סגור
בחירות 2022 גג עמוד דסקטופ

בחירות 2022
החקיקה משותקת, האזרחים משלמים: הידיים הקשורות של האוצר יפגעו בכיס של כל אחד

26 הצעות חוק תקועות כעת ומחכות לאישור מליאת הכנסת, חלקן נשארו בירושה מהכנסות הקודמות. על רובן אין מחלוקת עניינית אך השיתוק הפוליטי מקפיא אותן. המשמעות בין היתר: עיכוב פיצויים לנפגעים ומוגבלים, עצירת קידום הגנה משטפונות ורעידות אדמה

נכון לרגע זה מונחות על שולחנה של הכנסת ה־24, 26 הצעות חוק שהוכנו לקריאה שנייה ושלישית, מהן 21 ממשלתיות ו־5 פרטיות. מדובר בחוקים שעברו את המסלול המייגע והמפרך של משא ומתן בין משרדי ממשלה, ועדת שרים לענייני חקיקה, קריאה טרומית, ודיוני ועדה שנכחו בהם עשרות אנשים. מה שנותר בשלב הזה הוא רק ההצבעה במליאה, אלא שהיא תלויה בחישובי רווח והפסד פוליטיים של הקואליציה והאופוזיציה.
לא מיותר לציין, שרוב החוקים הללו לא שנויים במחלוקת פוליטית. חלקם ירושה עוד מהכנסות הקודמות שהתפזרו בשלוש השנים האחרונות בקצב של החלפת גרביים. הדיון הציבורי מתמקד, ובצדק, בחוקים הגדולים והמתוקשרים, כמו חוק המטרו, מענק אומיקרון, והורדת גיל הפטור לגברים חרדים. אבל את עוצמת השיתוק ניתן לחוש גם דרך הסתכלות על חוקים שנחשבים - בצדק או שלא בצדק - לקטנים יותר.
להלן דוגמאות מחוקים שאינם בראש סדר החשיבות והחשיפה התקשורתית, אך הם מדגימים את הפגיעה העקיפה בביטחון המדינה, בהתנהלות היומיומית של המגזר הציבורי, ובשלטון החוק. זאת מעבר לפגיעה הכלכלית של אי־קידום הרפורמות המרכזיות שהתקבלו בחוק ההסדרים הקודם.
לדוגמה, החוק שמקדם המשרד לביטחון פנים להסדיר את התופעה המתרחבת של רובי אוויר (איירסופט). מדובר בצעצוע שדומה לנשק, וכיום חלות עליו הוראות חוק של "צעצועים מסוכנים", והמשטרה מחפשת כלים כדי להתמודד עם הצעצוע, ולהמיר את הגדרת האיירסופט לכלי נשק. מתברר כי בשנתיים האחרונות יש עלייה של למעלה מ־100% בשימוש באיירסופט בפעילות פלילית, בין היתר גם בפיגועי טרור בהם נהרגו שני ישראלים. הדחיפות בחוק הזה ברורה לכולם, היא קשורה לביטחון של אזרחי ישראל, ולמיגור האלימות בחברה הערבית, אך כעת החוק תקוע, ואין שום גורם שצפוי להילחם עליו.
דוגמה נוספת נוגעת להצעת חוק שאמורה להתמודד עם פסיקת בג"ץ מלפני חמש שנים אשר קבע כי אסירים ועצירים זכאים לשטח מחיה של 3 מ"ר לפחות, ובפעימה השנייה לשטח של 4 מ"ר. הפסיקה חלה גם על מתקני המעצר של השב"כ. המדינה ביקשה הארכות חוזרות ונשנות, אך נכון לעכשיו המדינה לא עומדת בדרישה של בג"ץ להרחבת שטח המחיה במתקני השב"כ. המשרד לביטחון פנים גיבש הצעת חוק שתכשיר באופן זמני ובתנאים מגבילים את המצב הנוכחי. גם אם החוק היה עובר ספק אם בג"ץ היה מאשרר אותו, אך כעת כשהכנסת מתפזרת, נוצר מצב בו ממשלת ישראל תמשיך להפעיל מתקנים באופן לא חוקי.
סיפור דומה מתרחש גם בנוגע להגדלות הרמטכ"ל, הסדרי הפנסיה של משרתי הקבע. ההגדלות אינן חוקיות ובית המשפט ביקש שוב ושוב להסדיר את הנושא בחקיקה. הצעת החוק עברה רק בקריאה ראשונה, וכעת הפרת החוק תימשך לזמן רב.
עוד דוגמה קשורה לתאגיד ציבורי לפיקוח וטרינרי המפקח על ייצור המזון בישראל. המימון של התאגיד מגיע מאגרות שמשלמים המפעלים שמפוקחים על ידי התאגיד שפועל כעין משק כספים סגור. אלא שמתברר כי הפקידים והמחוקקים בשנת 2015 חישבו את האגרות מבלי להכניס אליהן מנגנון הצמדה. התיקון הזה תקוע כבר שנתיים בכנסת, וברור שוועדת ההסכמות של הקואליציה והאופזיציה לא תקדם אותו במהלך פגרת הבחירות.
גם התיקון הזה, הפוגע בפעילות התקינה של הפיקוח על ייצור מזון, מסביר את עומק התקיעות שנקלעה אליה מדינת ישראל. אף אם מוצאים פתרונות לסוגיות הגדולות - הרי שהחקיקה הקטנה נשארת תקועה ומייצרת מקטעים רבים של אי־יעילות, מגזר ציבורי לא מתפקד, ואזרחים שנפגעים.
והנה דוגמה נוספת. שר האוצר אביגדור ליברמן הכריז השבוע כי הוא יפחית את מס הבלו בשקל. ההכרזה הפומבית של ליברמן לא נבעה רק מהרצון לייצר כותרת, אלא גם בשביל לייצר את הבסיס המשפטי שיאפשר לו לתת את ההטבה הזו לציבור בלי להסתבך עם המגבלות של הייעוץ המשפטי.
בתקופת בחירות נוהג היועץ המשפטי - הפעם זו תהיה היועצת - להוציא מסמך הנחיות מפורט (האחרון עמד על 60 עמודים) הנוגע למינויים, להבטחות או חלוקת הטבות בתקופת הבחירות, לפעילות מפלגתית בלשכות השרים, ואפילו לשימוש ראש הממשלה במסוקים צבאיים למטרות פוליטיות. ההנחיות לא אוסרות במפורש על הממשלה לקבל החלטות תקציביות, וסמכותו העקרונית של שר האוצר להפחתת מסים ומכסים נשארת בידו. אלא שהבדיקה תיעשה בשבע עיניים, וליברמן יידרש לעמוד בשני מבחנים, מבחן שיקול הדעת, האם מדובר בהחלטה סבירה. והמבחן השני, האם מדובר בתעמולת בחירות.
העובדה שליברמן התחיל במהלך הזה כבר לפני שהממשלה נפלה תסייע לו מאוד, כמו גם העובדה שיש צידוקים מקצועיים להגדלת ההפחתה על הבלו בכדי לסייע במאבק באינפלציה, ובכדי לפצות על הגידול ברכיב המע"מ שבדלק. בנוסף, האופוזיציה לא תנסה לחסום את המהלך להורדת המחיר על הדלק, זאת בשונה מהתנגדות האופזיציה למינוי הרמטכ"ל, ולכן סביר כי ליברמן יצליח לקדם את המהלך.
גורמים באוצר אמרו ל"כלכליסט" כי בכדי שליברמן יצליח להעביר את ההפחתה הזו הוא יצטרך לפעול במהירות, כי משעה שהכנסת תפוזר באופן רשמי וההנחיות יפורסמו באופן רשמי המגבלות המשפטיות יהיו קשיחות בהרבה.
ראוי לציין, כי גם המגבלה שיש על הממשלה להוציא כסף בזמן בחירות מדגימה את השיתוק הכלכלי שיוצרת ההליכה לבחירות. מדינת ישראל נמצאת בפתחה של סערה אינפלציוניות וחששות למיתון, אך לממשלה כמעט ולא תהיה יכולת תגובה מיידית אם תרצה בכך.
ותיקי המערכת הפוליטית והפקידותית אמרו בשיחות עם "כלכליסט", כי ההיסטוריה מראה שממשלות מעבר יודעות להעביר לא מעט חוקים בהסכמה, משום שגם חברי הכנסת מעוניינים לנקות שולחן לקראת המושב הבא. יתרה מזאת, לאופוזיציה יש קושי להתנגד כעת לחוקים שכולם מסכימים עליהם. אם קודם אמרה מירי רגב באופן שזיעזע את האזרח הלא־פוליטי "אין כאבי בטן על חיילים, נשים מוכות או מקרי אונס", הרי שכעת האופוזיציה תתקשה לנמק את ההתנגדות שלה למענקי אומיקרון, לחוק המטרו, לרפורמת ההטלה ולרפורמת הניקוז.
אלא שהאמוציות בכנסת הנוכחית מגיעות לשיאים חדשים, ואמש בוועדת ההסכמות בה חברים יריב לוין ובועז טופורובסקי הם לא הצליחו להגיע להסכמה. האופוזיציה הציבה את החזרתו של עמיחי שיקלי למערכת הפוליטית, על ידי ביטול ההכרזה עליו כ"פורש", כתנאי לשיתוף פעולה. על פניו נראה כי מדובר בתנאי שאינו אלא הפעלת שריר במהלך המשא ומתן. אבל ברור לכולם כי התעקשות של הקואליציה על חוק הנאשם עשויה להביא לביטול כל אפשרות לשיתוף פעולה בממשלת המעבר.
ההחלטות בוועדת ההסכמות מונעות משילוב של כמה שיקולים. התנאי הבסיסי לקידום חוק בזמן ממשלת מעבר הוא שתהיה הסכמה עניינית על תוכן החוק. מעבר לכך, האופוזיציה תרצה לוודא את הדחיפות של החוק. ככל שהחוק דחוף יותר - כמו מענקי האומיקרון - הרי גם האופזיציה תבין שיש צורך לקדמו.
אך כאן יש מלכוד. אם החוק חשוב ודרמטי, האופוזיציה לא תרצה לתת לקואליציה לחגוג את ההישג. לדוגמה, חוק המטרו מוסכם על כולם, אך ספק אם האופוזיציה תרצה לתת לשרת התחבורה מרב מיכאלי ולשר האוצר אביגדור ליברמן על מגש של כסף עוד חומר לקמפיין הבחירות שלהם. באופזיציה יגידו שמדובר בעיכוב של שלושה חודשים, וכי הם יעבירו אותו מייד לאחר הבחירות.
פקידי המשרדים לא מעורבים באופן ישיר בוועדת ההסכמות הפוליטית, אך הם מתפקדים כלוביסטים אל מול השרים שלהם. הפקידים מנסים לשכנע את השרים מהו החוק שחשוב להם ביותר. כך לדוגמה, פקידי האוצר והחקלאות מעוניינים לראות את החוקים הנוגעים לרפורמת ההטלה מקודמים בממשלת המעבר, למרות שהחוקים הללו עוד זקוקים לליטוש ודיון בוועדה. דווקא במקרה הזה מדובר בהערכה סבירה, הלולנים הגיעו להסכמות עם המשרדים מצד אחד והם מעוניינים שהחקיקה תעבור כבר ויש להם כוח פוליטי רב גם בקרב מפלגות האופזיציה.