ניתוח
גם במלחמה, ואחרי שפרשה מהממשלה: מכונת הג'ובים של ש"ס על טורבו
ועדת הכספים אישרה תקציבים להקמת עוד חמש מועצות דתיות מיותרות, שיעסיקו 150 איש, ויצטרפו ל־129 מועצות קיימות שתקציבן כמיליארד שקל. השיטה של ש״ס היא לנצל מצבים זמניים כדי לייצר ג׳ובים שלעולם לא יבוטלו, ובדרך זו להגדיל את התלות הפוליטית במפלגה וגם את ההשפעה על הרשויות המקומיות
יש משהו מביך כמעט נלעג במצב שבו ש"ס מתנהגת כאילו היא פרשה מהממשלה, כאשר בפועל היא שותפה כמעט מלאה בקואליציה. כך, אף שחוק השתמטות לא נראה באופק, היא תומכת בחוקי תקציב המלחמה.
מדי פעם אנחנו מקבלים תזכורת חדשה לשאלה למה זה כל כך חשוב לה. ביום חמישי האחרון זה היה כשוועדת הכספים של הכנסת אישרה תקציבים להקמת חמש מועצות דתיות חדשות. חלק מהמועצות יוקמו במועצות אזוריות כמו מטה יהודה וגלבוע, שתושביהן הסתדרו מקום המדינה יפה מאוד בלי מועצה דתית. זה מבליט את העובדה שעם כל הכבוד לגיוס תלמידי הישיבות, הערך המרכזי שמניע את ש"ס הוא כמה שיותר ג'ובים שבתורם ייצרו עוד ג'ובים. זו גם הסיבה שש"ס כל כך לחוצה לחזור לממשלה: עשרות פעילים נותרו ללא עבודה ומצפים מיו"ר המפלגה אריה דרעי לסדר את זה.
המהלך של אישור מועצות דתיות מדגים את האסטרטגיה הקבועה של ש"ס, לנצל מצב זמני כדי לחייב את המדינה לדורות. אולי הדוגמה הטובה ביותר לשיטה השערורייתית הזו היתה כשש"ס ויהדות התורה השיגו בהסכמים הקואליציוניים יותר ממיליארד שקל למטרת תוספות שכר למורים החרדים. כספים קואליציוניים מעצם טבעם אמורים להיות חד־פעמיים, אבל אם אתה מוסיף שכר זה מחייב את המדינה לתמיד. בינתיים המאבק המשפטי של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון ובני משפחת קרויזר הסיר את תוספות השכר האלו מעל הפרק. גם חוק הג'ובים הרבניים שש"ס יזמה נועד לעשות בדיוק את זה, להוסיף אין־סוף משרות לבוגרי ישיבות שהן מסמר בלי ראש ואי אפשר לשלוף החוצה.
ראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר־אילן, חוקר החרדיות המזרחית, פרופ' נסים ליאון, אומר שש"ס למדה מהמצב של דרעי, ששולט במפלגה בלי להיות שר, שאפשר גם להתנהל במצב של קו־אופוזיציה. לדבריו, לתעשיית התפקידים ההמונית יש כמה תפקידים: "זה נותן פרנסה לאנשים בתחילת הקריירה, זה בונה את הרשתות הפוליטיות ויוצר תלות פוליטית וזה בונה את הכוח סביב משפחות ואנשים שתלויים בהן". הוא מסביר שיהדות התורה פועלת יותר במישור המוניציפלי, בעוד ש"ס גם לקחה משרדי ממשלה: "זה יוצר תלות בישיבה בממשלה".
”ניסיון רב ולא מוצלח”
ביום חמישי דנה ועדת הכספים של הכנסת בתקציב הנוסף של 30.8 מיליארד שקל למטרות המלחמה ובהגדלת הגירעון. לאחר מכן אישרה שלוש העברת תקציביות, ובהן תוספת של 80 מיליון שקל למשרד לשירותי דת, כי מלחמה לא דוחה אתנן קואליציוני אפילו למפלגה שבכלל לא בממשלה. בתוך התקציב הזה מיועדים 30 מיליון שקל למועצות דתיות, וההיבט הבעייתי ביותר הוא הקמתן של חמש מועצות דתיות חדשות, שיגדילו את מספר המועצות בארץ מ־129 ל־134. המועצות החדשות יקומו בגלבוע, מטה יהודה, באר טוביה, חריש ואלעד.
מנהל המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן תני פרנק מציין ש"ההצבעה תוכננה כך שתתקיים מתחת לרדאר, בסוף יום הדיונים, בזמן פגרה וללא דיון ציבורי משמעותי". לדבריו, "הקמת מועצה דתית חדשה היא אירוע שכמעט לא קורה, וכשזה קורה זו בכייה לדורות. זו לא רק הפקרות תקציבית, זו החלטה בלתי הפיכה שמגלגלת עוד ועוד תקנים ומשרות. זה תקצוב שהרשות המקומית לא שולטת בו. הקמת המועצה מעבירה את השליטה בשירותי הדת של היישוב למשרד לשירותי דת ולש"ס".
על פי שנתון הדת והמדינה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שעורך ד"ר אריאל פינקלשטיין, במועצות הדתיות עובדים 3,700 איש. אבל זה לא כולל כ־4,000 משגיחי כשרות שאת רובם המועצות הדתיות ממנות אבל הם מועסקים על ידי הלקוח. בהנחה של 30 עובדים ו־30 משגיחי כשרות בממוצע למועצה דתית, המועצות החדשות יעסיקו כ־150 איש ויפעילו עוד 150 משגיחי כשרות.
המועצות הדתיות הן גוף דמוי עירייה עם מנגנון כפול, של נבחרים ופקידים. זאת אף שהן מספקות שירות עירוני רגיל, שאין שום בעיה שיטפלו בו מחלקה או אגף בעירייה, כפי שאכן קורה במודיעין, עירו של יו"ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס. סיבה מרכזית לכך שהמועצות הדתיות ממשיכות להתקיים בנפרד היא העובדה שהשליטה בהן מספקת למפלגות החרדיות מאגר בלתי נדלה של ג'ובים, רבים מהם לאנשים שאין להם השכלה מתאימה לשום עבודה שאינה כרוכה בענייני דת.
פינקלשטיין מציין שהמדינה הבהירה ב־2018 בתשובה לעתירה לבג"ץ שהיא מתנגדת להקמת מועצות דתיות חדשות, וכך נאמר בתשובת המדינה: "מועצה דתית דורשת תקני כוח אדם עצמאיים, על עלויות השכר הכרוכות בכך; מבנה נפרד, על עלויות התחזוקה הנלוות לכך. למשרד לשירותי דת ניסיון רב ולא מוצלח בלשון המעטה עם מועצות דתיות קטנות שיציבותן הכללית תלויה על בלימה. המשיבים סבורים כי הקמתן של מועצות דתיות חדשות צריכה להיעשות במשורה, תוך בחינת ההיתכנות הכלכלית של כל מקרה ומקרה וזו המדיניות המנחה אותם בעת הזו".
הסיבה היחידה להצדקת הקיום הנפרד של המועצות הדתית היא העובדה שמדובר במנגנון דמוקרטי שמכריע בענייני הדת. אלא שבשל תהליך המינוי המסובך והקשה של מועצה הדתית ברובן אין כלל הרכבים נבחרים, אלא ממונים מטעם שר הדתות. על פי נתוני ארגון עתים, בסוף 2024 מתוך 129 מועצות דתיות היו הרכבים נבחרים רק ב־54. ב־65 מועצות היו ממונים ובעוד 10 מורשי חתימה. זה יוצר מצב שלש"ס אין שום עניין לעודד הקמת הרכבים כשהיא יכולה למנות מקורבים. קשה שלא להגיע למסקנה שאם בכ־60% מהמועצות הדתית יש ועדה ממונה, מדובר בשיטה שלא מתפקדת.
שוב החילונים מממנים
תקציב המועצות הדתיות בנוי באותה שיטה שכל כך חביבה על ש"ס, שבה מקבלים החלטות שמחייבות אחרים לתקצב את מוסדות הדת ודרכם את עסקני המפלגה. במקרה של המועצות הדתיות המדינה תקצבה ב־2024 את המועצות ב־377 מיליון שקל. אלא שעל פי החוק, תקציב המדינה עומד על 40% בלבד מתקציב המועצות הדתיות, והרשויות המקומיות מוסיפות 60%, כלומר פי 1.5. זה אומר שעל 377 מיליון שקל הרשויות המקומיות נדרשו להוסיף 566 מיליון שקל, ובסך הכל מדובר ב־943 מיליון שקל. על כל מיליון שקל שהכנסת מחליטה בגלל הסכמים קואליציוניים להוסיף למועצות הדתיות הרשויות המקומיות נדרשות להוסיף מיליון וחצי שקל.
אלא שהמצב אבסורדי בהרבה. ב־2008 העבירה ש"ס את חוק התקצוב הדיפרנציאלי של המועצות הדתיות, שקובע שההשתתפות של הרשויות המקומיות תיקבע על פי חוזקן הכלכלי, ותנוע בין 25% ל־75%, כלומר השתתפות המדינה תישאר 40%, אבל הרשויות החילוניות החזקות יסבסדו את שירותי הדת של הרשויות הדתיות החלשות. וכך ב־2024 תל אביב, הוד השרון, הרצליה וראשון לציון מימנו את המועצה הדתית שלהן ב־75% ופינו תקציבי מדינה למועצות דתיות אחרות. עיריות בני ברק ובית שמש השתפו ב־50% בלבד, ביתר עילית ונתיבות ב־40%, ועמנואל וקריית ארבע ב־25%.
דווקא המצב הזה עבד נגד המפלגות הדתיות כשהן ניסו במהלך הקדנציה להעביר את חוקי הג'ובים הרבניים. החוק הראשון נועד לאפשר לשר לשירותי דת למנות בכפייה יותר מאלף רבני ערים, יישובים ושכונות. מרכז השלטון המקומי טרפד את הצעת החוק באמצעות הכוח שלו בליכוד מחשש שהרשויות המקומיות יישאו ברוב העלות של הרבנים המיותרים. בסופו של דבר עברה הצעה של ש"ס שקובעת כי הממשלה תוכל להעניק תקנים על חשבונה למועצות הדתיות מעבר לתקציבן. כלומר שוב שר ישיג תקציב במצב זמני, אבל ישתמש בו למטרות תקנים שאי אפשר יהיה לבטל, רק הפעם בלי מימון של הרשות המקומית.
