מבחן רכב
אופל גרנדלנד GS: אירופית שמפסידה למתחרות הסיניות
למרות ההערכה שמגיעה למותג אירופי שמנסה לשרוד בעולם גדוש במתחרים סיניים, קשה מאוד להריע לאופל גרנדלנד החדשה - ולא רק בגלל המחיר שמגיע ל־207 אלף שקל. עם נוקשות בנסיעות העירוניות, צג המידע המבלבל וצריכת הדלק המאכזבת סביר להניח שמהר מאוד היא תמצא את מקומה בציי הרכב
אופל, כך נדמה לפעמים, היא סיפור סינדרלה שאין לו סוף טוב. לכל מי שגדל בישראל משנות השישים ועד היום יש חבר, דוד או סבא שהיתה לו אופל. קאדט, אסקונה, רקורד, אסטרה, מנטה. הוא היה מנקה אותה בסופי שבוע עם ג'ילדה וסבון מיוחד כי זו אופל, לא סתם אוטו. מי שהיתה לו אופל היה גיבור של מעמד הביניים, אחד שמבין עניין. מי שדפקו לו את הסובארו בחניה היה מתקן אותה בזול. מי שדפקו לו אופל היה נכנס לכמה ימי אבל.
אופל היתה מאז ומתמיד המכונית הגרמנית שהיה אפשר לקנות בלי לצעוק לכל העולם שקנית מכונית גרמנית. אופל, כיצרנית, היא הכי חסרת מזל בעולם. היא החלה כחברה גרמנית לכל דבר, כולל ייצור לצבא הנאצי. המשיכה כחברה־בת של ג'נרל מוטורס, אחרי זה היא היתה חלק מ־PSA (החברה־האם של פיג'ו וסיטרואן), ואז היא הפכה לחלק מתאגיד סטלאנטיס.
בכל פעם שאופל החליפה ידיים, מי שקנה אותה דאג לייצר דגמים חדשים שהתבססו על מה שלחברה־האם היה לתרום. כך קיבלנו מכוניות אופל טובות על בסיס ג'נרל מוטורס, אחרי זה אופל גרועות על בסיס ג'נרל מוטורס, אחר כך אופל על בסיס PSA, וכיום אופל על בסיס סטלאנטיס.
ציון "מספיק" למנוע
הזיכיון גם החליף ידיים בישראל. מזכייני ג'נרל מוטורס לקבוצת שלמה, מקבוצת שלמה ללובינסקי. טוב זה לא עשה לאופל. לפעמים נדמה שזו יצרנית שכל מכונית שלה היא "מכונית קאמבק". בנוסף, בל נשכח שהישראלים כבר לא מתים על אירופיות. כדי לאפשר לאופל לעשות קאמבק של אלופים נדרשת מכונית פנומנלית. לא פחות.
האם אופל גרנדלנד תהיה עוד מכונית בשרשרת של אופלים נשכחים? אופל גרנדלנד היא מכונית נאה. היא חולקת מכלולים רבים עם פיג'ו 3008. חרטום גדול ועתידני מתחיל טוב, אחר כך הצד נראה כמו פולקסווגן ID 4 שנמסה בשמש ל־5 ID אבל המשיכה להינמס. חם בקיץ.
בפנים, גרנדלנד היא מכונית אירופית מבלבלת. בדרך כלל אצל אירופים תאי נוסעים הם מלאכת מחשבת, זה של גרנדלנד הוא לא בדיוק טוב אבל לא בדיוק רע. יש בו הרבה גימיקים שניכר שאנשי אופל ממש התאמצו כדי שיהיו "מיוחדים". חלק הצליחו היטב, אחרים לא.
ראשית, תנוחת הישיבה. גרנדלנד במפתיע היא לא מכונית שהנהג יושב בתוכה, היא מכונית שהנהג יושב עליה. כלומר, קשה מאוד למצוא תנוחת ישיבה טובה. אולי זה נובע מקו הירכתיים הגבוה שדורש מהנהג כל הזמן להגביה את מושב הנהג, אולי זה סתם מפני שההגה קטן יחסית. בכל מקרה, גרנדלנד דורשת כיוון ממושך. מושב הנהג מצוין, יש בו אוורור שלא מורגש באוגוסט ישראלי, ויש גם מסאז'.
דלת הנהג כוללת ג'ויסטיק אחד מצוין לכיוון מראות וגם את תצוגת המידע העילית, הלוואי וזה היה כך במכוניות הסיניות. הקונסולה המרכזית גדולה, בשרנית, כוללת הרבה תאי אחסון. סידור פתחי המזגן מתחכם שלא לצורך: שניים בדלתות נושבים אוויר למקום שהנהג לא רוצה, יש פתח אחד במרכז ואחד סמוך לתא הכפפות. זה לא סידור טוב.
את ההילוכים מעבירים בכפתור שלא תמיד מגיב. בקרת האקלים טובה, אבל צג המידע המרכזי לא כל כך. הוא מזכיר שאפשר לייצר צג מידע ראשי שאינו גדול, אינו גדוש פונקציות, ועדיין הוא מבלבל. קישור האנדרואיד נוטה להתנתק, סידור האייקונים מבלבל ומעצבן, מתברר שאפשר לייצר ממשק מבלבל בלי להיות סיני. איכות הגימור בחלק התחתון לא מצוינת. למען האמת, מוזר שברכב גרמני יש כאלה פאשלות. הספסל האחורי טוב, מרווח, אבל מעט נוקשה. תא המטען גדול ויש גם גלגל חלופי אמיתי, תודה לאל. ציון הבטיחות הוא ארבעה כוכבים במבחן ריסוק, לא חמישה.
לגרנדלנד יש מנוע של סטלאנטיס, בנפח 1.2 ליטרים. יש לו טורבו ויש לו מערכת היברידית קלה. המנוע הזה מוכר היטב מפיג'ו 3008. בחוץ לארץ יש גרסת פלאג אין הייבריד, יש גם גרסה חשמלית. המנוע הזה מקבל ציון "מספיק" ולא יותר: בשיוט הוא עושה עבודה טובה כל עוד לא דוחקים בו, אחר כך קצת קשה לו. בתנועה עירונית תיבת ההילוכים קצת קופצנית. המערכת ההיברידית הקלה הזאת עובדת נפלא בפיג'ו 3008, כאן היא עושה עבודה פחות טובה וזה מתבטא בצריכת הדלק: בערך ליטר לכל 11 קילומטרים.
בנסיעה עירונית גרנדלנד הוא רכב נוקשה. סביר להניח שאנשי אופל רצו למקד את הרכב הזה במי שנוסע נסיעות ארוכות, אולי פה ושם נוהג מהר בכבישים מפותלים. המודל שלפיו אופל כיילה את מתלי הגרנדלנד אינו של נהג ישראלי וקשה שלא לחוש שהרכב מקפץ בעיר. אם היה מדובר במכונית סינית, ניחא, אבל זה רכב אירופי.
בשיוט בין־עירוני ובכבישים מהירים האופל מתחילה לחיות: האחיזה נפלאה, הנוחות מצוינת, יש מינימום של רעשים, רק מעט מהמשקופים. אגב, כמובן שיש מערכות בטיחות מקוריות, אקטיביות, שיודעות בשעת הצורך לעצור ולהסיט את ההגה. הן עובדות מצוין, הן לא מתערבות כשלא צריך, רק מתקנות בעדינות כשצריך. רוב ממשק הבטיחות נראה היטב בצג המידע העילי שלפני הנהג, עד כדי כך שאם היה אפשר, היה עדיף כבר לוותר על צג המידע של הנהג.
לא לקאמבק הזה ייחלנו
בכל הקשור באופל, קשה שלא להריע לאנדרדוג. מותג אירופי לכאורה שמנסה לשרוד בעולם גדוש במתחרים סיניים וקוריאניים. אבל הפעם קשה מאוד להריע. אופל גרנדלנד ברמת הגימור הבכירה עולה 207 אלף שקל. רכב כביש־שטח קוריאני היברידי עולה בערך אותו הדבר. זה גם מחירו של פיג'ו 3008 שחולק עם האופל לא מעט מכלולים.
בל נשכח: פלאג אין היבריד סינית עולה פחות מ־200 אלף שקל ולמעשה גם ליבואנית אופל יש מכונית כזאת: EHS של MG שעולה פחות מ־200 אלף שקל.
כיום לישראלים יש שלוש סיבות לקנות רכב אירופי: או שהוא זול, או שהוא מאוד איכותי או שהוא מיועד לציי הרכב שיקנו בהנחה. האופל אינה זולה. היא גם לא מאוד איכותית, בטח שלא ברמה של אחותה מבית פיג'ו. אין לה מערכת הנעה סופר־חסכונית או סמל נחשק, כך שסביר להניח שהיא תגיע במהרה לציי הרכב.
אי אפשר שלא לתהות: אם זה המחיר, אולי מלכתחילה יש כאן מאמץ לדחוף את הלקוחות בכיוון המכוניות הסיניות של היבואנית - ואופל הופכת כאן לסוג של מכונית ברירת מחדל? מכונית של "ירצו, יקנו. לא ירצו, לא יקנו, ומקסימום יקנו פיג'ו". מה שבטוח, אי אפשר לומר שזוהי מכונית הקאמבק של אופל. ואם אין קאמבק, אז חבל על הכסף.
אהבנו
יכולת שיוט בין־עירוני, ספסל אחורי, תא מטען
אהבנו פחות
נוחות, מנוע
מתחרות
פיג'ו 3008, יונדאי טוסון
לסיכום
נדיר שמכונית אירופית נופלת ככה בין הכיסאות
אופל גרנדלנד GS
מנוע: בנזין, 1,198 סמ"ק. הספק מרבי 145 כ”ס, מומנט מרבי 23.4 קג”מ.
ביצועים: מהירות מרבית 201 קמ”ש, זינוק ל־100 קמ”ש ב־ 10.2 שניות
צריכת דלק: נתוני יצרן: 18.1 קילומטר לליטר, נתוני מבחן: 11 ק"מ לליטר
בטיחות: 6 כריות אוויר, 4 כוכבים במבחן ריסוק פומבי. סייען בלימה, היגוי אקטיבי
קבוצת זיהום: 12
מחיר: 207 אלף שקל
