איזון משאבים – האם השבחה אקטיבית של רכוש חיצוני עסקי תאוזן?
העליון קבע כי ניתן לבצע איזון משאבים בפירות של נכס עסקי מלפני הנישואין, אם בעל הנכס השקיע מאמץ בקידום הנכס ובהשבחתו
"פירות שגדלו באופן טבעי על עץ שנשתל טרם הנישואין – טעמם 'כטעם העץ'. ואולם, אם במהלך הנישואין הושקה העץ, נגזם, דושן וטופח – יבואו הפירות הנוספים שצמחו כתוצאה מהמאמץ הנוסף שהושקע, בגדרי איזון המשאבים".
זהו לא מאמר בתחום הגינון, זהו הסיכום של ביהמ"ש העליון לפס"ד חשוב שנתן באוקטובר 2024. פסה"ד עסק בגורלו של רכוש חיצוני, אשר הושבח באופן אקטיבי ע"י בעליו במהלך נישואיו השניים.
מהו אותו רכוש חיצוני? זהו רכוש אשר הביאו עמם בני הזוג לפני הנישואין. עפ"י חוק יחסי ממון, אין לחלק רכוש זה במסגרת איזון המשאבים, שמתבצע עם הגירושין.
לאורך השנים, בתי המשפט הרחיבו את היריעה. הם נתנו פסקי דין, אשר קבעו, כי מחצית מן הנכס החיצוני, יעבור אל מי שנכס זה הוא לא שלו עפ"י חוק, בנסיבות מסוימות. לדוגמה: אישה רכשה דירה לפני הנישואין ורשמה אותה על שמה. כשנישאה, לא שונה הרישום. מאז שהבעל התגורר בדירה, הוא החל לשלם מחצית מן המשכנתא ובני הזוג שיפצו את הדירה מכספים משותפים. לאחר 15 שנות נישואין, הם החליטו להתגרש. הבעל הגיש נגד אשתו תביעה על שווי מחצית מן הדירה ותביעתו התקבלה. זאת, מאחר שהשתתף בתשלומי המשכנתא והשביח את הדירה. התנהלות זו מעידה על שיתוף ספציפי בדירה.
בפסק דינו של ביהמ"ש העליון, דן ביהמ"ש במשמעות של השבחת נכס חיצוני. בתיק זה, בעלי הדין היו המבקשים - ילדי הבעל המנוח והמשיבים היו ילדי אשתו השנייה המנוחה. לצדדים לא היו ילדים משותפים. במקרה זה, המנוח העביר לילדיו את מניותיו בחברה, בטרם הכיר את אשתו השנייה.
ילדי הבעל מנישואיו הקודמים היו רשומים כבעלי המניות. על פניו נראה, כי המניות לא שייכות למסת הנכסים המשותפים אותם יש לאזן בין שני הצדדים.
אלא מאי? הוכח לביהמ"ש, כי הרישום ע"ש הילדים היה פיקטיבי. על גבי מסמכים שונים, התייחסו הן הבעל המנוח והן ילדיו, להעברת המניות כפיקטיבית. הבעל נהג בפועל כבעל המניות הבלעדי, ניהל את החברות, קיבל את כל הדיבידנדים שהתקבלו מהחברות, עשה בכספים אלו כרצונו וגם שילם מיסים על ההכנסות לפי סיווג של דיבידנד. הוכח לביהמ"ש כי הפעולות שעשה הבעל המנוח, הן אשר הביאו לעסקת הבניה של בית קורקס, שהיתה גולת הכותרת של השבחת החברה. לאור זאת, למרות שהמניות הן נכס חיצוני, השבחת הנכס החיצוני, בוצעה כולה על ידי הבעל רק במהלך נישואיו לאשתו השניה והיא הפכה את ההשבחה האקטיבית של הנכס לברת איזון.
פסק הדין של בית המשפט העליון, דן בנושא באופן מעמיק והוא מבחין בין השבחה אקטיבית, לבין השבחה פסיבית של נכס חיצוני. בית המשפט קבע, כי כאשר ערכו של נכס עולה בשל גורמים חיצוניים, כגון עליית מחירי השוק או תנודות כלכליות שאינן תלויות בבעל הנכס, מדובר בהשבחה פסיבית. ככלל, השבחה זו "הולכת אחר הנכס", ולכן גם אם הנכס עצמו מוחרג מאיזון המשאבים, גם עליית הערך שלו לא תיכלל במסת הנכסים המשותפת, אלא אם יוכח "דבר מה נוסף" המלמד על כוונת שיתוף ספציפית.
לעומת זאת, כאשר עליית הערך היא תוצאה של פעילות ממשית של אחד מבני הזוג במהלך החיים המשותפים, באמצעות עבודה, ניהול עסק, ביצוע עסקאות, השקעת זמן, מומחיות ומשאבים נוספים, מדובר בהשבחה אקטיבית. במצב כזה, בית המשפט קבע, כי אין לראות בהשבחה חלק בלתי נפרד מן הנכס החיצוני, אלא נכס שנוצר במהלך הנישואין, כתוצאה מן המאמץ שהושקע בתקופה בה התקיים התא המשפחתי. לכן, פירותיה של השבחה אקטיבית, הם נכס אשר אמור להיכלל באיזון המשאבים.
הפסיקה מלמדת, כי במקרים מסוימים אין די בבחינת מועד רכישת הנכס (לפני או במהלך הנישואין) או זהות הבעלים הרשום. בתי המשפט בוחנים את התנהלות הצדדים לאורך שנות הנישואין ואת תרומתם לנכס.
פסק הדין מאוקטובר 2024 מרחיב את התפיסה של התרומה לנכס, מעבר לדירת המגורים. זאת, משזו נחשבה במשך השנים לגולת הכותרת של התא המשפחתי ועל כן, בתי המשפט נטו לאזן את שוויה, גם כשהיה מדובר ברכוש חיצוני, בנסיבות מסוימות. מפס"ד זה עולה, כי גם כאשר מדובר במניות או בנכס עסקי, אשר הועבר לצדדים שלישיים עוד לפני תחילת הקשר, ניתן לבחון האם פעולותיו האישיות של בן הזוג במהלך הנישואין, הן שיצרו את הערך הכלכלי שהצטבר ואשר הוא בר איזון.
דה פקטו, בית המשפט העביר את מרכז הכובד מן השאלה על שם מי רשום הנכס או למי הוא שייך ו/או ניתן במקור, אל השאלה מי יצר את ערכו והוסיף עליו.
בן הזוג השני, אשר על שמו לא נרשם הנכס מלכתחילה, לא צריך להוכיח כי הוא ביצע השבחה. די בכך שבן הזוג, עליו רשום הנכס, ביצע את ההשבחה, כדי להוכיח כי הנכס ו/או פירותיו, הם תולדה של מאמץ משותף.
יחד עם זאת, בית המשפט העליון קבע במקרה זה, כי בעוד פירות ההשבחה יכללו באיזון המשאבים, יש להפחית מכך את ערך החברה טרם ההשבחה, את עליית הערך הפאסיבי וכן את ההכנסות מפעילות החברה ששימשו את בני הזוג במהלך חייהם המשותפים.
אחד הנושאים המשמעותיים שעולים מפסק דין זה, הוא עקרון המאמץ המשותף ועקרון השוויון בין בני זוג. בני זוג ממלאים לעיתים מזומנות תפקידים שונים במסגרת התא המשפחתי. כל אחד מבני הזוג משתתף במאמץ המשותף לבניית המשפחה. לעיתים האישה היא זו שעובדת בעבודה רווחית יותר ולעיתים הגבר. לפעמים אחד מבני הזוג משקיע יותר בטיפול בבני המשפחה והשני פחות. מה שחשוב הוא המאמץ המשותף. כל אחד פועל למען שלמות המשפחה וקידומה. לא משנה מה עושה כל אחד, החשיבות היא במאמץ המשותף. בזכות זאת, נרקמת אותה משפחה ונבנית. אם המשפחה מתפרקת ביום מן הימים, זכאי כל אחד מבני הזוג לחלק שווה ברכוש שנצבר. זאת, מתוך אותו מאמץ משותף, שונה ככל שיהיה. כמו כן, החלוקה תתבצע, ללא כל העדפה למי שהרוויח יותר, או למי שהרוויח פחות. עיקרון השוויון חייב לחול במקרה זה, לאפשר לכל אחד מבני הזוג להתחיל מנקודת פתיחה דומה ולהתקדם בחייו גם לאחר הגירושין.
מאת עו"ד יעל גיל בעלת משרד עו"ד יעל גיל ועו"ד אור פינקלשטיין, משרד עו"ד יעל גיל
d&b – לדעת להחליט
