פרשנות
המאבק על חקירת הפצ"רית: בג"ץ מחפש פשרה, לוין מחפש עימות
שופטי בג"ץ מנסים לברוח מפסק דין שיצית את הקרב בין הממשלה למערכת המשפט, ומציעים פתרון שבו כל צד מפסיד את מועמדו. אבל לוין אינו מעוניין בהסכמות – כל תוצאה תשמש אותו להעמקת המשבר ולחיזוק נרטיב ההפיכה המשטרית
וזו משמעות הפשרה שהציעו היום (ג') שופטי בג"ץ בשאלה מי ינהל את החקירה בפרשת הפצ"רית: שר המשפטים יריב לוין "יוותר" על מועמדו, נציב תלונות השופטים, ואילו היועצת המשפטית והפרקליטות "יוותרו" על סמכותם ושמם הטוב. יוותרו על הבלעדיות באכיפת החוק שנלקחה מהם לאחר שגולגלו בזפת ונוצות.
השופטים הציעו מספר חלופות – שופטים מחוזיים, מכהנים או בדימוס, רשות ניירות ערך ורשות התחרות. הצדדים נשלחו להידבר ביניהם. עשן לבן שמכריז על נבחר מוסכם לא היתמר. כרגיל, בין הצדדים האלה העשן היה שחור. הצדדים ביקשו ארכה והשופטים הודיעו שאם לא תהיה הסכמה יכתבו פסק דין ביום חמישי.
כמה מילים על הצעות השופטים. הסיכוי שזו תהיה רשות ניירות ערך קטן בגלל מערבותה בתיקי האלפים. שופטים מחוזיים? לוין אולי יסכים לתואמי קולה, משה דרורי והרן פיינשטיין, שמות שהיועצת והפרקליטות יתנגדו להם. רשות התחרות? מה לה ולתחרות בין תומכי ההפיכה המשטרית למתנגדיה שזה הסיפור האמיתי שמתדלק את האירוע.
אם לא תהיה הסכמה – השופטים יצטרכו לכתוב פסק דין והם ממש לא רוצים לעשות זאת. אבל לפני כן כמה רשמים חשובים מהדיון שיכולים לרמז על התוצאה שתגיע בפסק הדין.
כבר במהלכו היה ברור שהנציב אשר קולה ייפסל. מועמדותו ניגפה בפני סעיפי חוק ברורים. זה היה צפוי, מה שפחות היה צפוי זו הסימטריה שממנה גזרו השופטים את הפשרה: לא קולה, אבל גם לא היועמ"שית ופרקליטות המדינה. וכך הפך הפסדו של לוין (פסילת קולה) לניצחונו (פסילת היועצת והפרקליטות). לוין רשם תקדים כשהצליח להוציא חקירה פלילית מידיה של הרשות המוסמכת שאת שנאתו אליה מעולם לא טרח להסתיר.
אלא שבעוד פסילת קולה מבוססת על בטון משפטי יצוק, פסילת פרקליט המדינה נשענת על אדנים רעועים יותר, אבל רבים: חריגותה ומשקלה המז'ורי של הפרשה; משבר אמון הציבור במערכת; ניגודי העניינים שלא נבדקו של פרקליט המדינה - כל אלה דחפו את השופטים להאיר פנים ללוין וללחוץ לפשרה כדי שלא יהיו מנצחים ומנוצחים. אולי חוץ מבג"ץ שחשב לרכוש לרגע את אמון השלטון באימוץ העננות שהודבקו לרשויות האכיפה. כנראה שהחליטו להיות יותר חכמים מאשר צודקים במקרה הזה.
פסילת קולה התבססה על שני סעיפי חוק מובהקים. האחד, האיסור על נציב התלונות לעסוק בכל עיסוק אחר. האיסור הוא מוחלט. בין היתר בגלל ניגוד עניינים: איך יוכל קולה, כממונה על החקירה, לנהל הליכים מול שופטים שנתונים תחת שבט ביקורתו כנציב. הסעיף השני לקוח מחוק סדר הדין הפלילי. השופט אלכס שטיין שאל, למעשה קבע, שגם אם לשר יש סמכות למנות חלופה ליועצת, הוא לא יכול למנות מישהו שמחוץ למסגרת שקבועה בחוק שמגדיר מי תובע בשם המדינה - היועצת המשפטית לממשלה ומוסמכיה. בטח לא פוליטיקאי או שר. השופטת יעל וילנר פיתחה את הרעיון: "מי יגיש את כתב האישום? מי יופיע במשפט, ואחר כך בערעור?" השופטת גילה כנפי-שטייניץ תהתה: "ומה יקרה אם החקירה תימשך חודשים ושנים? לצערנו גם זה קורה במציאות הישראלית".
הפסילה הגורפת של כל מרחבי הפרקליטות נועדה לאזן את פסילת קולה, כאשר על הדרך נקבע תקדים מסוכן למדי של 'רצחת וגם ירשת'. גם רוצחים את שמם הטוב של גורמי האכיפה וגם יורשים את סמכויותיהם.
הפשרה שאותה הציעו השופטים נועדה למלטם מכתיבת פסק דין. פסק דין שיכריע לטובת אחד הצדדים, יעורר מהומה רבתי בשני צדי ההפיכה המשטרית. הפשרה מאפשרת להם פתרון יצירתי ומאוזן – בואו נצא מגדרות המחלוקת שמתוחמת בעתירות לפתרונות חדשים שלא נכללים בחזית המריבה המשפטית. בדרך לפיתרון יקבל כל צד הפסד וניצחון. הפסד בדמות פסילת המועמד שלו, וניצחון בדמות פסילת מועמדו של הצד השני. כלומר קולה ואיסמן – אאוט. אם הפשרה תידחה והשופטים ייאלצו לכתוב פסק דין, ואז ניתן להעריך שעמדתה של היועצת המשפטית לממשלה תגבר. ראשית בגלל שהעמדה המשפטית שפוסלת את קולה חזקה יותר מזו שפוסלת את איסמן; שנית, בגלל הרתיעה מלהכשיר תקדים מסוכן של הוצאת חקירות מהפרקליטות. שלישית, בגלל שמדובר בשלושה שופטים שמרנים שמצופה מהם נאמנות לעמדה שמרנית. וזו ברורה במקרה הנוכחי. מעורבותו חסרת התקדים של שר בניהול חקירה פלילית ומינוי נציב שמנוע לפי חוק זהו ניתוץ וריסוק כל מבצר שמרני.
לשר לוין אין עניין להתפשר. יש לו עניין להעמיק את החזיתות מול מערכת המשפט. אין לו עניין בניצחון מוגבל ואין לו עניין בהידברות עם שנואת נפשו היועצת שמבחינתו כבר פוטרה. ומצד שני, גם מפסק דין שיפסול את המועמד שלו הוא יפיק תועלת ותחמושת להמשך ההסתה נגד המערכת. מבחינתו היועמ"שית והפצ"רית הן שותפות לעבירה וכל תוצאה בבג"ץ תשרת אותו בקידום ההפיכה המשטרית. פתרון שיניב שקט לא מתאים לו כי שקט הוא רפש, לו ולבוס שלו נתניהו, שיציבו את מערכת המשפט בראש סולם יעדי הרעל והתעמולה בקמפיין הבחירות המתקרב.
