פרסום ראשון
סטודנטיות חרדיות סרבו לפתוח מצלמות בזום ותבעו - מה קבע בית המשפט?
הסטודנטיות החרדיות תבעו מאוניברסיטת חיפה כ-359 אלף שקל בטענה לנזק שנגרם להן, בשל החלטת האוניברסיטה שלא לאפשר להן ללמוד באופן מקוון, ללא הפעלת מצלמה, במהלך מגפת הקורונה. בית המשפט דחה את תביעתן והורה כי הן ישלמו לאוניברסיטה 5,000 שקל
נדחתה תביעתן של שתי סטודנטיות חרדיות שתבעו מאוניברסיטת חיפה כ-359 אלף שקל בטענה לנזק שנגרם להן, בשל החלטת האוניברסיטה שלא לאפשר להן ללמוד באופן מקוון, ללא הפעלת מצלמה, במהלך מגפת הקורונה. התובעות טענו כי בכך נמנעה מהן האפשרות להמשיך את לימוד התואר ונגרמו להן נזקים. התובעות היו סטודנטיות בתוכנית הלימודים של האוניברסיטה לתואר שני בייעוץ חינוכי, שהתקיימה במכללה בבני ברק, המיועדת לציבור נשים חרדיות. אוניברסיטת חיפה הפעילה את התוכנית.
התובעות משתייכות לזרם החרדי, שנמנע לחלוטין משימוש באמצעי תקשורת "חכמים" ובכלל זה הן אינן עושות שימוש ביישומים של שיחות וידאו. במהלך לימודיהן של התובעות במכללה פרצה מגפת הקורונה. בעקבות המגפה, הלימודים שעד לאותה עת התנהלו באופן פרונטלי, הפכו למקוונים, באמצעות הזום. תחילה אפשרה האוניברסיטה לתובעות להשתתף בשיעורים המקוונים באמצעות מכשיר טלפון "פשוט" וללא הפעלת מצלמות וכך הן סיימו בהצלחה את שנת הלימודים הראשונה. אולם, בשנת הלימודים השנייה דרשה האוניברסיטה מכל הסטודנטיות להפעיל את המצלמות במהלך השיעורים. למעט התובעות, כל הסטודנטיות בתוכנית נענו לדרישת האוניברסיטה, אולם התובעות לא הסכימו לה, והבהירו כי אמונתן וערכיהן הדתיים אינם מאפשרים להן להפעיל את המצלמות.
במהלך ההליך הובהר כי מניעה זו נובעת בעיקר מכך שהשיעורים מצולמים ומוקלטים והן עלולות להיות נצפות על ידי גורמים אחרים שאינם סטודנטיות המשתתפות בתוכנית. עוד הבהירו התובעות כי הן נועצו ברבנים שהורו להן שאל להן להיענות לדרישה זו. בסופו של יום התובעות טענו כי נאלצו להפסיק את לימודיהן.
לטענת התובעות לא הייתה מניעה מצד האוניברסיטה לאפשר להן להמשיך בלימודיהן ללא הפעלת המצלמות והחלטתה שלא לאפשר להן להשתתף בשיעורים ללא הפעלת המצלמות נבעה מכך שהאוניברסיטה לא התייחסה ברצינות לאיסור ההלכתי שחל עליהן, זלזלה בו ולא נתנה לו משקל ראוי.
מנגד טענה האוניברסיטה באמצעות עוה"ד מעוז רוט ואלחנן אינדיג, ממשרד ש. פרידמן אברמזון ושות' כי הציבה דרישות אקדמיות לגיטימיות שהותאמו לתקופת הקורונה. לטענתה מסורה לה הסמכות הבלעדית לקבוע את הדרישות האקדמיות המינימליות לשם הענקת תואר אקדמי לתלמידיה. לטענתה היא פעלה כדין ואף לפנים משורת הדין, תוך שהציעה לתובעות פתרונות מגוונים על מנת שיוכלו להמשיך ולהשתתף בתוכנית הלימודים ולהשלים את התואר ומשאלו סרבו לכל ההצעות, אף אפשרה להן להשהות את הלימודים ולהמשיכם בשנה שלאחר מכן.
השופט אודי הקר מבית משפט השלום בבת ים דחה לפני מספר ימים את תביעת התובעות והורה כי הן תשלמנה לאוניברסיטה את הוצאות ההליך בגובה 5,000 שקל. השופט קבע כי הוא יוצא מתוך נקודת הנחה שאכן חל על התובעות איסור הלכתי להשתתף בשיעור המתנהל עם מצלמות פתוחות. "אני מכבד את אמונתן של התובעות ואין בפסק דין זה כדי לבקרה או למתוח עליה ביקורת בכל דרך שהיא. באופן דומה, אין בפסק דין זה כדי להתערב בהחלטות המקצועיות של הנתבעת (האוניברסיטה - ל.ד) ובקריטריונים שהציבה כתנאי להענקת תואר אקדמי. הסמכות לקבוע את הדרישות האקדמיות מסורה לנתבעת. למעלה מן הצורך אוסיף, כי אף לא מצאתי שהתנאים שהציבה הנתבעת הם בלתי סבירים בנסיבות העניין". עוד קבע השופט כי "גם אם התובעות חשו פגועות או מושפלות לא מצאתי כי היה במעשי אוניברסיטת חיפה כדי להשפילן או לבזותן. התנהלות הנתבעת הייתה עניינית והעובדה שהציעה לדבר עם רבנים על מנת שאלו יתירו לתובעות לעשות שימוש במצלמות, אינה מעידה על זלזול, אלא על ניסיון למצוא פתרון".
מעורכי הדין מעוז רוט ואלחנן אינדיג, ממשרד ש. פרידמן אברמזון ושות' המייצגים את אוניברסיטת חיפה נמסר: "אנו שמחים כי בית המשפט קבע שאוניברסיטת חיפה הפעילה את שיקול הדעת האקדמי המוקנה לה באופן הוגן וראוי. בין היתר אפשרה האוניברסיטה לתובעות להקפיא את הלימודים ולשוב בשנת הלימודים הבאה באופן פרונטלי, ומשבחרו התובעות שלא לקבל את ההצעה ולסיים את הלימודים, השיבה להם הנתבעת את שכר הלימוד של אותה שנה. הכל תוך התנהגות מקצועית ומכבדת. פסק הדין מדגיש גם את זכותה של האקדמיה להציב סטנדרטים ההכרחיים מבחינתה להוראה אפקטיבית, כלי חשוב שמאפשר לאקדמיה הישראלית לשמר את מעמדה ועצמאותה".
מבא כוח התובעות לא התקבלה תגובה עד כה.
