פרשנות
מימון המערכה באיראן: באוצר מתמרנים בין "בעזרת השם" לאי הוודאות
מהרן פרוזנפר מייצג בכובעו החדש את הגישה השמרנית, שנצמדת להוצאות בפועל ולכך שאי אפשר להגדיל את החוב עוד, וסמוטריץ' מהמר על הצמיחה שתבוא לאחר שהמשטר האיראני יוכרע סופית ואיומו יסולק מעלינו. מה תהיה תקרת הגירעון? לאלוהים הפתרונים
הדיון אתמול בוועדת הכספים של הכנסת סביב תקרת הגירעון לשנה זאת, 48 שעות אחרי פתיחת הסבב השני של המלחמה מול איראן, חושף את הפער הקיים בין שני נרטיבים הקיימים כעת במשרד האוצר: אחד מקצועי וזהיר, שהוצג בבירור על ידי אגף התקציבים בראשות מהרן פרוזנפר, ואחר פוליטי ושניתן לכנותו "אופטימי" של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ואנשיו – נרטיב שכבר זכה גם לכינוי כלכלה "בעזרת השם".
הראשון מדבר על אי־ודאות, מיפוי השלכות, המתנה לנתונים – אך גם נחישות לבצע צעדים קשים במידה שהמלחמה מתארכת וההוצאות מטפסות. השני משדר שאין בעיה של גירעון – אלא להיפך: הוא יהיה נמוך מהצפוי, התגאה שר האוצר, הצמיחה תאיץ במחצית השנייה של השנה ו"תשחק" את החוב לבדה; הכנסות המדינה ממסים יזנקו, ולכן אין צורך כרגע בקיצוצים נוספים. בין שני הסיפורים האלו נפער פער עמוק, שהוא־הוא לב הסיפור.
פרוזנפר בחר בהופעה פומבית ראשונה בתפקיד בשביל לשדר גישה אחראית קלאסית: לא בונים תקציב מאפס תחת ערפל קרב, וממילא אין זמן לזה. אסור לשכוח: לממשלה יש עוד 28 יום כדי להציג תקציב, אחרת, לפי החוק, הכנסת מתפזרת. לכן הציע הממונה על התקציבים להמשיך עם המסגרת שגובשה ערב המלחמה, לעמוד בלוחות הזמנים, למפות את השלכות האירוע והכי חשוב: להביא במועד הנכון "התאמות" בהמשך. יש בכך היגיון: חשוב לשמור על תהליך התקצוב, למנוע ואקום, לא לפתוח הכול מחדש, אך לשים על השולחן את הצורך – הברור והדי הכרחי – בקונסולידציה.
פרוזנפר, היועץ הכלכלי לרמטכ"ל לשעבר, גם התייחס לצורך בתוספות לתקציב הביטחון, אך ניכר כי הוא כבר "מייצג" את האוצר ולא את משרד הביטחון. לטענתו, מבנה הרכש הרב־שנתי של תקציב הביטחון נותן מענה מסוים לצורך זה, אך ייתכן צורך בחיזוק סעיפים מסוימים; ומכל מקום מוקדם לנקוב במספרים – אין אומדן, כי אין ודאות לגבי משך ועצימות. כבר אתמול סמוטריץ' אמר כי הוסכם על תוספת מיידית של 9 מיליארד שקל כדי שהמערכת תוכל לנהל את פתיחת המבצע – כאשר הודגש כי 70% מהסכום יגיעו ממקורות פנימיים. כלומר, רק 3 מיליארד שקל מתוכם הם תוספת של כסף חדש.
עם זאת, ההסתברות שזו עלות האירוע קלושה. הבנצ'מרק הוא "עם כלביא", שעלותו היתה 20 מיליארד שקל. גם לגבי הגירעון, שנקבע על 3.9% מהתמ"ג, הגישה של אגף התקציבים שמרנית: בינתיים לא מגדילים אותו, אבל ייתכן שלא יהיה מנוס.
פרוזנפר הציג בוועדה את האסטרטגיה הפיסקאלית ל־2026 ובראשה הפער העצום בין הגירעון שתוכנן ב־2023–2025 לבין הגירעון שאיתו סיימו את מלחמת חרבות ברזל: 265 מיליארד שקל. הסכום העצום הזה אף כולל "הנחה" כבדה, כיוון שלפי הלמ"ס – הגוף היחיד המורשה להנפיק סטטיסטיקה ממשלתית – הפער בין הגירעון שתוכנן עם הקמת הממשלה לזה שבפועל עומד על כ־325 מיליארד שקל.
בינתיים הממשלה מתנהלת עם תקציב המשכי, 1 חלקי 12, שהוא מרסן מאוד. הפער בין התקציב ההמשכי לבין התקציב שצפוי להיות מאושר ל־2026 הוא הגבוה ביותר אי פעם — 55 מיליארד שקל. לכן עוד לפני המבצע הנוכחי באיראן, יהיה קשה עד בלתי אפשרי למשרדים האזרחיים והכלכלים לתפקד. אך כעת מוטלת עליהם גם החובה לטפל בהיבטים האזרחיים של המלחמה ומיגון העורף.
הבעיה האמיתית כפי שמציגים זאת אנשי אגף התקציבים, היא כי 2025 לא היתה שנת "ייצוב" הגירעון והחוב. והכי מטריד הוא שמסתבר כי גם 2026, שתוכננה להיות שנה של הורדת החוב, עוד עלולה להתברר כשנה שבה החוב ממשיך לעלות. אגף התקציבים לא נרתע: הוא הדגיש כי אסור להסתנוור מנתוני "ההתאוששות" האחרונים, וכי יש צורך בביצוע "מילוי תחמושת" פיסקאלית במקרה של מצבי "חירום" עתידיים. אסור לבנות על אירועים חד־פעמיים כמו עסקת וויז כדי לאזן את הגירעון. לכן ההמלצה נותרה על כנה: להתקרב לגירעון של 3% ולבנות תוכנית רב־שנתית של הפחתה בחוב, וכמובן רפורמות מבניות מהסוג שאיפשר בעבר צמיחה וגיוס חוב בעלויות סבירות.
אלא ששר האוצר הוא עיוור צבעים במובן מסוים: רואה רק צבע ורוד. לא ביטול כספים קואליציוניים, לא רוויזיה של הוצאות מיותרות, לא צמצום משרדים. במילים פשוטות: האילוצים הפוליטיים והאילוצים התקציביים ממשיכים להתקיים זה לצד זה – בלי להיפגש. אין תחושת חירום פיסקלית, למרות שהפערים בין תכנון לביצוע משמעותיים.
חשוב להבהיר: יש קונסנזוס שאם המלחמה תניב תוצאות טובות, הסיכון המבני של כלכלת ישראל יירד (כמו שקרה ב"עם כלביא"), וזה ייטיב מאוד עימה. רבים באוצר סבורים כי מיד אחרי הניצחון של ישראל על איראן, דירוג האשראי של ישראל יעלה שוב. כאילו אין חוב, אין גירעון, אין פוליטיקה, אין שסע פנימי, אין חוק השתמטות ואין בחירות בפתח. כדאי לא לבנות על "נסים" – זה ניהול סיכונים לקוי.
בינתיים, הח"כים מגיעים למשכן הכנסת הממוגן כדי לדון בהצעת התקציב ל־2026 (אתמול התקיימו 3 דיונים) – אך הלו"ז לאישורו נראה צפוף ביותר. לכן בממשלה כבר מתחילים לבדוק את האפשרות לדחות תאריך אישור התקציב. ישנה רק "בעיה טכנית": אי אפשר חוקתית לעשות את זה, גם לא בזמן מלחמה. גורמים בכנסת מזכירים את "פשרת האוזר": בתקופת ממשלת החילופים של גנץ־נתניהו, האחרון סירב להעביר תקציב כדי לצאת לבחירות ולא לתת את ראשות הממשלה לגנץ. הפשרה דחתה בהוראת שעה את המועד לקביעת התקציב מסוף מרץ בעוד 120 ימים כדי למנוע את פיזור הכנסת ולאפשר לממשלת מעבר לתפקד ללא אישור תקציב. נגד התיקון הוגשה עתירה ובג"ץ קבע כי הכנסת עשתה שימוש לרעה בסמכותה. בג"ץ הוציא "התראת בטלות", כך שבעתיד הכנסת לא תוכל יותר לעשות כן, אבל עם הממשלה הזו – הכל אפשרי.
