מחרם בנקאי ועד לאיום על התוצר: גלי ההדף המדיניים מכים בכלכלה
הסחר עם אירופה שווה ערך ל־12% מהתוצר הישראלי; אבל בעוד המלחמה והמצב בעזה גורמים לשותפות סחר לאיים בחרמות, ממשלת ישראל רק מגבירה להבות ומסכנת את כלכלתה; רק סמלי שבשבוע שבו נחתמת עסקת סייברארק, תוצר של ישראל הליברלית, המדינה קורסת במישור המדיני, תוצר של ישראל הלא־ליברלית, שמטפחת בורות
שני אירועים מרכזיים בעלי השלכות מאקרו־כלכליות התרחשו בסוף השבוע האחרון: מחד רכישת סייברארק הישראלית על ידי פאלו אלטו בסכום עתק של 25 מיליארד דולר ומאידך הקריסה המדינית של ישראל, כשיותר ויותר מדיניות מכריזות שיכירו במדינה פלסטינית, חלקן בעלות ברית ותיקות ושותפות סחר מרכזיות של ישראל.
לא מעט ישראלים מגלגלים עיניים בחושבם שהדברים לא קשורים, או שמצבה המאקרו־הכלכלי של ישראל כל כך טוב שהמצב המדיני לא משפיע וכי עולם העסקים אדיש למלחמה בעזה. אבל לא זה המצב. המשבר המדיני והמלחמה זולגים לחדרי הישיבות, ומתחילים לגרום נזקים.
כשהחרם מגיע לבנקים - הסירוב המוזר של בנק סנטאנדר
הסנטימנט האנטי־ישראלי מתפשט גם בעולם העסקים. בסוף השבוע האחרון קיבל איש עסקים ישראלי בתחום ההייטק סירוב מבנק סנטאנדר (Santander), הבנק השני בגודלו באירופה לפי שווי שוק (107 מיליארד דולר), לפתוח חשבון עסקי. "לאחר מספר ניסיונות לפתוח את החשבון, אנו מצטערים להודיע לך כי איננו מורשים לפתוח חשבונות עם נציגים מאזורי סכסוך, כגון ישראל", נמסר לו מאחד הסניפים בפורטוגל.
במשרדים הכלכליים בירושלים לא הגיבו רשמית, אבל אמרו כי הם לא מכירים מדיניות חדשה בנושא. עם זאת, בכיר באחד המשרדים אמר לא לייחוס, כי "זה לא טוב. כבר תקופה ארוכה שבנק סנטאנדר מאוד בעייתי מול ישראל". כלומר, המצב כן מוכר בירושלים.
נזכיר שוב שמדובר בבנק הכי גדול באירופה עם יותר מ־8,000 סניפים בבעיקר באירופה, אך גם באמריקה הלטינית, צפון־אמריקה, אסיה וצפון אפריקה. ואולי מדובר בהחלטה אזוטרית של פקיד ספציפי על רקע פרשנות מחמירה של צוות הציות של הבנק? על כך אמר אותו בכיר בירושלים: "כדי להוציא הודעה כזו הוא מגובה היטב מדרגות ההנהלה הבכירות". מבנק סנטאנדר לא התקבלה תגובה עד כה. גם אם מדובר במקרה בודד (וכנראה שלא), האורות האדומים חייבים להידלק, מאחר שעשיית עסקים בחו"ל ללא תמיכה של בנק מקומי היא משימה קשה.
ישראל הישנה מול החדשה - השמדת ערך מדיני בדרך להרס הצמיחה
ובחזרה מסניפי הבנק הקרירים באירופה למזרח התיכון המיוזע ולעסקה הרכישה המדהימה של סייברארק. למרות הניסיונות הרבים והאינסופיים של ראש הממשלה בנימין נתניהו לייחס לעצמו את האירוע המצליח, אין לו כמובן כל קשר אליו. וזאת, כפי שהיטיב להסביר אחד ממייסדי החברה, אלון כהן, במכתב פתוח לנתניהו כבר בספטמבר 2023. כהן הציב עובדות ותאריכים מרכזיים בפיתוח הסייבר הישראלי, והסביר מדוע נתניהו או ממשלותיו אינם קשורים להצלחת מנוע הצמיחה הטכנולוגי הזה. בסוף מכתבו הפציר כהן בנתניהו, שאם הוא רוצה להתחיל לתרום לתחום – עליו להתפטר ולרדת מהבמה בהקדם האפשרי. המכתב של כהן צץ ברשתות על רקע האקזיט המרשים.
4 צפייה בגלריה
אלון כהן, ממייסדי סייברארק. הסביר לנתניהו כבר בספטמבר 2023 שהוא לא קשור לצמיחה בהייטק
(צילום: לירון ויסמן)
מנגד, נתניהו לא רץ לקחת קרדיט על המפולת המדינית שהיא דווקא כן רשומה כל־כולה על ממשלתו. אחרי המחדל של 7 באוקטובר 2023, ישראל קיבלה תמיכה גורפת מכל בעלות הברית שלה. שנתיים אחרי, חברותיה מפנות לה את הגב על רקע הלחימה בעזה, שאותה ראש הממשלה מתעקש להמשיך, בניגוד לרצון העם והמלצות הדרג המקצועי־צבאי. קשה לדמיין מקרה דומה של מחיקת הון מדיני בהיקפים כאלו. ארבע שותפות סחר מרכזיות (צרפת, בריטניה, קנדה, גרמניה), מצטרפות לסלובניה, ספרד, אירלנד ונורבגיה שכבר הכירו במדינה פלסטינית. שבדיה ופורטוגל קוראות להפסקת הסכם הסחר החופשי עם ישראל, וקוראות להטלת סנקציות כלכליות. הולנד, עוד שותפה מרכזית, כבר אסרה על שניים מהשרים הכי חשובים, בממשלה נתניהו, במיוחד בהקשר של המלחמה בעזה, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', להיכנס לשטחה.
בסופו של דבר שני האירועים האלו מייצגים שתי תקופות שונות של כלכלת ישראל. מכירת סייברארק היא תוצאה ישירה של ישראל הישנה, שנעלמת בחודשים האלו. המדינה הליברלית־דמוקרטית, שקידשה והשקיעה בחינוך, השכלה ובמו"פ; שדאגה לתקציבים לכלל האוכלוסייה; שניהלה מדיניות מאקרו־כלכלית מקצועית ואיפשרה לאנשי עסקים, כמו אלון כהן למשל, את המרחב להתפתח ולצמוח.
הצונאמי של ההכרה במדינה פלסטינית מייצג את פניה של ישראל החדשה: מדינה עם משטר לא־ליברלי ובעל מאפיינים אוטוריטריים מובהקים; שחותרת למלחמה נצחית תוך כיבוש והקמת התנחלויות ברצועת עזה; טיפוח השתמטות ובורות, ותקצוב לפי אינטרסים פוליטיים צרים במקומות ובסקטורים שלא רק שלא מעודדים צמיחה ותעסוקה, אלא דווקא מדכאים אותן. בשורה התחתונה הממשלה הזאת מספקת לא ביטחון ולא צמיחה.
אירופה – שותפה מרכזית - 12% מהתוצר הישראלי תחת סכנה
ישראל החדשה מסכנת את כלכלת ישראל. אין כמעט מדינה אירופית שלא מגנה את ישראל ונוקטת או מבקשת לנקוט סנקציות כלכליות נגדה. מעבר לפגיעה המדינית והתדמיתית, ולעובדה שמסוכן היום לישראלים ללכת ברחובות אירופה, יש הרבה מאוד כסף על שולחן. היצוא הישראלי לאיחוד האירופי נהנה מהסכם סחר חופשי מלא, שמאפשר להכניס סחורה ללא מחסומים לרבות מכסים. היצוא עמד ב־2024 על 16.7 מיליארד דולר (ללא יהלומים). יבוא הסחורות עמד אז על 30.7 מיליארד דולר. המשמעות היא שיותר מ־47 מיליארד דולר נמצאים על השולחן (כ־160 מיליארד שקל). לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), בקרב 10 שוקי היעד המרכזיים של היצוא הישראלי (ללא יהלומים) – מחציתם כבר איימו על ישראל בשנה האחרונה: אירלנד, הולנד, גרמניה, בריטניה וצרפת, שהם מחזיקים בכ־10.7 מיליארד דולר יצוא סחורות מצטבר.
4 צפייה בגלריה
ר"מ בריטניה קיר סטרמר ונשיאת האיחוד אורסולה ואן ליידן. אירופה היא גוש הסחר המשמעותי של ישראל
(צילומים: ADEK BERRY/AFP, Toby Melville/REUTERS)
אך ישראל היא כלכלת שירותים (כ־70% מהתמ"ג), שמובלת על ידי ההייטק. אתמול פרסמה הלמ"ס את נתוני היצוא לפי מדינות ל־2020–2024. יצוא השירותים הסתכם בשנה שחלפה בכ־84 מיליארד דולר, כ־63% מהם הוא הייטק. יצוא שירותי ההייטק לאירופה מגיע לכ־13 מיליארד דולר (כרבע ממנו), שהם כ־77% מסך שירותי היצוא העסקי לאירופה שעומד על 16.8 מיליארד דולר. שתי מדינות שמאיימות על ישראל בסנקציות, בריטניה ואירלנד, בולטות במיוחד בסקירה של הלמ"ס מאחר שהן מהוות כשליש מאותו יצוא. לסכום הזה צריכים להוסיף את יבוא השירותים העסקיים, העומד על 7.9 מיליארד דולר, כך שסך המסחר בשירותים מול אירופה מגיע לכ־25 מיליארד דולר. אם סוכמים את הכל (יבוא ויצוא סחורות ושירותים) מגיעים להיקף סחר של 72 מיליארד דולר (כ־245 מיליארד שקל).
אז נכון שארה"ב היא עדיין שוק היעד הבלתי מעורער של היצואן הישראלי, והנשיא דונלד טראמפ מאיים על מי שמאיים עלינו, לפחות בשלב זה. עם זאת, טראמפ לא מחליט על המדיניות האירופית כלפי ישראל ו־245 מיליארד השקלים שעל השולחן מהווים מעל 12% מהתוצר הישראלי.
ישראל הישנה נעלמת - מחיר הירידה מהארץ של השכבות המשכילות
וכל הזמן הזה ישראל הישנה הולכת לאיבוד. תומכיה, שתמיד הצביעו בקלפיות, החלו להצביע ברגליים מאז כינונה של הממשלה הנוכחית. קחו למשל את מחקרו של פרופ' מומי דהן, שחיבר את "חוק 80־20 של הפוליטיקה הישראלית העכשווית". ניתוח תוצאות הבחירות האחרונות לפי אזורים סטטיסטיים (שכונות), מראה שחלקו של גוש נתניהו בקולות העשירון התחתון הוא 80% ורק 7% מקולות העשירון התחתון הלכו למפלגות הציוניות בגוש השינוי. תמונת ראי מתקבלת בעשירון העליון: המפלגות הציוניות בגוש השינוי זכו לכ־71% מקולותיו ואילו גוש נתניהו קיבל 27%. דהן קיבל תוצאות דומות גם בפילוח הבחירות שקדמו ל־2022, ללא קשר מי היה המועמד שרץ מול נתניהו.
מעבר להצבעה עם הידיים ישנה הצבעה עם הרגליים: אנשי ישראל הישנה נוטשים. לפי נתוני הלמ"ס מסוף 2024, גל ההגירה מישראל החל עוד בשנת ההפיכה המשטרית 2023, כאשר פרופיל המהגרים החדשים הם צעירים ומשכילים. מנתוני הלמ"ס עולה, כי ב־2023 חל זינוק חד של כ־50% במספר המועמדים להגירה ("היוצאים"), שעמדו בשנת ההפיכה המשטרית על 55.3 אלף, לעומת ממוצע רב־שנתי של 37 אלף. בעקבות היציאה המשמעותית מאזן ההגירה השלילי בעשור האחרון הוכפל: מרמה רב־שנתית של כ־13.2 אלף בשנים 2013–2022, לרמה של 27.5 אלף ישראלים בשנה שעברה.
הנתונים חורגים ממגמות ארוכות הטווח. ד''ר מיקי פלד מקרן ברל כצנלסון מצא, כי מאז כינונה של הממשלה הנוכחית זינק מספרם של התושבים הישראלים השוהים בחו"ל מעל לשנתיים ולא ביקרו בישראל במשך יותר מ־90 יום בלא פחות מ־25%, תוך היפוך במגמה ארוכת השנים של חזרה לישראל. פלד ביצע את הבדיקה על בסיס נתונים ייחודיים של הביטוח הלאומי ושל משטרת הגבולות לצורך תקצוב קופות החולים. ישראלים שיצאו לחו"ל, לא ניתקו תושבות ולא ביקרו בישראל במשך יותר מ־90, נחשבים מועמדים קלאסיים להגירה אך עדיין זכאים לשירותי בריאות מקופות החולים.עם זאת, הממשלה לא מתקצבת אותם. הנתונים החדשים מראים כי שיעור הגידול במספר אותם רשומים לקופות חולים עלה בקצב ממוצע של 2.2% (דומה לריבוי הטבעי), טיפס ב־2022 ל־2.3%, ושוב ב־2023 ל־2.4%. עם זאת, ב־2024 הוא צנח ל־1.7% ובמחצית הראשונה של 2025 צנח שוב ל־1.1%, כמחצית מהממוצע הרב-שנתי.
ההגירה איננה נחלת הפרטים בלבד, גם חברות מתחילות להיפתח בחו"ל: ברשות החברות הזהירו כי בין 50% ל־80% מהסטארט־אפים החדשים ב־2023 נפתחו בחו"ל (תופעה המכונה היפוך שרוול). בינתיים הכסף להייטק ממשיך לזרום ללא עצירה. הבעיה הגדולה היא כי שלקח עשורים לבנות את אותן חברות שנמכרות ומושכות את ההון הזר פנימה (שמממן כ־80% מסך ההייטק הישראלי). על זה נאמר כי "לבנות לוקח שנים - להרוס לוקח שניות". אנו עדים לתהליך מסוכן: בזמן שישראל החדשה מסכנת את כלכלת ישראל- ישראל הישנה נוטשת אותה.
