החזית הירוקה
"אנחנו במחסור חמור של מים וחיים בהכחשה"
ד”ר דוד כץ מבית הספר למדעי הסביבה באוניברסיטת חיפה סבור שהמדינה אינה משדרת לציבור את עוצמת המחסור במים בישראל
חודש דצמבר הביא איתו ממטרים עזים. בנגב המערבי ובעוטף עזה ירדו כ־200% מהממוצע הרב־שנתי העונתי, נחלי האזור, אחרי תקופת יובש ארוכה, שוצפי מים, ונחל שקמה זורם בעוצמה המתקרבת לשיאים היסטוריים. אלא שלצפון־מזרח הארץ לא הגיעה הבשורה. הגשמים שיפרו את מצבו של האזור המתמודד עם בצורת קשה, אבל ברמת הגולן ובגליל העליון (אגן ההיקוות של הכנרת) כמויות המשקעים עדיין נמוכות ביחס לממוצע העונתי. יו"ר רשות המים, חזי ליפשיץ, הכריז בכנסת בשבוע שעבר: ״גם אם יירדו 100% מהמשקעים, מפלס הכנרת יישאר עמוק מתחת לקו האדום״.
שינויי האקלים מובילים להפחתה בכמויות הגשם ולעלייה בעוצמות הממטרים. אבל גם הממטרים הכבדים, המובילים להצפות, לא מצליחים לבלום את המגמה: מאגרי המים הטבעיים של ישראל מתייבשים, והשדות החקלאיים בצפון הארץ נותרים פעמים רבות ללא פתרון.
"לפי מדד בינלאומי למחסור במים, גם אם מוסיפים את ההתפלה והשימוש החוזר בקולחין, אנחנו עדיין בחצי ממה שנחשב מחסור אקוטי בעולם"
ישראל הולכת ומפתחת תלות בהתפלה, אולם בשנים האחרונות נעלמה מעיניי הציבור העובדה הפשוטה: ישראל מתייבשת. לא הממשלה, לא רשות המים ולא משרד האנרגיה משקפים את המציאות הזו לציבור. ד''ר דוד כץ מבית הספר למדעי הסביבה והמרכז לחקר משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה, סבור כי על הממשלה להתעשת בהקדם ולהפוך את המגמה — לפני שיהיה מאוחר מדי, ואף מפציר בה להעלות את מחירי המים.
כץ: ״בכל התרחישים של השירות המטאורולוגי לעתיד, אנחנו רואים ירידה של 40%-20% בכמות הגשם הצפויה בעשורים הבאים. ההפחתה תתרחש בעיקר בצפון הארץ. אנחנו כבר רואים את זה היום. השנה החולפת הייתה קשה במיוחד, עם כ־40% פחות גשמים מהממוצע. התחילו להזרים במוביל ההפוך מים לכנרת. זה המקום שהיה התקווה להפרחת השממה״.
היה אפשר למנוע את זה?
״זה ניהול כושל של המשאב. אי אפשר להאשים חורף אחד קשה – אנחנו צריכים להיות ערוכים לחורפים כאלו. אמרו לנו שזה נדיר שיש רצף של שנים שחונות ואנחנו רואים שאלו אירועים שהולכים וגוברים. אנחנו יודעים שבמזרח התיכון זה תמיד יכול לקרות, והנה אנחנו מתחת לקו אדום ולא ערוכים: אין לנו תוכנית לחיסכון במים, אין לנו מדיניות שמדרבנת אותנו לחסוך ולא לבזבז מים. רוב הציבור לא מודע לזה שאנחנו במצב קריטי והכנרת מתחת לקו האדום. פעם זה היה תופס מקום נכבד בעיתון ורשות המים הייתה יוצאת לקמפיין. היום פותחים מים, יש זרם? אין מה לדאוג".
“הירדן הוא תעלה באיכות ירודה”
יש שם פחות מ־10% מהזרימה הטבעית. פעם זה היה באמת נהר, אומר כץ
לדברי כץ, אם המדינה לא תתעשת, הבעיה לא תהיה נחלתה של הכנרת בלבד. "אם ימשיכו להתעלם, לא רק שתהיה בעיה בכנרת אלא שתהיה התייבשות של מעיינות, של מפלס מי התהום, תהיה כניסה של מי ים לתוך האקוויפרים והם יומלחו. אנחנו מתנהגים כאילו אין בעיה של מים, אבל אז אין לנו מים בנחלים וגם האיכות של המים שזורמים בהם לא טובה והמערכות האקולוגיות נפגעות. התרגלנו למצב שאין לנו מים בנחלים, שאין לנו מים בירדן. התרגלנו למצב שבו ים המלח שובר את השיא שלו כמקום הנמוך בעולם מדי שנה. בנחלים שלנו זורמים אחוזים בודדים מהזרימה הטבעית. אנשים לא מבינים שבירקון הם הולכים בעיקר על מי ים. זה לא מצב טבעי. נהר הירדן הפך לתעלה עלובה באיכות ירודה, יש שם פחות מ־10% מהזרימה הטבעית. פעם זה היה באמת נהר״.
מדוע ממשיכים לשאוב או לתכנן לשאוב מהכנרת?
״אין עכשיו מים לשאוב בכנרת. המשאבות הן בגובה שאי אפשר לשאוב תחתיו. הכנרת היא כבר לא פתרון לצורכי המים של המדינה. נכון, ההתפלה הצילה אותנו. בלעדיה היינו במצב עגום. אבל לא פתרנו את הבעיה. לפי מדד בינלאומי שבודק מחסור במים, ישראל סובלת ממחסור אקוטי. אם מוסיפים את ההתפלה והשימוש החוזר בקולחין, אנחנו עדיין בחצי ממה שנחשב מחסור אקוטי בעולם. אין לנו מים בנחלים. האקוויפרים שלנו לא שופעים, אחרי ששאבנו מים ביתר במשך 70 שנה, וזה לא חוזר תוך כמה שנים של התפלה. אנחנו עדיין במחסור חמור של מים, גם אם אנשים בהכחשה חמורה.
“יש לנו שישה מתקני התפלה גדולים, שפועלים לאורך החוף. יש תוכנית לבקש מהם להתפיל עוד, אבל קשה מאוד להגדיל את הקיבולת שלהם. סורק ב׳ כבר היה אמור לפעול יותר משנה, אבל הוא לא מצליח לייצר חצי מהכמות הנדרשת. אם אין לנו מים ואי אפשר להגדיל את כמות ההתפלה בתוך יום־יומיים, האפשרויות שלנו הן להמשיך לשאוב ולראות את הירידה בכנרת ובמערכת האקולוגית, או לשאוב שאיבת יתר מהאקוויפרים ולהוריד את רמתם לסכנה של המלחה. זה גם מאוד מייקר את השאיבה. יותר הגיוני להשקיע בתוכנית לחיסכון – מיתון הביקוש. בסקר שעשיתי, גיליתי ששני שלישים מהישראלים חושבים שאין מחסור במים בארץ. שאלנו את זה כשהכנרת היתה מתחת לקו האדום, בדרך לקו השחור. אז למה שאנשים יחסכו אם אין מחסור? אחרי שנה־שנתיים רשות המים באמת חזרו עם קמפיין והסבירו שלמרות ההתפלה ישראל מתייבשת, הם הבינו אז שנרדמו בשמירה״.
בדו”ח שכתבת למשרד האנרגיה ולעמותת ״צלול״, אתה אומר שצריך להעלות את מחירי המים.
״המחיר של המים שאנחנו משלמים בישראל מאוד מאוד נמוך. אנחנו משלמים פחות מאוסלו, מינכן, המבורג, ליון, אמסטרדם ועוד, למרות שאנחנו משתמשים בהכי הרבה מים פר נפש בהשוואה למדינות המפותחות. כמובן שלשימוש הזה יש מחיר, בגלל העלות הגבוהה של ההתפלה. גם כשמסתכלים על מדינות עם אקלים חם, כמו סינגפור — השימוש שלנו במים גדול יותר. אנחנו יכולים לחסוך הרבה, ואנחנו חייבים לחסוך במגזר הביתי, כי כבר קיצצנו לחקלאות והיא משתמשת לרוב במי קולחין״.
אז איך עושים את זה?
״יש הרבה כלים — הטבות מס, ייקור התעריף, סבסוד של טכנולוגיות חוסכות מים. אני בעד כל השיטות. גם קמפיינים של העלאת מודעות חייבים להיות מיושמים. בסינגפור למשל, מדובר בחלק מתוכנית הלימודים, וגם עובדים זרים שמחפשים עבודה צריכים לעבור שיעור על כך. זה בסדר היום המדיני והפוליטי. ראינו שבתקופות בצורת בישראל, כשעשו קמפיינים, הצריכה ירדה. ב־2008 למשל, הצריכה ירדה ב־20%, כשהקמפיין היה משולב עם העלאת מחיר המים וחלוקת חסכמים לצד הגבלת השקיה של מדשאות. כשהפסיקו, הצריכה עלתה״.
“מחיר המים בישראל נמוך מאוד”
לדברי כץ, אנחנו משתמשים במים יותר מכל המדינות המפותחות, גם מדינות חמות
בכמה צריך לייקר את מחיר המים?
״מאז 2013 מחירי המים ירדו, דווקא בשש שנים רצופות של בצורת קשה. בשנים האחרונות המחיר עלה, במושגים נומינליים, לא ריאליים. המחיר הריאלי ירד משמעותית ב־15 השנים האחרונות למרות שיש לנו יותר מתקני התפלה ומחירי האנרגיה עלו (מחירי ההתפלה תלויים במחירי האנרגיה, ש”א). אם אנחנו רוצים לאותת לציבור שמים הם משאב במחסור אז מעלים את המחיר, לא מורידים אותו. אנחנו צריכים לומר לציבור ‘תתעוררו, זה לא בחינם, המאגרים שלנו מתרוקנים’.
״מחירי החשמל עולים וזה הרכב משמעותי מההתפלה. איך זה יכול להיות שמחיר המים רק יורד? גם עכשיו הפוליטיקאים מדברים על לא לייקר את מחיר המים כי יש בחירות. כשאין מספיק מים, המחיר צריך לשקף את זה. הציבור יכול לעמוד בזה. את המינימום אנחנו צריכים לתת במחיר סביר ולאחר מכן לייקר.
“בסינגפור הצליחו להוריד את הצריכה למשק ב־80%. הם פרסמו קמפיינים, סבסדו טכנולוגיות לחיסכון, קבעו תקני בנייה שעוסקים במים וקבעו באילו שיטות אפשר להשתמש בזמן בנייה כדי לחסוך מים. הם סיבסדו התייעלות בחברות, ונתנו להן הקלות במסים על חיסכון. הם הצליחו להוריד באופן משמעותי את השימוש במים ב־20 שנה. בספרד הצליחו להוריד ב־38% ובאוסטרליה ב־54%. הם קיצצו בחקלאות, מה שאנחנו כבר לא יכולים לעשות, כי עשינו. בספרד גם השתמשו בכלים נוספים: תוכניות להתייעלות במים, עליית מחירים וקמפיינים. סבסדו טכנולוגיות חדשות והשקיעו הרבה בצמצום פחת דליפות. באוסטרליה עשו דירוג מים למוצרים, עשו רפורמה בתמחור ושמרו מים לטבע. מסבסדים מיכלי מי גשמים שמשמשים לאגירה, אלה כלים שיכולים לצמצם צריכה בבתים עד 80%”.
