שידורי המהפכה: כך מתכנן שר התקשורת להפוך לאח הגדול
לצד כמה שינויים שיכולים להוזיל את העלויות של שירותי טלוויזיה רב־ערוצית, הצעת חוק התקשורת שהציג השר שלמה קרעי בעיקר מבקשת לאחד את הרגולטורים בגוף פיקוח חדש שמכונה הרשות לתקשורת משודרת ושיוכפף למועצה פוליטית, בניצוחו של קרעי עצמו
את ההבטחות של שר התקשורת, שלמה קרעי, למד הציבור כבר לקחת בעירבון מוגבל מאוד. גם בשבוע שעבר, כשהציג טיוטת הצעת חוק התקשורת החדש שלו, וליווה אותה בהבטחות מפוצצות ל"חופש בחירה" ו"חיסכון של מאות שקלים בשנה", אפשר היה לזהות פקפוק מסוים בקרב קהל היעד. אבל בחינה מעמיקה של הצעת החוק מעלה תמונה מדאיגה של יוזמה להכפפת גופי השידור בישראל, ובפרט גופי חדשות, לגוף רגולטורי עוצמתי חדש שמרבית חבריו ימונו ישירות על ידי שר התקשרות ויהיו נאמנים אליו, ושייהנה מסמכויות נרחבות - החל מהטלת עיצומים כספיים בשיעור של עד 1% מהכנסות גוף שידור ועד קביעת מספר האפיק שיוקצה לגופים השונים.
הצעת החוק שהציג קרעי ביום רביעי שעבר אמנם כוללת כמה שינויים שיכולים להזיל את העלויות של שירותי טלוויזיה רב־ערוצית. אלו כוללים מתן אפשרות לרכוש ערוצים בודדים שלא כחלק מחבילת ערוצים יקרה, ביטול חבילת הבסיס, יצירת מודל שמשלב בין דמי מנוי לפרסומות, ביטול הבלעדיות בשידורי ספורט ולכאורה הסרת חסמים רגולטוריים בפני הקמת ערוצים וערוצי חדשות חדשים.
ואולם, קריאה מעמיקה של הצעת החוק מגלה שאלו רק תופינים שנועדו להסיח את הדעת מצעד מסוכן הרבה יותר: הכפפת כל גופי השידור וספקי הערוצים בישראל לגוף פוליטי.
המהלך העיקרי של הצעת החוק הוא הקמת גוף פיקוח רגולטורי חדש, שיהיה בעל סמכויות נרחבות, ויהיה נתון להשפעה פוליטית של שר התקשורת שהוא זה שממנה את מרבית חבריו וגם יכול ליזום למשל את הליך פירוקו.
2 צפייה בגלריה
מתוך שידורי ערוץ 14. המטרה האמיתית: ביטול השידור הציבורי (גלי צה”ל וכאן), שליטה פוליטית, סנקציות וקנסות במטרה להרתיע מביקורת
(צילום: מסך)
הצעת החוק מבקשת להחליף את הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו את ורשות הכבלים והלווין בגוף פיקוח חדש שמכונה הרשות לתקשורת משודרת. רשות זו מוגדרת כגוף עצמאי שלא כפוף ישירות לשר התקשורת, ושפעילותה תוכוון ותפוקח על ידי גוף חדש בשם "המועצה לאסדרת תוכני צפייה־ושמע". יו"ר המועצה החדשה יכהן גם כמנהל הרשות, ובפועל המועצה היא זו שמנהלת את פעילות הרשות. המועצה תמנה שבעה חברים שהצעת החוק מפרטת תנאי סף שונים למינויים. ואולם, בשעה שהצעת החוק מתיימרת להציג את המועצה כגוף עצמאי, בפועל מדובר יהיה בגוף פוליטי שכן מינוי מרבית החברים בה יהיה בשליטה ישירה או עקיפה של שר התקשורת. לפי הצעת החוק, השר הוא זה שימנה ישירות את היו"ר ועוד שלושה מחברי המועצה (איש אקדמיה, עיתונאי בעל ותק של חמש שנים ויוצר בעל ניסיון משמעותי). אמנם הצעת החוק מקימה ועדת איתור שתאתר ותציע מועמדים לפי קריטריונים שונים. ואולם גם לוועדה זו נגיעות פוליטיות (יו"ר הוועדה הוא מנכ"ל משרד התקשורת), וחבריה האחרים מגיעים מרשות האסדרה, משרד האוצר, רשות התחרות ואיש אקדמיה מחוק לתקשורת.
ובסופו של דבר, לוועדת איתור זו סמכות הצעה בלבד ושר התקשורת הוא זה שבוחר וממנה ישירות ארבעה מחברי המועצה. שר התקשורת גם ממנה בעקיפין חבר חמישי: עובד משרד התקשורת שימונה על ידי מנכ"ל המשרד, שהוא כנהוג מינוי פוליטי של השר. שני החברים הנוספים במועצה הם עובד רשות האסדרה ועובד רשות התחרות, שימונו על ידי ראשי הרשות.
כלומר, חמישה מתוך שבעת המינויים במועצה הם בשליטה פוליטית של שר התקשורת. ובנוסף, אם מצא השר שהמועצה אינה מתנהגת בהתאם לרוחו, הוא יכול לפתוח בהליך לפירוקה, כשההכרעה הסופית בנושא בידי הממשלה – ואז, כמובן, למנות מועצה פוליטית חדשה. השליטה הפוליטית במועצה משמעותית לא רק מכיוון שהיא מתווה את מדיניות הרשות ויו"ר המועצה הוא גם מנכ"לה, אלא מכיוון שהיא גם זו שממנה בעלי תפקידים בכירים שאמורים להיות עצמאיים, ובפרט היועץ המשפטי של הרשות, המבקר הפנימי שלה ורואה החשבון המבקר.
המועצה גם ממנה ועדות משנה מהותיות, ובכלל כך ועדת משנה לענייני תחרות וועדת משנה לענייני עיצומים כספיים. פעילותה של ועדה זו גם היא חשובה, שכן הצעת החוק מקנה לה סמכויות להטיל על גופי השידור בישראל עיצומים כספיים שיכולים להגיע לשיעור של עד 1% מהכנסתם השנתית בעקבות הפרות שונות. חלק מהפרות אלו פשוט לכאורה, למשל הפרת דרישת להשקעת מינימום יחסית מסך הכנסות גוף השידורים בהפקות מקומיות, אבל אחרות הן עמומות, מורכבות או נתונות לפרשנות. למשל, דרישות שונות בנוגע לאיכות השידורים, וכללים לגבי הצגת מסרים פרסומיים (שייקבעו על ידי המועצה) או לגבי העברת תכנים בין ספקי תכנים שונים. אלו משאירים פתח למועצה לנקוט באכיפה בררנית כלפי גופי שידור שהממשל מעוניין לפגוע בהם או חפץ ביקרם.
הצעת החוק מתיימרת לפתוח לתחרות את שוק שידורי החדשות, ולאפשר הקמת ערוצי חדשות כמעט ללא מגבלות. ואולם, בפועל נראה שהיא מייצרת מצב שמחזק את ההתערבות האפשרית של גורמים פוליטיים בשידורי חדשות. לפי הצעת החוק, גוף שמתקיימים בו התנאים הבאים: העסקת לפחות חמישה נושאי תעודת לע"מ, שידור חדשות יומי בהיקף של 60 דקות לפחות בימים א' עד ה', והוצאות שנתיות על חדשות בסך שני מיליון שקלים לפחות, יוכל לשדר חדשות, רק אם הוא רשום ב"מרשם ספקי החדשות".
מרשם זה מנוהל על ידי המועצה הפוליטית החדשה, שתקבע את כל הכללים להגשת בקשה לרישום, ובכוחה לא רק לעכב או למנוע רישום של גוף במרשם, אלא גם לבטל את רישומו אם הפר הוראה כלשהי (ההוראות לא מצויינות בנוסח החוק הנוכחי) או שהרישום נעשה על בסיס מידע כוזב, מטעה, חלקי או שגוי. כלומר, למועצה הפוליטית תהיה סמכות להחליט למי מותר לשדר חדשות בישראל, והיא תוכל להשתמש בכוחה גם על מנת לשלול היתר שידור חדשות מכל גוף, על סמך הפרת הוראות שטרם נקבעו.
באורח מדאיג, שנראה כטעות של המנסחים, קובעת הצעת החוק דרישות סף משונות לרישום במרשם ספקי החדשות (הדרישה היא לקיום של כל הדרישות במקביל). אלו כוללות שגוף שמבקש להירשם במרשם ספקי החדשות יהיה "מפלגה" או שליח של מפלגה שעלול להשתמש בשידוריו לקידום מטרות המפלגה, שהתאגיד המבקש יהיה מצוי בהליכי חדלות פירעון, ושהתאגיד החליט על פירוקו מרצון או שמונה לו כונס נכסים. אלו, לפי הנוסח הנוכחי, הן דרישות סף חיוביות לרישיום במרשם ספקי החדשות. מדובר, בוודאי, בטעות ניסוח. ואולם, טעויות כאלו בולטות ופשוטות לזיהוי מעלות תהיות מדאיגות לגבי היקף תשומת הלב והמחקר שהוקדשו לניסוח הצעת חוק מסוכנת זו.
גם אם לא תשתמש המועצה בכוחה על מנת למנוע רישום או למחוק רישום של גופי חדשות במרשם, הצעת החוק מאפשרת לה לתעדף ערוצים שהממשל חפץ ביקרם בדרך אחרת. לפי ההצעה, המועצה תוכל לקבוע כללים למספרי האפיקים שיוקצו לספקי חדשות או לאופן ההבלטה של תכניהם בממשקי הצפייה, "כדי לאפשר הזדמנות צפייה הוגנת לצופה במגוון תכניות החדשות". כלומר, המועצה הפוליטית תוכל לתעדף, במספר הערוץ או בחשיפה בממשקי המשתמש בטלוויזיה רב־ערוצית, גופי חדשות שהשלטון חפץ ביקרם, באמצעות ניסוח כללים ממוקדים שמיועדים לקדם אותם.
הצעת החוק אולי טוענת לפתיחת השוק לתחרות, אבל בפועל עיקרה הוא הקמת גוף רגולציה חדשה בעל שיניים חדות, שמינוי בכיריו נמצאים בצורה כמעט מלאה בשליטה הפוליטית של שר התקשורת. לגוף זה יהיו סמכויות פיקוח ואכיפה על כלל הגופים המשדרים בישראל, והשליטה הפוליטית בו יכולה לאפשר פגיעה ואף הורדה מהאוויר של גופים שמבקרים את הממשל וסיוע או העלמת עין מהפרות של גופים שמתחנפים אליו.
"ההפיכה התקשורתית מגיעה לשלב הביצוע", הזהיר פורום הערוצים הישראליים (שמאגד את כאן, קשת ורשת) בתגובה להצעת החוק. "ראש הממשלה, נתניהו ושר התקשורת, קרעי, מקדמים מהלך חקיקה להשתלטות על התקשורת בישראל. במסווה של 'העברת הכוח לצרכן' מעבירים את הכוח לשלטון. בעטיפה של מילים מכובסות וססמאות ריקות מגיעה תוכנית ההשתלטות של קרעי על התקשורת החופשית והיא מורכבת משורה של מרכיבים מסוכנים: ביטול השידור הציבורי (גלי צה”ל ותאגיד השידור כאן), חקיקה שמעניקה לממשלה שליטה פוליטית, סנקציות וקנסות במטרה להרתיע מביקורת או להביא לסגירת כלי תקשורת חוקרים. התכנית תקודם במקביל לחקיקה פרטית, שכבר יצאה לדרך בכנסת, ובראשה חוק הרייטינג, חוק דרקוני שמבקש לערער את היסוד הכלכלי של הטלוויזיה החופשית ולהעבירה לשליטה פוליטית תוך התערבות בוטה ובמטרה להטות את נתוני האמת, ושורת חוקים נגד תאגיד השידור הישראלי".
