רשת ביטחון תזונתית לא רק בפסח
נתוני המדד שפורסמו מאשרים כי האינפלציה חזרה לשכון עמנו כחלק מן המחיר של המלחמה מאז אוקטובר 2023 והיא לא תיפרד מאתנו בקלות לנוכח כשלונה המתמיד של הממשלה לטפל ביוקר המחייה. הנטל הכבד ביותר נפל על השכבות החלשות הנופלות בין הריבית הגבוהה לבין התייקרויות שיא במחירי המזון הבסיסי. כדי להעניק להן רשת בטחון תזונתית יש להכפיל ולשלש את המבצע של תווי מזון חודשיים בכרטיסים נטענים על פי המודל האמריקני שיחולקו על ידי הביטוח הלאומי ולא על פי קריטריונים פוליטיים כפי שנעשה עד עתה.
באינפלציה גואה נפגעות בעיקר השכבות החלשות שהכנסתן קטנה יותר מאשר השכבות העליונות ולכן חלק גדול יותר מההכנסה שלהן מוקדש להוצאות לרכישת מוצרים ושרותים בסיסים – מזון, דיור, תחבורה ובריאות. כאשר מחירי המוצרים והשירותים עולים, הוצאות אלו הופכות לנטל כבד יותר, ופוגעות ביכולת של השכבות החלשות להתקיים בכבוד. לעיתים קרובות, אנשים בשכבות אלו נאלצים לוותר על הוצאות חיוניות כמו חימום, בריאות או חינוך, על מנת לעמוד בעלויות המחיה הגוברות.
האינפלציה מקטינה את כוח הקנייה של הכסף וכך השכבות החלשות המתמודדות עם הכנסות נמוכות, מוצאות את עצמן במצב קשה עוד יותר בשל כך. לעיתים קרובות, מוצאים אנשים בשכבות אלו את עצמם נאלצים לבחור בין קניית מזון לבין קניית תרופות או בין תשלום שכר דירה לבין קניית בגדים לילדיהם.
כאשר בוחנים את שיעור ההוצאה בסעיפי המדד השונים מסך ההוצאה הכוללת של המשפחה לפי חמשוני הכנסה, מגלים כי משפחות בשכבות החלשות מוציאות כ-19 אחוז מסך ההוצאה הכוללת שלהן על מזון לעומת כ-13 אחוז בשכבות הגבוהות. הפער דומה גם לגבי ההוצאה על ירקות ופירות. בתחום ההלבשה וההנעלה שיעור ההוצאה לסעיף זה מסך ההוצאה הכוללת הוא שני אחוזים בשכבות הגבוהות ושלושה אחוזים בשכבות החלשות.
יוקר המחיה גורם לכך שהשכבות החלשות אינן יכולות לצרוך סל מזון בריא. סל שכזה שהוגדר על ידי משרד הבריאות דוגל בהעדפה של מזונות טבעיים ובלתי מעובדים שמקורם בצומח – ירקות, פירות, דגנים מלאים, קטניות ואגוזים – בשילוב כמויות קטנות יחסית של מזון מן החי: ביצים, מוצרי חלב, דגים, עוף ובשר.
ההוצאה החודשית הממוצעת הנדרשת לרכישת סל המזון הבריא יורדת ככל שרמת ההכנסה של משק הבית עולה, מאחר שבישראל יש יחס הפוך בין גודל משק הבית לגובה ההכנסה.
חלוקה של שיעור ההוצאה הנדרשת לפי עשרוני הכנסה מעלה תמונה של פערים גדולים בין שני העשירונים העליונים לתחתונים, הן בשיעור ההוצאה הנדרשת מתוך ההכנסות והן בשיעור ההוצאה בפועל על רכישת מזון. למעשה, שיעור ההוצאה הממוצעת הדרושה למימון סל מזון בריא למשק בית בשני העשירונים התחתונים גבוה פי תשעה משיעורה בשני העשירונים העליונים.
משפחה ממוצעת בשני העשירונים העליונים צריכה להוציא כשבעה אחוזים מהכנסתה כדי לממן סל מזון בריא לכל בני הבית, ואילו ההוצאה שלה על מזון בפועל עומדת על כ-10 אחוזים. משפחה בעשירונים הנמוכים תיאלץ להוציא כ-65 אחוז מסך ההכנסה החודשית הפנויה שלה כדי לרכוש סל מזון בריא. לעומת ששת עשרוני ההכנסה הגבוהים, שעבורם רכישה של הסל הבריא היא קרוב לוודאי עניין של מודעות והעדפה, הרי בעשירונים הנמוכים ביותר, רכישת הסל הבריא אינה אפשרות זמינה.
עליית האינפלציה מול מדיניות הממשלה שלא להגדיל את הקצבאות והסיוע השוטף שהיו המפלט האחרון של השכבות הנמוכות, החריפה את מצבם הכלכלי והחברתי.
על מנת להקל על הפגיעה בשכבות הנמוכות כתוצאה מהאינפלציה, יש לנקוט מספר צעדים אך החשוב מכולם הוא הצורך להכפיל ולשלש את התמיכה הממשלתית במתן קצבאות וסיוע כספי שמותאם לעליית מחירים. זאת על פי המודל האמריקני של תווי מזון לאוכלוסיות החלשות הפועל כבר 86 שנה ומספק רשת בטחון תזונתית לכתשעה אחוזים מבתי האב בארה"ב בהוצאה שנתית של כ-55 מיליארד דולר. מאמץ שכזה ראוי שיפעל תחת משרד הרווחה ולא משרד הפנים. זאת כאשר הגורם המתכלל חייב להיות הביטוח הלאומי. כל זאת על פי קריטריונים ברורים לזכאות כמו מקבלי הנחה בארנונה, אזרחים ותיקים הזכאים לגמלת הבטחת הכנסה, זכאים לדמי מזונות, זכאים לגמלת הבטחת הכנסה, ולמי שעונה להגדרת ניצול שואה נזקק. זאת כדי למנוע את ההסדר תחת משרד הפנים שיצר העדפה ברורה לחרדים ולאברכים במשפחות מרובות ילדים.
פרופ' יאיר זימון הוא מרצה לכלכלה ומימון באוניברסיטת ת"א. עודד שורר הוא שותף בחברת Kashat Ventures Studio לפיתוח עסקים בתחום הפינטק
