משפט שדה
כשרודנות הופכת למודל עסקי
זוכת הפוליצר אן אפלבאום מתארת את הסכנות לעולם החופשי ממדינות אוטוקרטיות שמונהגות בידי שליטים מושחתים שעוינים לדמוקרטיות: מבצעי השפעה ואף מעורבות בהטיית בחירות. איפה ישראל בסיפור הזה?
1. המנהיגים האוטוקרטיים נאחזים בעושר ובכוח בכל מחיר
המילה ״דיקטטורה״ התיישנה קצת ופינתה את מקומה ל"אוטוקרטיה" בבואנו להגדיר משטר סמכותני־טוטליטרי. העיתונאית זוכת הפוליצר אן אפלבאום אף מרחיבה ל"אוטוקרטיה בע"מ" - שם ספרה החדש (הוצאת ידיעות ספרים). ספוילר: נתניהו עדיין לא ברשימה.
הסיומת "בע״מ" מדגישה את הממד הכלכלי של הדיקטטורות החדשות, וגם את שיתוף הפעולה ביניהן. "בימינו אוטוקרטיות אינן נשלטות על ידי רשע אחד", כותבת אפלבאום, "כי אם על ידי רשתות מתוחכמות שנשענות על מבנים כלכליים קלפטוקרטיים". וכאן הקשר בין האוטוקרטיה לשחיתות. הקלפטוקרטיה - שלטון הגנבים, שלטון מושחת שפועל להעשרת עצמו על חשבון הציבור.
"עם האוטוקרטים בני זמננו", כותבת אפלבאום, "נמנים כאלה המכנים עצמם קומוניסטים, מלוכנים, לאומנים ותיאוקרטים. קבוצה זו פועלת כהתאגדות של חברות עסקיות, שהגורם המאחד אותן איננו אידיאולוגיה אלא נחישות עיקשת וחסרת רסן לשמר את עושרן ועוצמתן: אוטוקרטיה בע״מ".
לדבריה, המנהיגים האוטוקרטים של רוסיה, סין, איראן, קוריאה הצפונית, ונצואלה, ניקרגואה וכמה עשרות מדינות נוספות ״אינם חולקים בסיס רעיוני משותף, כי אם נחישות לשלול מאזרחיהם כל השפעה או חופש ביטוי של ממש, להדוף כל דרישה לשקיפות או לאחריות ולדכא כל גורם מבית או מחוץ, שקורא עליהם תיגר״.
2. סנקציות מערביות? האוטוקרטיות האחרות ייחלצו לעזרה
לגורם הזה קוראים דמוקרטיה. אויבי האוטוקרטיה הם הרעיונות הדמוקרטיים הליברליים שאותם מונה המחברת בתמצית: ״הרעיון שהחוק הוא כוח ניטרלי, שאיננו כפוף לגחמות פוליטיות; שבתי משפט ושופטים חייבים להיות עצמאיים; שאופוזיציה פוליטית היא לגיטימית; שאפשר להבטיח את חופש הביטוי וההתכנסות; ושייתכן שיהיו עיתונאים, סופרים והוגי דעות שימתחו ביקורת על השליט או על מפלגת השלטון ועם זאת יישארו נאמנים למדינה. אוטוקרטים מתעבים את העקרונות האלה משום שהם מאיימים על שלטונם״.
אבל, ויש אבל גדול – שיתוף הפעולה של הדמוקרטיות בתחזוק האוטוקרטיות והתעשרות הרודנים שבראשן הוא חלק מפוליטיקה גלובלית דו־פרצופית. מצד אחד, סנקציות כלכליות, לעתים חריפות ביותר, מוטלות על רוסיה, איראן, ונצואלה. מצד שני, הקפיטליזם החמדני ורדיפת הבצע של אזרחים ומבנים פיננסיים במערב משתפים פעולה עם המושחתים האוטוקרטים בהלבנת כספים וברכישת נכסים בכל מקום על כדור הארץ.
סנקציות בינלאומיות נענות בשיתוף פעולה נרחב בין המדינות האוטוקרטיות לבין עצמן. ברית המצורעים. למשל, הסולידריות עם רוסיה, שהוחרמה בידי המערב אחרי שהפכה לאוטוקרטיה הראשונה שפתחה במלחמה נגד מדינה דמוקרטית, אוקראינה. סין רכשה ממנה נפט וגז ומכרה לה בחשאי מערכות הגנה; איראן מכרה לה אלפי כטב"מים; קוריאה הצפונית סיפקה לה תחמושת וטילים.
3. לא רק באיים אקזוטיים: גם בארה"ב ובבריטניה מלבינים הון
החבורה שולחת זרועות שבוחשות גם מעבר לברית המצורעים הזו. היא מסתייעת באזרחים ומוסדות פרטיים, וגם במדינות שהן חלק מהמערכת הפיננסית הלגיטימית הבינלאומית, אבל מוכנות להלבין הון שהושג בשחיתות. איחוד האמירויות, למשל, מקלה על רוסים לקבל אזרחות ולרכוש נדל"ן. "רכישות נדל"ן על ידי רוסים באיחוד האמירויות זינקו ב־100% אחרי הפלישה לאוקראינה", מציינת אפלבאום.
במדינות הדמוקרטיות נוטים לחשוב שהיקום הפיננסי החלופי הזה מתקיים במדינות רחוקות כמו איחוד האמירויות או באיים טרופיים אקזוטיים. אבל, אומרת אפלבאום, הם טועים. "באוקטובר 2021, ההתאחדות העולמית של עיתונאים חוקרים פרסמה קטעים נבחרים מתוך 'מסמכי פנדורה', מצבור גדול של מסמכים המתארים בפירוט את פעילותם של מקלטי מס. המסמכים הבהירו כיצד תנועות כספיות חשאיות רבות מתבצעות לא רק באמצעות מדינות הקריביים, אלא גם באמצעות ארה"ב ובריטניה".
וכאשר מדברים על מקורות המימון של מדינות אוטוקרטיות ובמיוחד אוטוקרטיות תחת סנקציות, חשוב להזכיר את העסקים השחורים ממש שמונה אפלבאום: "סחר בסמים, כרייה בלתי חוקית, סחיטה, חטיפות, הברחת דלק".
4. "מעולם לא הונהגו כללי משחק הוגן, לתחרות לא ניתנה הזדמנות"
"כולם הניחו שבעולם פתוח ומרושת יותר, הדמוקרטיה והרעיונות הליברליים יתפשטו למדינות האוטוקרטיות", מזכירה אפלבאום את חזונו של פרנסיס פוקוימה בספרו "קץ ההיסטוריה". "איש לא העלה בדמיונו תהליך הפוך, שבו האוטוקרטיה ושלילת הליברליזם יתפשטו לעולם הדמוקרטי".
מדד הדמוקרטיה מ־2024 מחלק את המשטרים לארבעה: בשני הקטבים – דמוקרטיה מלאה ומשטר סמכותני, ובאמצע שני יצירי כלאיים של דמוקרטיות פגומות. שני הקטבים מספקים את המגמות: רק 25 מדינות (6.6% מאוכלוסיית העולם) מקיימות דמוקרטיה מלאה. לעומת זאת 60 מדינות (39.2% מאוכלוסיית העולם) חיות תחת משטר סמכותני.
כמו שמקובל לראות בארה"ב את מנהיגת העולם החופשי, רוסיה היא מנהיגת העולם האוטוקרטי. ביחד עם סין, אבל האוטוקרטיה של פוטין מחדדת את תכונות הקיצון של הפורמט. "ה'קפיטליזם' הרוסי, מראשיתו, תוכנן להעדפת מקורבים, שידעו כיצד להוציא כספים מגבולות המדינה ולהחביאם בחו"ל", כותבת אפלבאום, "מעולם לא הונהגו ברוסיה כללי משחק הוגן, ולכוחות התחרות של השוק מעולם לא ניתנה הזדמנות. איש לא התעשר בזכות המצאה מתוחכמת או מוצר משופר. אלה שהצליחו עשו זאת הודות לטובות הנאה שהוענקו על ידי המדינה או הוצאו ממנה במרמה. האוליגרכים שעשו את הונם בזכות קשריהם הפוליטיים הם ורק הם היו המרוויחים האמיתיים מהשיטה הכלכלית הזאת".
5. הדרך להפיכה לאוטוקרטיה עוברת (לפעמים) בפופוליזם
בספרה של אפלבאום לא מוזכר ה"פופוליזם" כבסיס למשטרים שהתהוו ומתהווים. בהונגריה, בפולין וגם בישראל. הפופוליזם נבנה על הסנטימנט העממי נגד האליטות, נגד ההשכלה, נגד הדיפ סטייט. נגד המסורות הדמוקרטיות שמזוהות עם ההגמוניה שהפופוליסטים מבקשים להפיל.
האוטוקרטיה שמתארת אפלבאום נוטה יותר כלפי חוץ: להינדוס תודעה והשפעה, להשפעה על בחירות, להפצת טכנולוגיות דורסניות של עיקוב ופיקוח על מבקרי השלטון, להטיית השיח הבינלאומי. כך, למשל, מדגישה התעמולה האוטוקרטית בסין ורוסיה את "הריבונות" ולא את "זכויות האדם", כשהמטרה היא למנוע התערבות חיצונית בדיכוי מיעוטים, חופש הביטוי ושאר זכויות האדם בשטחה של האוטוקרטיה.
ואפשר לנסח כך את הזיקה בין השניים: הדרך לאוטוקרטיה עוברת (לפעמים) דרך הפופוליזם. במדינות ללא מסורת דמוקרטית כמו רוסיה, מחליפה רודנות מושחתת אחת את זו שקדמה לה. לעומת זאת, במדינה עם מסורת דמוקרטית כמו ישראל המעבר בתחנת הפופוליזם כרוך בריסוק מערכות המשפט והתקשורת שנתפסות כנציגות הדיפ סטייט שתכליתו לסרס את משילות נבחרי העם.
רק עיוור לא רואה כיצד התהליכים בישראל מזכירים את מאפייני הפופוליזם והאוטוקרטיה: בהרס מערכות המשפט, התקשורת והשירות הציבורי; בניסיונות ראש הממשלה להפעיל את השב"כ לצרכיו הפוליטיים; בחשד שכספים מקטאר זרמו לבכירי שלטון בישראל; בהשחתה האישית של נבחרי ציבור שחשים שמותר להם הכל. והדוגמה הישראלית מוסיפה את מאפייניה הייחודיים: שותפי שלטון שהם קנאים גזענים ומשיחיים שפועלים במציאות של סכסוך נפיץ מול העולם המוסלמי וגם צרותיו האישיות של ראש ממשלה שמנהל במקביל להפיכה המשטרית גם משפט פלילי.
וכאזהרה לצפוי מנתניהו כדאי לצטט מספרה של אפלבאום את "מודל מדורו" שניסח הפעיל והלוחם הדמוקרטי שרדג'ה פופוביץ' על נשיא ונצואלה ניקולאס מדורו, שנמנה עם הרודנים ש"מוכנים להניח לארצם להיכנס לקטגוריה של מדינות נחשלות ולהשלים עם קריסה כלכלית, עם אלימות כרונית, עם עוני המוני ועם בידוד בינלאומי, ובלבד שימשיכו להחזיק בשלטון".
