האקדמיה בישראל על שפת המצוק
המוסדות האקדמיים בישראל מתמודדים מזה זמן עם קשיים ייחודיים לנו ובמקביל עם אתגרים גלובליים שנוספו בשנים האחרונות ועושים זאת בתנאי תקציב נחותים בהרבה ממקביליהם במדינות המערב. אולם כעת, עם פתיחת שנה"ל תשפ"ו, נראה כי מספר גורמים נוספים מעמיד את האקדמיה הישראלית בפני "סופה מושלמת" העלולה לפגוע בה פגיעה קשה.
הקשיים הייחודיים לנו נובעים בחלקם מבעיות מתמשכות במערכת החינוך. מאז שנות ה-70 נרשמה ירידה מתמשכת בכישורי הלמידה של בוגרי תיכונים ובפרט ביכולת הלמידה שלהם בתחומי המדעים. העלייה מברה"מ לשעבר הביאה אלפי מורי מדעים מוכשרים אבל עם יציאתם לגמלאות חזרנו לאחור, והאוניברסיטאות נדרשות למצוא דרכים לגשר על הפערים. קושי נוסף הוא גיוס חברי סגל איכותיים עליהם מתחרים מוסדות מובילים בחו"ל ותעשיות מתקדמות המציעים תנאי תגמול גבוהים בהרבה מאלו אותם ניתן להציע באקדמיה הישראלית. גם המצב הבטחוני בישראל הוא קושי ייחודי. קושי זה התעצם מאוד בשנתיים האחרונות בהן אלפי סטודנטים וחברי סגל אקדמי ומנהלי נקראו למילואים וקמפוסים שונים מדרום עד צפון מצאו עצמם תחת אש.
אל הקשיים המיוחדים שלנו נוספו לאחרונה מספר אתגרים גלובליים המאיימים על תפקוד אוניברסיטאות באשר הן ואלו כוללים את משבר הקורונה שמנע לימודים פרונטליים, שיבש את פעילות מעבדות המחקר והוביל ללחץ מתמשך לכיוון של הוראה ועבודה מרחוק למרות ההוכחות שכבר הצטברו לנזקים הנגרמים כתוצאה משיטות אלו; החדירה המהירה של בינה מלאכותית לכל תחומי החיים מאתגרת את שיטות ההוראה והמחקר שהיו נהוגות באוניברסיטאות לאורך השנים, משנה לחלוטין את שוק התעסוקה ובעקבותיו את הביקוש ללימודים גבוהים, ועוד.
הסופה המושלמת עלולה להיווצר מהוספה של שלושה רכיבים משמעותיים אל רשימת הקשיים שכבר צוינו. ראשית, החרם האקדמי. מאז פרצה תנועת ה-BDS לתודעה הגלובלית לפני קרוב ל-30 שנה, היה נושא החרם האקדמי אחת מזירות המאבק המרכזיות שלה. אולם, מאז ה-7.10 וביתר שאת מאז שהסתיימה הפסקת האש בינואר 2025, נרשמה עלייה תלולה באירועי החרם. בעוד שבארה"ב ממשל טראמפ מנסה להילחם בתופעות כאלו, במקומות אחרים בעולם ובמיוחד במערב אירופה, קנדה ואוסטרליה, עוצמת החרם ממשיכה לעלות.
שנית, יחסי האקדמיה עם ממשלת ישראל. למעט אוניברסיטה פרטית אחת, כל שאר האוניברסיטאות ומרבית המכללות בישראל מתוקצבות ע"י המדינה באמצעות הות"ת. לאורך השנים היה תמיד מתח בין האוניברסיטאות לממשלה כאשר האונ' טענו שוב ושוב כי התקציב המוקצה להן, בשילוב עם האיסור על הגדלת שכ"ל, מונע מהן למלא את תפקידן כהלכה. מתח זה עלה מדרגה כאשר מרבית ראשי האוניברסיטאות התייצבו בחזית המאבק הציבורי נגד הרפורמה המשפטית. הדרך המקלה בה נהגו האונ' כלפי מספר מצומצם של מרצים וסטודנטים שהתבטאו בצורה קיצונית במיוחד נגד צה"ל והממשלה הניעו מהלכי חקיקה הנתפסים ע"י האוניברסיטאות כפגיעה בעקרונות הדמוקרטיה. המתח צפוי להתעצם לקראת דיוני תקציב 2026 בו צפוי קיצוץ נרחב בתקציבי האוניברסיטאות.
שלישית, הפטור ממס שניתן לאגודות הידידים השונות המגייסות בארה"ב תרומות למען מוסדות בישראל עלול להתבטל במסגרת מהלכי קיצוץ הוצאות המובלות ע"י ממשל טראמפ. האוניברסיטאות והמכללות בישראל מקבלות בדרך זו מאות מיליוני דולרים לשנה (במצטבר, סכום השקול לכ-20% מתקציב ות"ת).
חלק מ"איתני הטבע" האלו הם מעבר לכוחה של האקדמיה אבל בחלק אחר אפשר וראוי לטפל כדי להסיר או לפחות לצמצם את פוטנציאל הנזק.
האקדמיה חייבת לשנס מותניה אל מול הצונאמי של חרם אקדמי – צריך לשלב ידיים הן פנימית (בין-אוניברסיטאות) והן חיצונית (עם משרדי ממשלה ועמותות המגזר השלישי); לשפר את מאמצי ההסברה; ליזום כמה שיותר שת"פים מחקריים וחילופי סטודנטים; לגייס ולהפעיל כל תומך אפשרי בחו"ל; ועוד.
האקדמיה צריכה לקדם הידברות ושת"פ עניינים עם הממשלה. ראשי האונ' מחויבים לשמור על קו ממלכתי ולהפריד בין דעותיהם האישיות לבין האחריות הציבורית המוטלת עליהם להמשך התפתחותם ושגשוגם של המוסדות עליהם הם מופקדים.
העמקת השת"פים עם אוניברסיטאות בארה"ב יכולה לסייע לבלימת המהלך האפשרי של ביטול הפטור ממס על תרומות המיועדות אליהן. אפילו אם זה לא יסייע בכיוון זה, הרחבת השת"פים האלו בוודאי תסייע בקידום המחקר כאן.
כמו שיודע כל קברניט טוב, גם כאשר האונייה ניצבת בפני סופה מושלמת, שמירה על קור רוח וביצוע תמרונים נכונים בעיתוי הנכון, יכולים למנוע את טביעתה.
בועז גולני הוא פרופסור בפקולטה למדעי הנתונים וההחלטות בטכניון החוקר נושאים שונים של חקר ביצועים יישומי. הוא גם עמית מחקר בכיר במוסד נאמן בו הוא מוביל צוות משימה להתמודדות מול החרם האקדמי
