בלעדי
האישה ירשה בניין יוקרה בת"א: הבעל ביקש בפרידה לא לחלוק איתה את הפנסיה שלו - ונדחה
הפרוד ביקש שלא לחלוק את הפנסיה שלו עם בת זוגו לשעבר מאחר שהיא ירשה מאביה זכויות בבניין יוקרה בת"א ששווין לטענתו כ-150 מיליון שקל. בית המשפט דחה את דרישת הגבר וקבע כי אין לסטות מחלוקה שוויונית. באות כוח הגבר: "שוקלים להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון"
במסגרת הליך גירושים, טען הגבר כי לבת זוגו לשעבר זכויות (50%) בבניין יוקרה בתל אביב, שירשה מאביה, ששוין עומד על כ-150 מיליון שקל. עוד טען כי לנוכח הפער הכלכלי העצום שנוצר ומצבו הרפואי, יש לבצע חלוקה לא שוויונית של הרכוש המשותף ביניהם שתאפשר לו בין השאר להותיר בידיו את מלוא זכויות הפנסיה שצבר. בית המשפט המחוזי מרכז דחה את עמדת הבעל וקבע כי אין מקום לסטות מעקרון "מחצה על מחצה" רק בשל העובדה שאחד מבני הזוג זכה בירושה בעלת ערך רב.
מדובר בזוג שהיה נשוי מעל ל-25 שנה והאישה ירשה מאביה המנוח זכויות בבניין בתל אביב. בן הזוג לשעבר העריך כאמור את זכויותיה בבניין היוקרה בכ-150 מיליון שקל וטען כי היא נהנית מהכנסה חודשית בדמות דמי שכירות מדירות בבניין של למעלה מ-100 אלף שקל, וזאת בנוסף להכנסתה מעבודתה. לאור פערים אלו עתר הגבר לחלוקה לא שוויונית ולהותרת מלוא זכויותיו הפנסיוניות בידיו. האישה דחתה את טענותיו וציינה כי בן זוגה לשעבר הוא איש עסקים, שותף בחברת סטארט-אפ וכי הוא חי ברמת חיים גבוהה.
שופטי בית המשפט המחוזי הבהירו בפסק דינם שניתן החודש כי הכלל בחוק יחסי ממון הוא חלוקה שוויונית, וכי השימוש בחריג המאפשר סטייה ממנו נועד אך ורק למקרים מיוחדים כדי למנוע מצוקה כלכלית ממשית, ולא כדי לבצע חלוקה מחדש של רכוש פרטי. בית המשפט אימץ למעשה את החלטת בית משפט לענייני משפחה שקבע כי הגבר לא הוכיח קיומן של נסיבות חריגות המצדיקות את דרישתו, שכן לאחר איזון המשאבים נותר בידיו הון משמעותי, ובנוסף לכך, הוא לא הקריב את הקריירה המקצועית שלו למען האישה במהלך שנות נישואיהם.
בסיום פסק הדין ציינו השופטים כי ירושת האישה מהווה נכס חיצוני שאינו בר איזון, וכי אין לבעל זכות "לנגוס" בו או לקבל פיצוי על ערכו באמצעות הפחתת חלקה של האישה ברכוש המשותף. עם זאת, השופטים הביעו אכזבה מכך שהצדדים לא הגיעו לפשרה וציינו כי "לא נוכל שלא לסיים בנימה אישית - ראוי שיתנו הצדדים על ליבם כי לא 'כל הארץ משפט' ולא בכל מחלוקת ראוי שייקוב הדין את ההר. בנדון הצענו לצדדים מספר הצעות על מנת לסיים ההליך בפשרה ראויה, הצעות שיש לומר כי דרשו מן המשיבה (האישה-ל.ד) ויתורים זניחים באופן יחסי להון בו זכתה. המשיבה (האישה-ל.ד) בחרה לדחות הצעתינו כלאחר יד ועל כך יש להצטער. ככלות הכול, הצד שכנגד, המערער (הגבר-ל.ד) , אינו זר מן השוק, הוא מי אשר עמו חייתה שנים רבות...בהינתן שהוויתורים הכספיים אותם הצענו היו זניחים באופן יחסי וברי כי אין בהם כדי לפגוע במשיבה ובמצבה הכספי/כלכלי ולו במעט, איננו יכולים שלא להצר על סירובה זה. כידוע, הדין קשה כברזל הפשרה רכה כחמאה...", קבעו השופטים.
בנסיבות העניין לא מצאו השופטים להטיל על הגבר הוצאות מכבידות יתר על המידה והעמידו אותן על סך 10 אלף שקל אשר יועברו לאישה.
את הגבר ייצגו עוה"ד רות דיין וולפנר ועו"ד שלי יהב. את האישה ייצגו עוה"ד יהודית מייזלס ועו"ד חופית בן עזרא כהן.
עוה״ד רות דיין-וולפנר ושלי יהב, המייצגות את הבעל מסרו בתגובה: “פסק הדין מדבר בעד עצמו, ודווקא מתוכו עולה בבירור כי זהו המקרה הקלאסי שבו נכון וצודק היה להפעיל את הסמכות הנתונה לבית המשפט לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון. אף שבית המשפט עצמו עמד על כך שהתוצאה אינה הוגנת ואף הציע במהלך ההליך מתווי פשרה שלפיהם פנסיית הבעל תיוותר בידיו, הוא בחר בסופו של דבר להעדיף חלוקה מתמטית של הזכויות על פני צדק חלוקתי בנסיבותיו החריגות של המקרה. אנו לומדים את פסק הדין ושוקלים להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
