סגור

יום הזיכרון
להכיר גם בבנות הזוג של הנופלים

בשנים האחרונות גוברת יותר ויותר המודעות לכך שרבים מחללי צה"ל מותירים אחריהם גם את אהבתם הגדולה, את זו שתכננו איתה את כל עתידם - חברתם. לצערנו, כאבן ואובדנן של החברות השכולות עדיין שקופים מידי, ואינם זוכים למלוא המעמד וההכרה הראויים להם בתוך מעגל השכול

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל כולנו מתייחדים עם זכר הנופלים, אשר נתנו את היקר מכל להגנת עמנו, מולדתנו ועצמאותנו. עם ישראל בארץ ובעולם מחבק את בני משפחות הנופלים ומתאבל על אובדנן הנורא.
בשנים האחרונות גוברת יותר ויותר המודעות לכך שרבים מחללי צה"ל מותירים אחריהם גם את אהבתם הגדולה, את הנפש הקרובה ביותר אליהם בעת נפילתם, את זו שתכננו איתה את כל עתידם – את חברתם, בת זוגן. אותן חברות של חללי צה"ל, החברות השכולות, מאבדות ברגע נורא אחד לא רק את אהובן אלא גם את העתיד והחלומות שרקמו יחד. הן חשות שעולמן הגיע לקיצו.
1 צפייה בגלריה
טקס יום הזיכרון ברחבת הכותל
טקס יום הזיכרון ברחבת הכותל
טקס יום הזיכרון ברחבת הכותל
(צילום: AFP)
לצערנו, כאבן ואובדנן של החברות השכולות עדיין שקופים מידי, ואינם זוכים למלוא המעמד וההכרה הראויים להם בתוך מעגל השכול.
חשוב לומר, משרד הביטחון, צה"ל וגם החברה בישראל עשו כברת דרך משמעותית מאוד בנושא זה במהלך השנים. בעבר, לחברות לא היה שום מעמד ומקום במעגל השכול. הן זכו להתעלמות גורפת של הממסד ולהקטנה מוחלטת של כאבן ואובדנן באמירות כמו: מזל שלא הייתם נשואים ושאין לכם ילדים, את צעירה ויפה את תתאוששי מהר, כמה זמן את יכולה להיות עצובה; במקרים רבים חברות שמעו על מות אהובן ברדיו או משמועות; מי שהיו חיילות נאלצו להיאבק כדי להגיע ללוויה או לשבעה ופעמים רבות נענו בשלילה; ורוב רובן של החברות נותרו בודדות עם הסבל שלהן, שלמדו להסתיר.
בשנת 1998, לאחר נפילתו בלבנון של סגן אבי בוק, הי"ד, אהובה של אחותי, זה שעמד להיות גיסי ארבעה חודשים לאחר מכן, ומתוך האמונה שלצה"ל, למשרד הביטחון ולמדינת ישראל כולה יש חוב מוסרי לחייל שנפל לטפל בחברתו, הוקמה על ידנו עמותת "הותיר אחריו חברה – העמותה לתמיכה נפשית לחברות חללי צה"ל" (ע"ר). העמותה מעניקה תמיכה נפשית ומעטפת שיקומית לבנות הזוג, ואף לבני הזוג, של חיילים וחיילות חללי צה"ל. לאורך השנים טיפלה העמותה בלמעלה מ – 500 חברות וחברים, והביאה לשינוי חברתי משמעותי.
כיום, ולא מעט בשל פעילות העמותה, כבר ברור שלחברה השכולה יש מעמד ייחודי במעגל השכול.
הנחיות מערך הנפגעים בצה"ל ובמשרד הביטחון מחייבות כיום לבדוק, כבר בעת מתן ההודעה האיומה למשפחת החלל על נפילתו, האם ישנה חברה; אם ישנה חברה, מחוייבים קציני הנפגעים לבדוק האם המשפחה מבקשת שיודיעו לה באופן רשמי על נפילת אהובה; עבור חברות שהן חיילות קיימת פקודה מיוחדת המסדירה את אופן ההתנהלות איתן מיד עם היוודא דבר האסון ובמהלך השבעה והאזכרות; מערך הנפגעים בצה"ל ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון פועלים בשיתוף פעולה מלא עם העמותה; נציבות שירות המדינה קבעה כי חברות חללי צה"ל עובדות מדינה זכאיות להיעדר מהעבודה ביום הזיכרון בדיוק כמו בני משפחה שכולה; סיפורן של החברות השכולות זוכה לחשיפה הולכת וגוברת והחברה בישראל כואבת איתן את נפילת אהובן.
אין ספק שלאותו חיבוק ממסדי וחברתי יש ערך רב לשיקומן. אותו חיבוק הוא אחד הנדבכים המסייע להן להתמודד עם האסון שנפל עליהן ומעניק להן נחמה. אבל אין בו די.
הגיע הזמן לצעד נוסף – הגיע הזמן להכרה ממסדית רשמית במעמדן המיוחד של החברות השכולות, ובמתן מעטפת שיקומית ישירה על ידי המדינה.
כיום מסייעת מדינת ישראל לשיקומן של חברות חללי צה"ל בעקיפין ובאופן מוגבל – באמצעות מתן תמיכה כספית שנתית מוגבלת לעמותה, המממנת חלקית את הטיפול הנפשי הקבוצתי והפרטני לאותן החברות. את יתרת עלות הטיפול והשיקום מממנת העמותה מכספי תרומות.
התמיכה הכספית ממשרד הביטחון, ושיתוף הפעולה שמקבלת העמותה ממערך הנפגעים בצה"ל ומאגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון, אינם מובנים מאליהם והם ללא ספק מוערכים, אולם הגיע הזמן לצעד נוסף בעניין.
אינני טוענת שחברה שכולה צריכה להיות מוכרת כאלמנת צה"ל. גם אינני טוענת שהיא צריכה לקבל זכאויות כספיות. אני טוענת שהגיעה העת שמדינת ישראל, באמצעות הגורמים הרשמיים שהיא עצמה מינתה לצורך הטיפול בשכול הצה"לי - מערך הנפגעים בצה"ל ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון - תעניק גם לחברות השכולות, באופן ישיר, את המעטפת הטיפולית והשיקומית שהן זקוקות לה. לדעתי יש בכך ערך חברתי ראשון במעלה והכרה הכרחית באותו מעמד ייחודי שיש לאותן החברות במעגל השכול.
ברור כי האמור כרוך בקשיים חקיקתיים, לרבות עצם ההגדרה מיהי חברתו של חלל צה"ל, שהרי כיצד ניתן למדוד רגש או את גודל הטראומה, אולם קושי אינו סיבה שלא לעשות. עמותת "הותיר אחריו חברה" תמשיך כמובן לטפל בחברות השכולות ולהיות להן בית ומשענת, אולם עבודת הקודש של העמותה אינה צריכה להיות תחליף להכרה ממלכתית של המדינה במעמדן המיוחד של החברות השכולות.
עו"ד תמר חיימוביץ-ריכטר משמשת בהתנדבות כיו"ר עמותת "הותיר אחריו חברה" מיום הקמתה. שותפה ומנהלת מחלקת מלכ"רים ומנהלי במשרד חדד רוט שנהר הלפר ושות'