הסיכום התקציבי בין האוצר למשרד הביטחון רק דוחה את ההתנגשות הבאה
15 מיליארד שקל הועברו למערכת הביטחון ללא תנאים, אך הקרב על 25 מיליארד השקלים הנוספים רק נדחה לסתיו. בזמן שהאוצר נחוש לא לתת שקל נוסף למשרד הביטחון למרות הפער, ישראל ממשיכה להתנהל ללא ודאות תקציבית, ללא תוכנית ארוכת טווח, ועם פצועי מלחמה שהושארו מחוץ להסכם
"הם לא יקבלו שקל מעבר ל־15 מיליארד שקל", אומרים במשרד האוצר בעקבות הסיכום התקציבי בינם למשרד הביטחון שנערך על ידי המועצה לביטחון לאומי (המל"ל) ופורסם בסוף השבוע שעבר. באוצר נחרצים מאוד אף על פי שבסיכום התקציבי כתוב במפורש כי ראש הממשלה בנימין נתניהו השתכנע מעמדת צה"ל כי "קיים פער תקציבי של 40 מיליארד שקלים", ומצוין בו כי במהלך אוקטובר ונובמבר תיערך בדיקה משותפת של האוצר והביטחון לגבי ההוצאות בפועל, ואם יהיה צורך, האוצר יעביר את הכסף עד לתקרה של עוד 25 מיליארד שקל, ואף ידאג לקדם את החקיקה הנדרשת.
מה פשר הביטחון המוצק של האוצר שלא ייאלץ לתת את הסכום שמשרד הביטחון וראש הממשלה משוכנעים שחסר למערכת הביטחון? משיחות עם בכירים במשרד מתקבל הרושם שמדובר באסטרטגיה. באוצר סבורים כי אם יציגו עמדה קשוחה ובלתי מתפשרת, ויגידו שאין מצב שפותחים את תקציב 2026, הרי שבמשרד הביטחון יהיו מוכרחים להתארגן לתרחיש שבו הם נאלצים להסתפק ב־25 מיליארד שקל פחות. באוצר משחקים עם משרד הביטחון ב"צ'יקן", ואנחנו כאזרחים צריכים לקוות שלא תהיה התנגשות.
אם הצדדים ימשכו את העימות עד לחודשים האחרונים של השנה וברגע האחרון יהיה צורך לפרוץ את התקציב בעוד 25 מיליארד שקל, זו תהיה תוצאה רעה לכל הצדדים, ובמיוחד לאזרחים. ראשית, זה יעביר מסר שישראל לא מסוגלת לעמוד במסגרות תקציביות כבר ארבע שנים ברציפות. שנית, ההתנהלות הכאוטית לא טובה למערכת הביטחון, שצריכה ודאות תקציבית. שלישית, אם הצדדים היו מסוגלים לנהל מו"מ פורה, היה אפשר לסגור לא רק את תקציב אלא גם את תקציב 2027, ולהתחיל בהכנות לימים שאחרי הסכם הסיוע האמריקאי.
הסיכום נראה כמו הישג למערכת הביטחון, שכן היא קיבלה 15 מיליארד שקל ללא תנאים. אבל גם האוצר רשם שני הישגים: הראשון הוא שתקציב 2026 לא ייפתח. לדברי בכירי האוצר, הסיכון לפתיחת התקציב היה גם לפני הסיכום, כך שאי־הוודאות לא גדלה. ההישג השני פחות מדובר, אבל יותר חשוב לכלכלה - באוצר אומרים כי 350 מיליארד השקלים על פני עשור לא יחולקו בפריסה שווה. אם במערכת הביטחון סברו שיקבלו בשלוש השנים הראשונות 750-100 מיליארד שקל, הרי שסוכם שהם יקבלו כ־20 מיליארד בלבד עבור השנים הללו.
הפנים מאחורי המאבק המבני
המאבק בין האוצר לביטחון הוא בעיקרו מבני. בכל מדינה יש מתח בין האוצר לבין הביטחון: רובים מול חמאה, טנקים מול חיסונים. בישראל, המאבק המבני הזה לובש פנים ייחודיות - אחרי שנות מלחמה שבהן התנהלו בתחושה של צ'ק פתוח, יש להחזיר את מערכת הביטחון להתנהלות בתוך תקציב.
אבל יש גם שמות ופנים לעימות המבני. בצד של האוצר מדובר בממונה החדש על התקציבים מהרן פרוזנפר, יוצא מערכת הביטחון. הוא נהנה ממוניטין של אדם שמתמצא בתקציב הביטחון, נושא ונותן ממולח, ולעתים ערמומי. המוניטין הזה הוא אחת הסיבות הפומביות לבחירתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בפרוזנפר, שכנראה להוט להוכיח את עצמו דווקא בזירה זו ואכן מקדיש חלק ניכר מזמנו לתקציב הביטחון.
מנגד, נמצא מנכ"ל משרד הביטחון האלוף אמיר ברעם, שהיה סגן הרמטכ"ל ובעל היכרות עמוקה עם תקציב המערכת. בשבוע שעבר בכנס הרצליה הוא האשים את האוצר בהפחדה, הטעיה, טשטוש, ויצירת אי־מוכנות ביטחונית. ברעם אומנם שלל בנאומו את הרכיב האישי של העימות בין המשרדים, אבל מאחורי הקלעים יש לא מעט אישי.
בשלב מסוים האוצר ומערכת הביטחון לא הצליחו לנהל את המתח בינם לבין עצמם, והוויכוחים עברו לניהול המל"ל. שמואל בן עזרא, ראש המל"ל החדש, קיבל הזדמנות להוכיח את עצמו כגורם מקצועי וככל הנראה הצליח במידת מה. למרבה ההפתעה, אנשי אגף התקציבים לא הגיעו לחלק מהדיונים. החשבת הכללית באוצר, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, שפינתה יום דיונים, פנתה לגורמים במשרד האוצר כדי לעדכן ש"היא לבד מטעם משרד האוצר". כשכלכליסט פנה לגורמים באוצר שקשורים לנושא, הם השיבו שזו "רכילות" ואי אפשר להסיק מההיעדרויות מסקנה משמעותית. אולם ההסתכלות המלאה על האירועים מעלה את השאלה אם ההתנהלות בין המשרדים היא הטובה ביותר למען כלכלת ישראל וביטחונה?
ויש גם שאלה אחרת שחייבת להישאל בראש ובראשונה במל"ל, שהינדס את המתווה שאמור להפיג את המתח והעוינות הגלויה בין המשרדים: האם כל המיליארדים שיזרמו עד סוף השנה למען הגדלת תקציב הביטחון אכן ישפרו את חבילת הביטחון של אזרחי מדינת ישראל?
התשובה האמיתית עלולה להיות מתסכלת, בייחוד כשהתפתחויותיה של מלחמת 7 באוקטובר המחישו את הקלות הבלתי נסבלת שבה מערכת הביטחון הרשתה לעצמה להותיר היערכויות לאיומים חדשים מחוץ למניפה התקציבית בנימוק ש"השמיכה קצרה מדי". בתחילת המלחמה, כטב"מים מלבנון, סוריה, עיראק, תימן ואיראן חדרו למרחב האווירי של ישראל, שעמדה חסרת אונים וללא מענה הגנתי. מערכת הביטחון טענה כי אף שהכירה את האיום, לא נערכה אליו כי העדיפה להקצות את משאביה בשיפור מוכנותה להתמודדות עם איומים משמעותיים יותר, בהם הטילים מאיראן.
במלחמת איראן השנייה שפרצה בסוף פברואר האחרון התברר כי היערכות זו היתה חלקית, שטילי יירוט למערכת ההגנה חץ 3 של התעשייה האווירית נרכשו בהיקפים מצומצמים לעומת הכמויות הנדרשות.
תירוצים הקשורים לצרותה של "השמיכה התקציבית" שבו ונשמעו כשבחודשים האחרונים רחפני נפץ הופנו לעבר חיילי צה"ל הפועלים בדרום לבנון ובאופן שגבה מישראל מחיר דמים כבד. כמעט שלוש שנים מפרוץ המלחמה ובניגוד מוחלט להצהרותיו של ראש הממשלה נתניהו על הפלת משטר חמאס בעזה, חמאס עדיין שולט בה, משקם תשתיות, מגייס ומכשיר פעילים, ופירוקו מנשקו אינו נראה באופק.
מה שכן נראה באופק הוא חידושה האפשרי של המערכה ברצועה. בפיקוד דרום אישרו בשבועות האחרונים תוכניות להרחיב את הלחימה בעזה. על פי הערכות, בספטמבר או באוקטובר מועצת השלום תודיע כי מיצתה את מאמציה לפירוק חמאס מנשקו באופן שיספק לדרג המדיני את הלגיטימציה להורות לצה"ל לחדש את המערכה בעזה. אלה שבמשרד האוצר מפרשים את מתווה המל"ל ליישוב המחלוקת התקציבית כאילו עם 15 מיליארד שקל הם "סוגרים פינה", עלולים למצוא את עצמם גם בחודשים הקרובים אל מול דרישות תקציביות נוספות כי מלחמה חדשה בעזה לא תממן את עצמה.
את סטירת הלחי חוטפים פצועי צה"ל
אישור המתווה להגדלת תקציב הביטחון אמור לסגור, או לפחות לצמצם משמעותית, את החוב העצום של כ־15 מיליארד שקל שצבר משרד הביטחון מול התעשיות הביטחוניות הגדולות רפאל, התעשייה האווירית ואלביט מערכות. החוב חסר התקדים תפח בחודשים האחרונים בהיעדר תקציב נוסף ובכך, התעשיות הגדולות למעשה סיפקו למשרד הביטחון אשראי לכל דבר ועניין. לא ברור אם פירעון החובות אליהן יכלול לפחות את עלויות מימונו בתעשיות עצמן.
את סטירת הלחי מהסיכום התקציבי מקבלים רבבות פצועי ופצועות צה"ל ומאות מטפליהם באגף השיקום של משרד הביטחון. מפרוץ המלחמה נוספו למאגר המטופלים בידי אגף השיקום יותר מ־26 אלף פצועים ופצועות, שהם 40% מעל מספרם של נכי צה"ל ערב פרוץ מלחמת 7 באוקטובר. רק בחודש שעבר פרסמה ועדה מקצועית בראשות מי שהיה בעבר מנכ"ל בית החולים הדסה ומנכ"ל הביטוח הלאומי פרופ' שלמה מור יוסף את המלצותיה, כשהמרכזית היא להפוך את אגף השיקום לרשות לאומית שתפעל באופן עצמאי.
מפרוץ המלחמה תקציב אגף השיקום הכפיל את עצמו לכ־11 מיליארד שקל. לפי המלצות מור יוסף, על המדינה לתקצב את הרפורמה בכ־2.5 מיליארד שקל בשנה הראשונה ואחריה בעוד כ־2 מיליארד שקל בכל שנה. במסגרת הרפורמה אמורים להיקלט במערך השיקום עוד מאות מטפלים ורופאים, אך משרד האוצר והמל"ל לא התרשמו ממנה עמוקות. העובדה שהיא נשארה מחוץ לסיכום התקציבי היא כמו יריקה ממדינת ישראל בפרצופם של רבבות שמסרו את גופם ונפשם למענה. בינתיים, ארגון נכי צה"ל פתח בקמפיין נגד שר האוצר סמוטריץ' המאשים אותו באי־לקיחת אחריות, הפעם על שיקום החיילים שנפצעו במלחמה שאליה הוציאו אותם.
