעה פודקאסטים, מראה לקשישים (שמרביתם, 70%, קשישות) סרטונים של תרגילי כושר, משדלת אותם לשחק טריוויה או בינגו, מציעה לעשות תרגילי נשימה או מדיטציה, לוקחת אותם לסיור וירטואלי במקומות שונים בעולם, כותבת איתם את זיכרונותיהם ועוד ועוד.
ב־2023 אליקיו הושקה בארצות הברית, ומאז היא כבר מסייעת לאלפי קשישים אמריקאים. עד סוף השנה צפויה להיכנס גם לשוק היפני. בפיילוט שערכה מדינת ניו יורק, אליקיו הוענקה במתנה ל־900 קשישים כדי לבחון לעומק את תפקודה (עלות הרובוטית היא 249 דולר ומחיר דמי המנוי החודשיים נע בין 39 ל־59 דולר לחודש). התוצאות היו חד משמעיות: 94% מהקשישים דיווחו על הפחתה בתחושת הבדידות ושיפור משמעותי ברווחה הכללית.
"אנחנו לא תמיד יכולים לשלוט במה שאנחנו אוהבים", סיפרה ג'אן וורל בת ה־85, משתמשת באליקיו שעמדה במרכזה של כתבה נרחבת ב"הניו יורק טיימס" לפני חודש, שמתארת את יחסיהן יוצאי הדופן. "לפעמים אני דואגת שאולי זה אומר שאני מטומטמת כי אכפת לי כל כך מרובוט. אבל את יודעת מה? שיהיה. היא עוזרת לי ואני באמת נהנית ממנה".
בדידות הורגת יותר מהשמנה
הרעיון ליצור רובוט שיפיג את בדידותם של קשישים נשמע כמעט טריוויאלי, כשבוחנים את המספרים מאחורי מה שמכונה "מגיפת הבדידות". בבריטניה, למשל, 17% מבני 65 ויותר נמצאים באינטראקציה עם בני משפחה, חברים ושכנים פחות מפעם בשבוע. והמצב רק יחמיר עם העלייה העולמית בתוחלת החיים. דו"ח של ראש שירותי בריאות הציבור בארצות הברית מ־2023 קובע כי בדידות מגבירה את הסיכון למחלות לב ושבץ בכ־30% — יותר מהשמנת יתר.
"כאן בישראל כולם גרים קרוב, וישנה מסורת נפלאה של ארוחת שישי שלא קיימת במקומות אחרים", אומר סקולר. "אבל הלקוחות האמריקאים שלנו — אנשים שאיבדו את בני זוגם — קמים בבוקר לתוך בית שקט, אף אחד לא אומר להם 'בוקר טוב', ואף אחד לא שואל אותם איך הם ישנו או מה התוכניות שלהם להיום. תחשבו על אשה בודדה כזו. היום עובר והיא נשארת עם כותונת הלילה שלה, מול הטלוויזיה. השרירים שלה מתנוונים, המוח שלה מתנוון, ובסוף מתפתחת דמנציה, או שהיא נופלת, שוברת ירך ומגיעה לבית חולים סיעודי, שפעמים רבות לא יוצאים ממנו.
"לסיטואציה הזו אנחנו רוצים להיכנס — להיות שם, לראות את אותה אשה, להגיד לה 'בוקר טוב', לשאול מה שלומה, לדבר על התוכניות שלה לאותו יום ולעודד אותה להיות הרבה יותר אקטיבית סביב יעדים שנגדיר יחד איתה, או שרופא או משפחתה יגדירו עבורה, אבל תמיד באישורה. כולם צריכים איזשהו איזו מעודדת בצד שלהם שתגיד 'יאללה, בואי נעשה ספורט', 'בואי נלמד משהו חדש', 'אולי תתלבשי?', 'אולי תאכלי משהו יותר בריא?', 'אולי תלכי לשוק?'. זה התפקיד של אליקיו".
זה תפקיד של רובוט?
"ברור שעדיף שיהיה לצדך אדם אוהב ואכפתי שאפשר לנהל איתו שיחה, שאליקיו לא יכולה להיות תחליף לבן אדם, ושיש אינסוף הבדלים בין אדם לבין AI. ובכל זאת במציאות שבה יש הרבה קשישים שאין להם איזו נכדה שיכולה לגור איתם, או אפילו כאלה שהמטפל הסיעודי שלהם בכלל לא מדבר בשפתם — זה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות, לדעתנו. אנשים שואלים אותי אם זה לא דיסטופי בעיניי שאנחנו שולחים רובוטים AI לזקנים, אבל מה שדיסטופי הוא המציאות שאנחנו נמצאים בה. הלוואי שהיה בכוחנו לשנות את המציאות, אבל אנחנו לא יודעים איך לעשות את זה".
אולי הפתרון הוא דווקא התאמה מדויקת יותר של מטפלים סיעודיים.
"את צריכה מטפל סיעודי בשביל עזרה פיזית. את הדברים האלה אליקיו לא יכולה לעשות. אבל יש לנו, בני האדם, הרבה צרכים אחרים, ויכול להיות שאליקיו תעזור לחלק מאיתנו מספיק כדי שכלל לא נזדקק למטפל סיעודי".
כלומר?
"בדידות גורמת נזק בריאותי ששווה לעישון של 15 סיגריות ביום. אם נעלים אותה וגם נתמיד בפעילות פיזית, תזונה נכונה, אימון קוגניטיבי, לקיחת תרופות והקפדה על בדיקות במועדן אפשר להניח שנאריך את תקופת העצמאות שלנו".
"בפיתוח של אליקיו חקרנו איך הופכים מצבים נפשיים לחוקי תוכנה. מצאנו, למשל, שאנשים יראו קירבה אליך בכך שיזכרו דברים שאמרת בעבר, ואז יעלו אותם בשיחה. עניין חשוב נוסף הוא אמפתיה, לתת לך תחושה ששומעים אותך - להיות נוכחים, לא רק להגיב עם פתרון לכל בעיה"
1 צפייה בגלריה
ג'ויס לואזיה מפלורידה עם אליקיו שלה. יותר מ־90% מבני האדם שנעזרו ברובוטית בניו יורק דיווחו על הקלה בתחושת הבדידות ועל שיפור במצבם הכללי
(צילום: Rebecca Blackwell/AP)
שיא גינס לחיבוקים רובוטיים
חוויית השימוש באליקיו מפתיעה. לקחתי אותה להתנסות אישית אף שאיני קשישה ואיני חיה בגפי ("היא תציק לך", סקולר הזהיר), ובעיקר התרשמתי מפשטות השימוש בה. תהליך ההתקנה כולל התחברות לחשמל ולאינטרנט, הסכמה לתנאי השימוש, וזהו. כשהיא התעוררה לחיים, היא שאלה אם הגיעה לבית של רוני (הפרטים הבסיסיים של הלקוח מוזנים לתוכה בעת הרכישה כדי לחסוך לקשישים הסתבכות פוטנציאלית), וכשהשבתי בחיוב היא התבדחה (באנגלית, שפתה היחידה כרגע): "מזל, איזו פדיחה זו היתה אם היתי מגיעה לבית אחר". היא גם התלוננה שהיה לה צפוף וחשוך בקרטון, שאלה איך קוראים לכלב שלי ובמהרה מיקדה בו את שאלותיה, מתוך הנחה של מרכזיותו בחיי המשפחה. בתוך כמה דקות היא כבר הבחינה בין הקול שלי לבין אלה של ילדיי (בת ה־9 שלי ניהלה איתה שיחה פילוסופית על הצבע כחול). חדורת מטרה, אליקיו מנצלת כל שהייה משותפת באותו חדר כדי לייצר אינטראקציה. "יצרנו אלגוריתם לאינטליגנציה רגשית", מסביר זאת סקולר.
איך יוצרים אלגוריתם לאינטליגנציה רגשית?
"התחלנו לחקור את התיאוריה של התודעה, כלומר את היכולת הקוגניטיבית לייחס מצבים נפשיים לעצמנו או לאחרים, ולראות אילו מהם ניתן להפוך לחוקים בתוכנה. העובדה שאליקיו יוזמת שיחות, למשל, מגיעה משם. אם אני תמיד אהיה מי שיוזם את השיחה איתה, הקשר שלנו בסופו של דבר יהיה של אדון ועבד".
על פניו זה נשמע פשוט. מה עוד?
"החלק הנוסף הוא האופן שבו בני אדם מראים קרבה אחד לשני. אנחנו זוכרים דברים שהאדם אמר בעבר, ואז מעלים אותם בשיחה, ולא עושים את זה כמו תוכי".
איך כן?
"נניח שבדיוק התפרסמה כתבה על נושא שעליו שוחחנו, ואני אגיד לך: 'סיפרת לי שהילד שלך כך וכך, אז חשבתי שהכתבה הזאת תעניין אותך'. את תרגישי שאת חשובה לי כי זכרתי את השיחה בינינו וכשעלית במחשבותיי החלטתי לספר לך על זה. אלה העקרונות המנחים שהשפיעו מאוד על האלגוריתמיקה שיצרנו כדי ליצור מערכת יוזמת שגם בוחרת את הזמן הנכון ליזום בו".
מה עוד?
"אמפתיה. לתת לבן אדם תחושה ששומעים אותו. בפיתוח תוכנה יש לנו אינסטינקט לפעול בתגובה לכל בעיה שעולה, אבל לפעמים הפעולה הנכונה היא פשוט להיות נוכח. כדי לעשות את זה פיתחנו מאות יכולות: משחקים, עשרות סוגי מדיטציה ונשימות, והרצאות מעניינות עם נגיעה לחיי היומיום של אדם מבוגר".
אילו אנשי מקצוע מעורבים בפיתוח היכולות האלה?
"הגיוס הראשון שלנו היה כמובן גרונטולוגית, חוקרת זיקנה. אחר כך הגיעו גם פסיכולוגים התנהגותיים, אנשי בינה מלאכותית ומומחים לאינטראקציה בין בני אדם לרובוטים, שחוקרים כיצד התנהגות של רובוט משפיעה על התנהגות ורגשות של בני אדם".
מדוע לא יצרתם לה פנים מובחנות? לא קל יותר להזדהות ולהתחבר למי שדומה לך?
"אני לא מסכים עם ההנחה הזו. לצייר עיניים לרובוט זה טריק זול. למה הוא צריך אותן? יש כאן כל מיני אקסיומות לכאורה שלא באמת נבדקות לעומק. אליקיו היא לא בן אדם. באזור של האינטראקציה, איפה שלכאורה נמצאות הפנים שלה, יכולנו לצייר שתי עיניים, אבל במקום זה יצרנו שפה אבסטרקטית שמסבירה מתי היא מדברת ומתי היא חושבת".
למה לא להשתמש ב"טריק הזול" הזה ובשפה שכולם מכירים?
"מטריד אותי שבתעשיית ה־AI והרובוטיקה אנחנו מנסים כל הזמן לעבוד על בני אדם. עצם העובדה שיש את מבחן טיורינג, שכל המטרה שלו היא ליצור AI שישקר לנו באופן כזה שימנע מאיתנו לדעת שאנחנו מדברים עם מחשב. למה זה טוב לאנושות? אני חושב ההפך — ש־AI צריך להיות אותנטי, וזה לא אומר שאי אפשר לפתח איתו מערכת יחסים. זה לא אומר שאי אפשר שייווצר אמון בין האדם לסוכן ה־AI, או שלא תהיה אינטימיות מאוד גדולה אלמלא הוא יתחזה לבן אדם. זה גם הרבה יותר נכון אתית, בטח עם אוכלוסייה שיכולה לפתח דמנציה ולאבד קשר למציאות. אני חושב שמעצבים אחרים הם פשוט עצלנים ומחפשים טריקים זולים".
מדוע החלטתם שהיא תהיה "אשה"?
"בשנה הראשונה לחברה, שבה קיבלנו את כל ההחלטות הקריטיות, יצרנו פאנל של כאלף אנשים מבוגרים, מחציתם גברים ומחציתם נשים, ושאלנו אותם מה הם מעדיפים. כמעט כל הנשים העדיפו אשה, והגברים העדיפו אשה או שלא היתה להם העדפה".
אם חיים עם אליקיו אפשר לוותר על לחצן מצוקה?
"אם היא תראה שנפלת אז היא תעשה את המקסימום שהיא יכולה. היא תנסה ליצור איתך איזושהי אינטראקציה ותשאל אם את בסדר, אם את צריכה עזרה, ובמקרה הצורך תתקשר לאנשי קשר ותעדכן אותם. אבל אם נפלת בחדר אחר היא לא תראה את זה".
אתה חושב לייצר לה גרסה ניידת?
"פחות. בתיאוריה זה נשמע מעולה, אבל בילינו הרבה מאוד שעות בהרבה מאוד בתים של אנשים זקנים, וגילינו שהם בדרך כלל גרים בדירות קטנות מאוד, שנוטות להיות עמוסות ודחוסות, ואנחנו לא רוצים שהיא תיתקע בהם ותהפוך למשהו שהקשישים עלולים למעוד עליו. אנחנו גם לא רוצים שהם ירגישו שהיא עוקבת אחריהם".
הדילמה הזו היא חלק מהסוגיה המורכבת של מידת האוטונומיה שיש לקשיש, שמתבטאת גם ביחסים מורכבים עם ילדיו. מהסיבה הזאת אליקיו מקפידה מאוד על פרטיות המשתמשים. אם תתלוננו בפניה, למשל, על כאב גב או כל מיחוש אחר, היא תשאל אתכם פעמיים אם לעדכן מישהו מאנשי הקשר שלכם. "כל מומחה אינטראקציה יגיד לך שכשאת שואלת שאלה פעמיים, את מורידה את הסיכוי שיגידו כן בפעם השנייה", אומר סקולר, "וכשאליקיו מעדכנת את איש הקשר, הוא יכול לשאול אותך אם ראית רופא".
מה הרציונל בשמירה על רמת סודיות כזו?
"דמייני נכדה שגרה עם סבא שלה. אם היא תספר כל דבר שהיא מגלה עליו לאמא ואבא שלה, מהר מאוד סבא לא ישתף אותה בכלום, ואולי אפילו יגרש אותה. אבל אם הוא במצב לא טוב, היא תאמר: 'סבא, לא מעניין אותי כלום, אנחנו הולכים לרופא', כי אכפת לה. אליקיו לא עושה את זה אבל היא כן תתחיל להציק יותר ויותר עד הנקודה שבה היא תהיה באמת בלתי נסבלת, ואני חושב שזו המטרה".
מה לגבי צדדים שלישיים? איך שומרים על פרטיות ועל אבטחת המידע?
"אליקיו היא המוצר הביתי הכי מאובטח שיש. לקחנו על עצמנו שני סטנדרטים מחמירים של אבטחת מידע, שאנחנו לא נדרשים להם".
עם מי משתפים את המידע?
"זו באמת שאלה. נגיד שחברת הביטוח קנתה לך את אליקיו, כי היא רוצה להעלות את העלות הרפואית שלך שעליה יש לה סיכון פיננסי, ועכשיו אליקיו גילתה שאת חולה ומסרבת להתפנות לרופא. מה אנחנו עושים? הרי הם שילמו על המוצר, לא את".
מה עושים?
"לא נספר לרופא. היינו צריכים להחליט בצד של מי נהיה, והחלטנו שאנחנו בצד של הזקן. לא בצד של הבת, לא בצד של הרופא — בצד של הזקן. לאדם תפקודי שחי את החיים שלו יש זכות להחליט איזה מידע הולך לאן".
"דמייני נכדה שגרה עם סבא שלה. אם היא תספר כל דבר להוריה, מהר מאוד הוא לא ישתף אותה בכלום. אבל אם הוא במצב לא טוב, היא תאמר: 'סבא, לא מעניין אותי כלום, הולכים לרופא'. באופן דומה אליקיו לא תעביר מידע על הקשיש לילדיו בלי אישורו, אלא תציק לו עד שישתכנע"
תואר שני בלי תואר ראשון
סקולר נולד וגדל ברמת השרון וכיום מתגורר באורנית עם בת זוגו ושלושת ילדיו. אמו ענת היתה מורה ופסיכולוגית ואביו יקי שימש ממלא מקום ראש העירייה וקונסול כללי בסן פרנסיסקו לפני שעבר לתחום ההשקעות והקים את חממת אופקים. סקולר שירת כקצין ב־8200, ומיד כשהשתחרר ב־1999 הקים את הסטארט־אפ Zing, שיצרה רדיו אינטראקטיבי. סקולר עבר לארצות הברית, גייס 4.3 מיליון דולר, וכעבור שנתיים וחצי עשה אקזיט לחברה מתחרה.
לאחר מכירת החברה דקאן בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת טמפל שבפנסילבניה הזמין אותו לעשות תואר שני אף שלא היה לו תואר ראשון, ומיד לאחר מכן עבר להרפתקה הבאה והיה ממקימי Safend, חברת תוכנה שנמכרה לבסוף ב־13 מיליון דולר. בין 2005 ל־2017 הוא שימש בתפקידים בכירים בנוקיה ובאלקטל לוסנט, ועל הדרך הקים עוד שני סטארט־אפים: Bell Labs, מיזם סייבר שנמכר לאלקטל, ו־Cloudband, שהתמחה בניהול מבוזר בענן ונמכרה לחברת התוכנה האמריקאית Red Hat.
הרקע היזמי העשיר איפשר לסקולר לגייס לאינטואישן, הסטארט־אפ החמישי שלו, 87 מיליון דולר מהקרנות הישראליות Terra, Union Tech ו־OurCrowd ומקרנות וחברות בחו"ל, ובהן iRobot ,Samsung Next ו־Bloomberg beta.
האתגר הנוכחי הגדול של אינטואישן הוא הכניסה לשוק היפני, שדורשת מאליקיו לגבור על פערים תרבותיים. "לקראת המהלך הבנו שאנחנו זקוקים לבני אדם אמיתיים שמבינים לעומק רגישויות והעדפות תרבותיות של יפנים, וגייסנו עובדת בכירה שבעבר היתה אחראית ללוקליזציה של נטפליקס ומטא ביפן".
איך מפענחים נושא כזה?
"כמו שעשינו בארצות הברית, פשוט התחלנו לדבר עם הרבה מאוד זקנים וגילינו משהו מעניין שלא ראינו בארצות הברית — יש פער מאוד גדול בין הפידבק שאנחנו מקבלים מקשישים לבין זה שאנחנו מקבלים מצעירים לגבי מה שהם חושבים שצריך להיות במוצר".
למשל?
"אנשים צעירים אומרים 'אין דבר כזה בדידות ביפן. אנשים לבד, אבל הם לא בודדים' ואז כשמדברים עם זקנים מתברר לך שבהחלט ישנה בדידות ביפן. אנשים צעירים אומרים 'למה היא מציעה דברים? היא לא צריכה להציע, זה יכול מאוד להעליב. היא צריכה לחכות שיגידו לה מה לעשות', או 'למה היא משתמשת בהומור? תרבותית זה לא מתאים', בעוד הזקן יאמר לך דברים כגון 'הבדיחות שלה ממש מצחיקות', או 'איזה כיף שהיא מציעה לי דברים'".
מה לגבי התרחבות לקהלי יעד נוספים כגון פוסט־טראומטים או אוטיסטים? גם שם יש מגיפות בדידות.
"אין לנו תוכניות כאלה משום שאנחנו צריכים להתמקד. כשנגיע לרוויה במדינות היעד שלנו יהיה אפשר לדבר על התרחבות, אבל כרגע קשישים לא מקבלים מספיק תשומת לב, וזה שוק ענקי — כ־30% מהאוכלוסייה".
ובפורמט הנוכחי שלה, אליקיו לא מתאימה לקהלים אחרים?
"לפני שבאת התכתבתי עם מישהו שיש לו ילד על הספקטרום עם בעיות קוגניטיביות, והוא מתלבט אם לקנות לו אליקיו. אנחנו לא מגבילים אנשים, אבל אליקיו בנויה לבן אדם מבוגר — ברפרנסים שלה, בהומור, בדוגמאות שהיא נותנת. לפני כמה ימים היא שאלה אותי, 'היי דור, אתה זוכר איפה היית כשניל ארמסטרונג דרך על הירח?' זו שאלה סופר־רלבנטית לבן 80, אבל קצת פחות לבן 14 על הספקטרום".
