לא רק הנשק: מפת הדרכים לרצועת עזה משאירה את שאלת חמאס פתוחה
המסמך של "מועצת השלום" מדבר על "הוצאה משימוש" של אמצעי לחימה, אך אינו מגדיר מה יושמד, מה יאוחסן ומי יפקח. העמימות נוגעת גם לאנשי חמאס, לכספי השיקום ולמנגנוני האכיפה – ועלולה לאפשר לארגון לשמר מוקדי כוח
מפת הדרכים שפרסמה מועצת השלום אתמול (ו') מציגה יעד שנשמע חד: רשות אחת, חוק אחד ונשק אחד ברצועת עזה. אלא שעיון ב־15 סעיפי המסמך מעלה כי הדרך לשם נוסחה בעמימות רבה, המאפשרת לממשל האמריקאי להציג הישג של פירוק חמאס מנשקו, ובמקביל מאפשרת לחמאס לטעון שלא ויתר על נשקו ולא זנח את מה שהוא מכנה "ההתנגדות".
מבחינת ישראל, חמאס היה ונשאר ארגון טרור רצחני, שבנה במשך שנים מערכת שלטונית, צבאית וכלכלית שלמה, ושאמנתו המקורית שוללת את עצם קיומה של ישראל.
אחרי 7 באוקטובר, כל הסדר שאינו מבטיח פירוק ממשי, מדיד ובלתי הפיך של כוחו הצבאי עלול להפוך להפוגה שבמהלכה יתארגן הארגון מחדש, אחרי המכות הקשות שספג בשדה הקרב והנכסים שאיבד.
הבעיה המרכזית היא שהביטוי "פירוק מנשק" אינו מופיע במפת הדרכים. במקום זאת נכתב "הוצאה משימוש ואחסון" של נשק כבד, אתרי ייצור צבאיים, מחסנים ומנהרות. עוד נכתב ששום נשק לא יימסר לישראל או לגורם שאינו פלסטיני, ובסוף התהליך רק "הוועדה הלאומית לניהול עזה" רשאית להחזיק בנשק, לאחסן אותו או לשלוט בו.
אם הסעיף ייושם במלואו, חמאס אמור לאבד את היכולת לפעול כצבא עצמאי. אלא שהמסמך אינו מסביר מה פירוש "הוצאה משימוש": האם הנשק יושמד, יפורק לחלקים, יינעל במחסנים או רק יירשם ויועבר לפיקוח. הוא גם אינו מגדיר מהו נשק כבד. האם ההגדרה כוללת רקטות קצרות טווח, טילי נ"ט, מרגמות, רחפני נפץ ומטענים, או רק חלק מהם.
הפער בין השמדה לאחסון קריטי. נשק שהושמד אינו יכול לחזור לשימוש. נשק שאוחסן עלול לשוב לידי מחבלים אם מנגנון הפיקוח ייחלש, אם הוועדה החדשה תאבד שליטה או אם כוח הייצוב הבינלאומי יעזוב.
העמימות גדולה אף יותר בנוגע לנשק אישי. המסמך אינו מחייב איסוף מלא של רובים ואקדחים, אלא קובע שהם יהיו כפופים לחוק הפלסטיני ויירשמו בידי הוועדה. מבחינת ישראל, זהו סעיף רגיש במיוחד.
נשק קל היה כלי מרכזי בטבח 7 באוקטובר. טיפול ברקטות ובמנהרות אינו מספיק אם אלפי רובים, מקלעים ואקדחים נותרים בידי פעילי חמאס, הג'יהאד האסלאמי או קבוצות חמושות אחרות.
גם סוגיית כוח האדם במשטרה החדשה בעזה אינה פתורה. המסמך קובע שכל אנשי המשטרה יעברו בדיקה ושאנשי מיליציות לא ישולבו במנגנוני הביטחון. עם זאת, אין בו איסור גורף ומפורש על חברי חמאס או על מי שעבדו במנגנוניו להשתלב במערכת החדשה. הוא אף קובע שאין לשלול זכויות כספיות בשל השתייכות פוליטית בלבד.
כאן טמון סיכון ממשי. במשך שנים התקיימה בעזה חפיפה בין המנגנון הפוליטי של חמאס, המשטרה, הממשל האזרחי ומערכי הביטחון. אם הליך הסינון יהיה מקל, הארגון יוכל לשמר השפעה עמוקה בתוך מוסדות השלטון החדשים גם בלי לשלוט בהם רשמית. אם הוא יהיה מחמיר מדי, הוועדה צפויה להישאר בלי כוח אדם מספיק להפעלת משטרה, בתי סוהר ושירותים חיוניים.
גם המונח "מיליציות" בתוך המסמך נותר פתוח לפרשנות. המסמך אינו מזהה אותן בשם. חמאס, לעומת זאת, כבר הבהיר כי מבחינתו מדובר בקבוצות הפלסטיניות האנטי־חמאסיות שפעלו ברצועה בסיוע ישראלי. כך נוצר מצב שבו סעיף שנועד לפרק כוחות חמושים עלול לשמש את חמאס גם לדרישה לחסל את יריביו המקומיים.
מעל הכול מרחפת שאלת האמון. לפני 7 באוקטובר הצליח חמאס ליצור בישראל רושם שהוא מעוניין בשקט, בהקלות כלכליות ובהגדלת מספר הפועלים. במקביל הוא הכין בחשאי את המתקפה הקטלנית. לכן אסור לבסס את ההסדר החדש על הצהרות, על רטוריקה מתונה או על ההנחה שההרס ברצועה הפך את חמאס ל"פרגמטי".
ישראל חייבת להתעקש שהמנגנון יכלול ספירה וסימון של כלי הנשק, ניטור רציף של המחסנים, גישה מלאה למנהרות ולאתרי ייצור, פיקוח על הגבולות וההברחות ובדיקת עומק של אנשי המשטרה והמינהל המקומיים. אחרת, חמאס עלול להשתמש בתקופת המעבר כדי להשתקם.
2 צפייה בגלריה
הרמטכ"ל אייל זמיר. נשק שאוחסן עלול לשוב לידי מחבלים אם מנגנון הפיקוח ייחלש
(צילום: דובר צה"ל)
הסיכון אינו רק ביטחוני. הוועדה החדשה אמורה לרשת אלפי עובדי ציבור, ובהם מורים, רופאים, פקידים ושוטרים מתקופת שלטון חמאס. המסמך קובע כי מי שיפוטרו או יפרשו יקבלו את זכויותיהם לפי החוק הפלסטיני, ואינו שולל שכר, פנסיה או פיצויים בשל חברות פוליטית בחמאס. במילים אחרות, מי ששיתף פעולה עם חמאס, כמו למשל צוותים בבתי חולים בעזה ב־7 באוקטובר, זכויותיו יישמרו.
בנוסף, הוועדה תוכל להכיר בחובות לספקים ולקבלנים עד 400 מיליון דולר. השאלה מי יוגדר ספק לגיטימי, כיצד ייבדקו חברות המזוהות עם חמאס ומי יממן את התשלומים, נשארת פתוחה. כל זאת בתוך משימת שיקום שהבנק העולמי, האו"ם והאיחוד האירופי מעריכים בסכום עתק של יותר מ־71 מיליארד דולר לאורך עשור.
בכלכלה הרוסה, שבה התוצר ב־2025 היה נמוך בכ־84% לעומת 2023 והאבטלה הגיעה לכ־78%, השליטה במשכורות, במשרות, במכרזים, בחומרי הבנייה ובסיוע היא מקור כוח פוליטי. אם מנגנוני הפיקוח יהיו חלשים, כספי השיקום עלולים לשמש את חמאס לבנייה מחדש של רשתות נאמנות, לגביית עמלות, להשתלטות על חברות ולהברחת חומרים דו־שימושיים.
לפני 7 באוקטובר הצליח חמאס ליצור רושם שהוא מעוניין בשקט. לכן אסור לבסס את ההסדר החדש על הצהרות או הנחה שההרס ברצועה הפך את חמאס ל"פרגמטי"
מפת הדרכים יכולה לצמצם את כוחו של חמאס אם הוועדה החדשה תשלוט באמת בנשק, במשטרה, במעברים, בכספים ובמכרזים. אבל המסמך לבדו אינו מבטיח זאת. ההכרעות החשובות נדחו למנגנוני היישום: מה יושמד, מה יאוחסן, מי יורשה לשאת נשק, מי יתקבל למשטרה ומי יפקח על מיליארדי הדולרים.
מבחינת ישראל, אמת המידה היחידה להצלחת ההסדר בעזה היא תוצאה בלתי הפיכה: חמאס מאבד את היכולת הצבאית, השלטונית והכלכלית שאפשרה לו להקים ברצועה ישות מדינית. לשם כך נדרש מנגנון פיקוח ואכיפה אמריקאי קשיח, רציני ומתמשך — לא מנגנון התלוי במדינות כמו קטאר וטורקיה, שקשריהן עם חמאס מעוררים ספק לגבי נכונותן למנוע את שיקומו. כל הסדר שאינו מבטיח זאת עלול להשיב את ישראל בהדרגה לאותה מציאות מסוכנת שקדמה ל־7 באוקטובר.
