פרשנות
קיצור הסטאז' לרופאים הוא רק ההתחלה: הגיע הזמן לרפורמה במדעי היסוד
הצעד לקיצור הסטאז' שם זרקור על בעיה עמוקה יותר במערכת – שלב מדעי היסוד, הגורע מהרופאים חצי שנת טיפול פרקטי לטובת מחקר שאינו תמיד חיוני. בזמן שמערכת הבריאות מתמודדת עם מחסור חמור בכוח אדם, הגיע הזמן לבחון ברצינות את הצורך בשינוי מבני עמוק, למרות ההתנגדות הצפויה מצד ועד הרופאים
1- יישום קיצור הסטאז' לרופאים, שהוא אחד מן השלבים הקריטיים ברפורמה הגדולה בכוח האדם הרפואי בישראל, הוא צעד מבורך שהיה מתוכנן זה זמן רב. ובכל זאת, כאשר מדובר בממשלה שעוסקת כמעט רק בפוליטיקה, יש לכך חשיבות כפולה ומכופלת. המטרה של הרפורמה הגדולה היא "לזרז" את הגעתם של אותם סטאז'רים ומתמחים לרפואה מעשית כדי לצמצם את המחוסר החמור בכוח האדם הרפואי. מדובר בבעיה המרכזית של מערכת הבריאות בישראל, האחראית לחלק ניכר ממגרעות המערכת הבריאות הציבורית, ומסבירה למשל, את התורים האינסופיים. למרות שמדובר בסה"כ בקיצור של שלושה חודשים בשלב הראשון, הכיוון הוא נכון, חשוב והכרחי, כי הוא לא רק מקצר את הסטאז', שלב קריטי בהכשרת רופא, אלא גם משפר את איכות התהליך. תמיד טוב לבחון את התהליכים שבדרך כלל נחשבים ל"קדושים" ולא זוכים להתייחסות.
2- אלא שהרפורמה האמיתית שיש לבצע בשטח כדי לקצר את ההתמחות, היא במדעי היסוד. מדובר בשם קוד לתקופה של שישה חודשים שבה המתמחה יוצא מהמערכת הטיפולית, כלומר מפסיק לתפקד כרופא ולובש כובע של חוקר. בתקופה זו שבה הוא מקבל שכר מלא, עליו לבצע עבודת מחקר תיאורטי או קליני עם מעורבות בכל שלבי המחקר: הגדרת שאלת מחקר, ביצוע, ניתוח, כתיבה והגשה. בתקופה זו הוא אינו מטפל בחולים. לא בכדי, בקרב רוב המתמחים, התקופה נחשבת למעין חופשה, ולכן רוב המתמחים "מתזמנים" את מדעי היסוד בסמוך למשל ללידה של בת הזוג (כדי להיות בבית באותה תקופה ולסייע בגידול הילדים). יתרה מזו, חלק גדול מהמחקרים נעשים במכוני מחקר או באוניברסיטאות, כך שהמתמחה (שהוא כבר רופא) מתנתק לחצי שנה מהמוסד הרפואי. אומנם יש חשיבות עליונה למחקר הרפואי, אבל כמו שלא כל כלכלן הוא דוקטור לכלכלה, ולא כל עורך דין הוא דוקטור למשפטים, גם לא כל רופא חייב להיות רופא חוקר. לפי עדויות בשטח, רוב המחקרים אינם "פורצי דרך", אלא יותר "משהו שחייבים לעשות". בעבודה מקיפה שהכינו פרופ' רן טור כספא ופרופ' יוסף קלאוזנר מטעם ההסתדרות הרפואית (הר"י) הם משווים את המצב של ישראל לעומת העולם. הם מראים כי מצבה של מדינתנו חריג באופן מיוחד: רק בישראל השלב של לימודי היסוד הוא כה ארוך וחובה לכולם. במדינות אחרות, או שהוא חובה אבל קצר וגמיש יותר, או שהוא ארוך כמו בישראל, אך אלקטיבי (לא חובה). כולנו רוצים שכל הרופאים שלנו יתנסו במחקר רפואי, ובימים כתיקונם זה מה שהיה. אך אנו לא בימים כתיקונם, ואם כבר מקצרים את הסטאג' המהווה תקופת התמחות פרקטית ראשונית שבה הרופא מטפל בחולים, אז קל וחומר שחייבים לקצר באופן עמוק את שלב מדעי היסוד או להפוך אותו למסלול ייעודי לרופאים חוקרים כמו בקנדה למשל. הרי יש בעיה אקוטית של מחסור ברופאים - זוכרים? קיצור או ביטול של מדעי היסוד עשוי לקצר בין 12% ל-10% מההתמחות, ואין לזלזל בזה.
3- במשרדי הבריאות והאוצר מבינים מזמן שסוגייה זו דורשת טיפול, אפילו דחוף יותר מזה של קיצור הסטאז'. אז איפה הבעיה? כרגיל בהר"י. איגוד הרופאים בישראל הוא בעל שני כובעים: הוא גם איגוד מקצועי ששולט ביד רמה בכל מערכת הבריאות באמצעות המועצה המדעית באופן שאין לו אח ורע בעולם, אך הוא גם ועד עובדים לכל דבר ועניין. דווקא חברי המועצה המדעית מבינים שהשלב הזה הוא לא חיוני לכל רופא בישראל, ומוכנים לדון בקיצורו או בשינויו. אלא שהחלק הקשור לוועד העובדים פחות שש להעלות את הסוגייה. מדוע? כפי שצוין קודם, תקופת מדעי היסוד היא תקופה של "חופש": לומדים וחוקרים באוניברסיטה או בבית, ומקבלים שכר מלא (של משרה מלאה) אבל עם פחות סטרס, בלי מטופלים ביום יום (אך עדיין עם תורנויות). לכן, בכירים בהר"י לא מסתירים כי מבחינתם, ביטול מדעי היסוד הוא למעשה "הרעת תנאי ההתמחות". כמו בכל ועד עובדים, גם בקרב ועד הרופאים, כאשר מזהים הרעת תנאים, הוועד דורש תמורה. כלומר, בניגוד לסטאז', בהר"י רוצים לקבל "משהו". זאת לא תהיה רפורמה "בחינם".
