סגור
אשר קולה שופט
אשר קולה, נציב תלונות הציבור על שופטים (צילום: גיל נחושתן)

הנציב על השופט שחיטט בטלפון של בעל דין: "פרשנות שגויה ומרחיקת לכת"

נציב תלונות הציבור על שופטים, אשר קולה, קבע כי שופט שנטל טלפון נייד של בעל דין ובדק את רשימת אנשי הקשר שלו פעל באופן פגום, וכי אין בתקנות סדר הדין האזרחי סמכות לבצע חיפוש יזום במכשיר. השופט התנצל והתחייב שלא לחזור על כך, והנציב פרסם הנחיות לכלל השופטים, ובהן החובה להבהיר לאזרחים כי הם רשאים להתנגד להצגת מידע אישי

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, מתח ביקורת על התנהלותו של שופט שנטל במהלך דיון הוכחות בהליך אזרחי את הטלפון הנייד של אחד מבעלי הדין ובדק את רשימת אנשי הקשר שלו, ללא הסכמתו המודעת. בהחלטה שפרסם קולה ב-16 בנובמבר נקבע כי מדובר בפגיעה בליבת הזכות לפרטיות וכי הפעולה חרגה מסמכותו של בית המשפט.
התלונה הוגשה על ידי בעל דין שטען כי השופט נטל את מכשירו האישי ובדק את רשימת אנשי הקשר ללא הסכמתו, תוך ניצול פערי הכוחות באולם המשפט ומבלי להבהיר לו כי הוא רשאי לסרב. המתלונן טען גם כי השופט הפגין כלפיו עוינות והטיה שיפוטית.
בתגובה הראשונית לתלונה טען השופט כי מדובר בתלונה קנטרנית או כזו הנוגעת לעניין משפטי-ראייתי. עם זאת, במהלך הבירור חזר בו מטענת הקנטרנות. לגופו של עניין, השופט הסתמך על תקנות סדר הדין האזרחי וטען כי הן מאפשרות לו להורות על הצגת "כל מסמך", וכי גם טלפון נייד ורשימת אנשי הקשר שבו נכללים בהגדרה זו. עוד הסביר כי פעל מתוך רצון להגיע לחקר האמת ולמנוע עדות שקר, וכי הזכות לפרטיות אינה מוחלטת.
השופט ציין כי הבדיקה נערכה לאחר שעדותו של המתלונן נחזתה בעיניו כבלתי מהימנה, וכי היא הייתה מצומצמת לרשימת אנשי הקשר ולחייגן בלבד. לדבריו, הוא לא עיין ביישומונים פרטיים כמו הודעות ותמונות, המתלונן ועורך דינו נכחו במקום ולא התנגדו לבדיקה בזמן אמת, והמכשיר גם לא הועבר לצד שכנגד.
אולם הנציב דחה את הפרשנות שלפיה טלפון נייד נחשב ל"מסמך" שניתן לבדוק מכוח תקנות סדר הדין האזרחי. קולה קבע כי מדובר בפרשנות שגויה ומרחיקת לכת, והפנה לפסיקת בג"ץ 8298/22 בעניין הסנגוריה הציבורית. לפי הפסיקה, טלפון חכם מכיל מידע הנוגע לצנעת חייו של אדם, ועיון בו פוגע בליבת הזכות החוקתית לפרטיות. לפיכך, פעולה כזו מחייבת הסמכה מפורשת וברורה בחוק.
עוד קבע הנציב כי נטילת המכשיר וביצוע חיפוש יזום בו בידי שופט הם למעשה פעולה חקירתית שאינה בסמכותו במסגרת ההליך, וכי בכך השופט יורד לזירה באופן שאינו רצוי ופוגע בהפרדה הנדרשת בין תפקידו השיפוטי לבין פעולות חקירה.
מנגד, הנציב דחה את טענת המתלונן בדבר יחס מוטה או עוין מצד השופט. הוא גם התחשב בכך שהבדיקה הייתה מצומצמת, שהשופט פעל בתום לב ומתוך רצון לברר את האמת, ושבמהלך הבירור הביע חרטה והתנצל על הפגיעה בפרטיות. השופט הודה כי הבין את פוטנציאל הפגיעה ואת פערי הכוחות במעמד, והתחייב שלא לבצע בדיקות עצמאיות דומות בעתיד. בנסיבות אלה החליט קולה להסתפק בהערה לשופט ולא לנקוט צעדים משמעתיים מחמירים יותר.
להחלטה יש גם משמעות רחבה יותר עבור מערכת המשפט. הנציב קבע כי תלונה על פגיעה בפרטיות בעקבות חיפוש בטלפון אישי היא סוגיה עקרונית וכבדת משקל, ולא תלונה קנטרנית או טורדנית. הוא אף הבהיר כי אופן ניהול ההליך, התנהלות השופט וההקפדה על זכויות דיוניות וכללי הצדק הטבעי נתונים לביקורת הנציבות, בניגוד לתוכן ההכרעה השיפוטית עצמה.
בהקשר זה מתח הנציב ביקורת על הנוהג להעלות טענות שלפיהן תלונות הן קנטרניות או טורדניות באופן אוטומטי וטקטי, והבהיר כי יש לבחון טענות כאלה לגופן ולא להשתמש בהן כצעד הגנתי שגרתי.
לצד הטיפול במקרה הפרטני, פרסם קולה הנחיות עקרוניות לכלל השופטים. לפי ההנחיות, על בתי המשפט להימנע מיוזמה עצמאית לנטילה, לבדיקה או לחיפוש במכשירים דיגיטליים של בעלי דין ועדים, ללא בקשה מפורשת מצד אחד המשתתפים בהליך ומתן זכות טיעון.
אם נדרשת הצגת מידע נקודתי מתוך מכשיר דיגיטלי, על בית המשפט להורות לבעל המכשיר לאתר את המידע ולהציגו בעצמו, ולא לבצע את החיפוש עבורו. בנוסף, בשל פערי הכוחות המובנים באולם המשפט, על השופט להבהיר מראש את גבולות הבדיקה ולהודיע לאדם באופן יזום, מפורש וברור כי עומדת לו הזכות המשפטית להתנגד להצגת המידע. זאת, כדי למנוע מצב שבו הסכמה לכאורה ניתנת מתוך תחושת כפייה ולשמור על מראית פני הצדק.