פרשנות
טכנולוגיה לבית החולים תמורת מידע רפואי של מטופלים
ההסכם שחתם שיבא עם OpenAI נועד לסייע בהחלטות מקצועיות ולהפחית עומס מינהלי, אך יש בו פגיעה בעקרון הסודיות הרפואית. נתונים רגישים עלולים לשמש לאימון מודלים מסחריים ללא הסכמת המטופל, וגם לסבול מסכנת פריצה מוגברת. האתגר: לקבוע כללי שיתוף מידע
המרכז הרפואי שיבא חתם על שיתוף פעולה אסטרטגי עם OpenAI, שבמסגרתו הצוותים הרפואיים יקבלו גישה למודל הרפואי של ענקית הבינה המלאכותית. הסכם זה יכול להתברר כאחד משיתופי הפעולה המשמעותיים ביותר בין מערכת הבריאות הישראלית לבין ענקית טכנולוגיה בינלאומית — מאז הסכם החיסונים שנחתם בין ישראל לפייזר בימי הקורונה. בשני המקרים ישראל מציעה נכס ייחודי שקשה למצוא במדינות אחרות: מערכת בריאות דיגיטלית, ריכוזית ועשירה במידע רפואי, המאפשרת לבחון ולהטמיע טכנולוגיות חדשות בקנה מידה לאומי. אם בתקופת הקורונה שימשה ישראל כפלטפורמה להערכת יעילות החיסונים בזמן אמת, אז היום היא הופכת לזירת ניסוי והטמעה של הדור הבא של הבינה המלאכותית הרפואית.
גם אם ההשוואה אינה מושלמת — ההסכם עם פייזר נועד להתמודד עם משבר בריאות עולמי באמצעות מחקר על חיסונים, וההסכם עם OpenAI עוסק בפיתוח ובהטמעה של כלי בינה מלאכותית שישתלבו בעבודתם היומיומית של רופאים וצוותים רפואיים — שני המקרים מעוררים שאלות דומות: מה הערך שמקבלת החברה הבינלאומית מהגישה למערכת הבריאות הישראלית? מה מרוויחים מכך המטופלים ומערכת הבריאות? היכן עובר הגבול בין חדשנות רפואית לבין פרטיות, אבטחת מידע ותלות בגורם מסחרי?
בלב שיתוף הפעולה ניצבים המטופלים הישראלים. הנכס המרכזי שמושך לישראל חברות בינה מלאכותית ופארמה אינו רק איכות הרופאים או החדשנות המקומית, אלא מאגר מידע רפואי דיגיטלי שנצבר במשך עשרות שנים. מדובר באחד ממאגרי המידע האחידים והמקיפים בעולם, הכולל היסטוריה רפואית רציפה ומדגם מייצג של האוכלוסייה בישראל. עבור חברות המפתחות בינה מלאכותית, מידע כזה הוא חומר הגלם החיוני לפיתוח, כיול והטמעה של מודלים רפואיים מדויקים.
ההסכם הופך את שיבא לבית החולים הראשון מחוץ לארצות הברית המקבל גישה למודלי הבינה המלאכותית הייעודיים של OpenAI לתחום הרפואה, ובראשם ChatGPT Health. מדובר במהלך בעל חשיבות לשלושה גורמים מרכזיים: עבור OpenAI, עבור בית החולים, ובמידה מסוימת גם עבור מערכת הבריאות הישראלית.
הנכס שמושך לכאן חברות בינלאומיות
מבחינת OpenAI, ההסכם מאפשר לשלב ידע מוסדי — פרוטוקולים קליניים, מסלולי טיפול ומסמכי מדיניות של בית החולים — ישירות אל תוך המודל. שילוב כזה עשוי לאפשר למערכת לייצר המלצות מותאמות למאפייני האוכלוסייה הישראלית ולסביבת העבודה של הרופאים. עבור שיבא, שמפעיל מאז 2019 את מרכז החדשנות ARC, הגישה המוקדמת למערכות אלו נועדה לסייע לצוותים רפואיים לקבל החלטות, לאמת המלצות קליניות מול מחקרים ולהפחית את העומס המינהלי הכרוך בתיעוד.
בטווח הבינוני והארוך, לשילוב מערכות מסוג זה עשויה להיות השפעה משמעותית גם על איכות הטיפול במטופלים. כלי הבינה המלאכותית נועדו לייעל תהליכים בירוקרטיים המעכבים כיום את הרפואה, ובהם ניסוח תיעוד רפואי, ניתוח מידע קליני, אוטומציה של בקשות לאישורים מוקדמים (Prior Authorization) ופענוח נתונים מורכבים.
המשמעות עבור המטופלים עשויה להיות זמני המתנה קצרים יותר, רצף טיפולי איכותי יותר ורפואה מותאמת אישית. בנוסף, חיבור מערכת הבריאות הישראלית לרשת ידע גלובלית עשוי לאפשר גם לחולים בפריפריה ליהנות מהמלצות טיפול המבוססות על ניסיון מצטבר ממיליוני מקרים ברחבי העולם. למשל, במסגרת ההסכם צפויים מודלי הבינה המלאכותית להשתלב בפרוטוקולים של שיבא ולספק בעתיד המלצות קליניות המותאמות באופן מדויק יותר למאפייני האוכלוסייה בישראל.
ההסכם נחתם בתקופה שבה המרוץ לפיתוח מודלי בינה מלאכותית ייעודיים לרפואה נמצא בשיאו. חברת Anthropic, למשל, השיקה לאחרונה את חבילות Claude for Healthcare ו־Claude for Life Sciences. בניגוד למודלים המתמקדים בסיוע ישיר למטופל או כיועצים לרופא, הגישה של Anthropic מכוונת לליבת הארגון הרפואי ומיועדת להתממשק ישירות עם מערכות המידע והמאגרים הבירוקרטיים. המודל של החברה תוכנן לבצע פעולות עצמאיות בתוך המערכת הרפואית, ובהן אוטומציה של בקשות לאישורים מוקדמים מול חברות ביטוח, המרת נתוני מעבדה וניסוח טיוטות לתיקים רפואיים הממתינות לאישור רופא אנושי.
העניין שמגלות כיום OpenAI, Anthropic וחברות נוספות במערכת הבריאות הישראלית נשען על אותו נכס שמשך לפני כחמש שנים את פייזר: מאגר המידע הרפואי של אזרחי ישראל. אולם דווקא משום שהמידע הרפואי של הישראלים הוא הנכס המרכזי שמושך לכאן חברות בינלאומיות, מתחדדת גם השאלה למי הוא באמת שייך. מבחינה משפטית, העיקרון שהתגבש לאורך עשרות שנים הוא שהמידע הרפואי שייך בראש ובראשונה למטופל עצמו, ולא לרופא, לקופת החולים, לבית החולים או למדינה. אבל גם כאשר מידע מועבר באופן אנונימי לצורכי מחקר או פיתוח, עולה השאלה האם נכון לאפשר שימוש בו בידי חברות מסחריות ללא הסכמה מפורשת של המטופל (Opt-in), והאם הדבר עלול לפגוע באמון שבין הציבור לבין מערכת הבריאות.
בתקופת הסכם החיסונים עם פייזר נמתחה ביקורת על העברת מידע רפואי ועל חסיונם של חלק מסעיפי ההסכם. כעת, עם כניסת הבינה המלאכותית למערכת הבריאות, אותן שאלות חוזרות בעוצמה גבוהה בהרבה, משום שהמידע אינו משמש רק למחקר רפואי, אלא גם לאימון מערכות מסחריות שעשויות להפוך בעתיד לתשתית שעליה תישען הרפואה המודרנית. החשש הוא כי נתונים רפואיים רגישים, תוצאות בדיקות, מסמכים רפואיים ורישומי מטופלים — ישמשו לאימון מודלים מסחריים ללא הסכמה מלאה או שהם ייחשפו בעקבות פריצות למאגרי המידע של החברות.
ערוצים בלתי מבוקרים
בחודש מרץ האחרון הזהיר משרד הבריאות מפני עלייה משמעותית בסיכוני סייבר הנובעים משימוש בכלי בינה מלאכותית ציבוריים, והגדיר אותם כווקטור תקיפה מרכזי. בעקבות זאת החליט המשרד לחסום את הגישה לכלי AI חיצוניים ממחשבי בתי החולים הממשלתיים. אלא שבפועל חסימת הגישה אינה מונעת את השימוש, ורופאים רבים ממשיכים להשתמש בכלים אלו באמצעות מחשבים אישיים וטלפונים ניידים במהלך העבודה. לעתים הם אף משתפים צילומי מסך, מסמכים רפואיים או בדיקות הדמיה באמצעות יישומי מסרים כדי לקבל סיוע מהיר. כך, במקום שהמידע יישאר בתוך הרשת המאובטחת של בתי החולים, הוא עלול לעבור לערוצים שאינם מבוקרים, באופן שמגדיל את הסיכון לדלף מידע ולפגיעה בסודיות הרפואית.
מעבר לסיכוני הסייבר והפרטיות עולה גם סכנה קלינית שתיגרם מה"הזיות" המוכרות של מודלי ה־AI השונים, שלעתים קרובות מדי מציגים פייק כאמת. הסתמכות בלתי מבוקרת של אנשי צוות רפואי על המלצות המערכת או שימוש ביישומים שאינם מפוקחים עלולים להוביל לאבחנות שגויות, להחלטות טיפוליות מוטעות ולפגיעה בבטיחות המטופלים.
משרד הבריאות הישראלי מצהיר כי הוא פועל לפיתוח מנגנוני הגנה שיאפשרו שימוש בטוח בכלי בינה מלאכותית, אלא שמרבית המומחים סבורים שלא ניתן לעצור את חדירת הטכנולוגיה באמצעות איסורים בלבד. האתגר המרכזי יהיה גיבוש רגולציה שתאפשר לנצל את היתרונות הרפואיים של הבינה המלאכותית לצד קביעת כללים ברורים לשיתוף מידע, הגנה על פרטיות המטופלים וניהול סיכוני סייבר.
ההסכם בין שיבא ל־OpenAI עשוי לסמן את תחילתו של עידן חדש ברפואה הישראלית, אלא שהפעם השאלה אינה רק כיצד להשתמש במידע כדי לשפר את הרפואה, אלא כיצד לעשות זאת בלי לפגוע בזכויות של המטופלים על המידע שלהם, בפרטיותם ובאמון הציבור במערכת הבריאות. בסופו של דבר, המרוץ על עתיד הרפואה אינו מתנהל רק בין חברות הבינה המלאכותית, אלא גם סביב אחד המשאבים האסטרטגיים החשובים ביותר של ישראל — המידע הרפואי של אזרחיה.
