המאבק החרדי בגיוס מתגבר: רבנים קוראים לפגוע בכלכלת ישראל
מאז פרישת המפלגות החרדיות מהממשלה, המאבק החרדי בגיוס התחזק. רבנים קוראים לפגוע בכלכלה, להרחיק ממנה השקעות וגם משווים בריש גלי את הציונים לנאצים. עדיף לחכמים שייזהרו בדבריהם, במיוחד בימים שגם כך בוערים חברתית
לא היו ימים טובים למאבק החרדי בגיוס כמו השבועיים האחרונים. הפרישה המדומה מהממשלה מאפשרת להנהגה החרדית לאחוז את החבל בשלושת קצותיו. בקצה אחד הפרישה מהממשלה מאפשרת לחרדים להסלים את קולות המחאה והשנאה נגד המדינה והממשלה. בקצה השני הפוליטיקאים החרדים עדיין שחקנים עם וטו בניסוח חוק הכשרת ההשתמטות שנקרא גם "חוק הפטור מגיוס לבחורי ישיבות". ובקצה השלישי הפוליטיקאים החרדים מצליחים להרחיק את עצמם מעט מהכישלון הצורב של אי־העברת חוק שיתאים למגזר, אך מאידך הנוכחות שלהם בקואליציה מאפשרת להם לגזור קופון על הישגים סקטוריאליים נקודתיים. כך, למשל, בשבוע שעבר התגאה ח"כ משה גפני כי הצליח להשיג תקציב לקייטנות של מוסדות הפטור החרדיים. בהודעה לתקשורת כתב גפני: "גם בימים קשים, אישרנו כעת בסייעתא דשמיא תקציבים חיוניים". הרמיזה ברורה, הימים הם קשים בגלל היעדר חוק בשל נסיבות שלא באחריותו, ואילו התקציב הוא בזכותו ובזכות ההשגחה העליונה שעומדת לצידו.
מה שמסייע למאבק החרדי בגיוס הם המעצרים הספורים שביצעה המשטרה של צעירים חרדים שחייבים בגיוס. חלק מהעצורים משתייכים לפלגים המודרניים יותר בחברה החרדית, אך זה לא מנע מההנהגה לזהות את הפוטנציאל שבחיבוק העצירים. לפני כשבועיים ביקר הרב דב לנדו בבית הכלא הצבאי, מהלך שקיבל את הכותרת הראשית בעיתון "יתד נאמן" החרדי. ביום ראשון בשבוע שעבר ביקרו רבנים נוספים את העצורים, וגם הם זכה לכותרת ראשית. גם לפי דיווח בערוץ הווטסאפ החרדי "הפרגוד", הרי שצופרי השבת בריכוזים החרדיים השמיעו ביום שישי את הפסוקים שהולחנו כשירי מחאה עממיים, כמו "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך" ואחרים.
1 צפייה בגלריה
שערי העיתון החרדי יתד נאמן בשבוע שעבר. ההתגייסות לטובת תלמידי הישיבות שנעצרו אמורה לגייס את הקהילה למאבק
מעצר הוא אחד הפעולות הכוחניות ביותר שמשטר מפעיל כלפי אזרחים סוררים. מעצר הוא חוויה שאזרח נורמטיבי לא אמור לעבור בחייו, בשונה מקנסות או הפסקת תמיכות. ולכן, קל למסגר את המעצרים כ"מלחמה" בחרדים, כעליית מדרגה, או בניסוח החרדי הדמגוגי כ"עונש על לימוד תורה". מבחינה אסטרטגית היה עדיף למי שרוצה בגיוס חרדים להימנע כמה שניתן ממעצרים, ולהעצים כמה שניתן את הסנקציות הכלכליות. עם זאת, גם בסנקציות כלכליות צריך להיזהר. במחקר הכלכלי והחברתי יש עדויות לכך כי צעדי ענישה שנתפסים כפחות הוגנים מביאים דווקא לרדיקליזציה של אוכלוסייה, להבדיל מצעדי ענישה שנתפסים כהוגנים. דוגמה לכך היא מחקרם של ד"ר מיכאל פרידמן ופרופ' אסטבן קלור, שהריסת בתים "לוחמתית" (הרס בתים שנעשה למטרות מבצעיות, במטרה להקל את הלחימה) מביאה לרדיקליזציה של האוכלוסייה, אך הריסת בתים ענישתית – לא.
ספק רב אם רשויות האכיפה והמשפט יכולות לפעול באופן אסטרטגי. המצב הנוכחי הוא שאין מעמד ייחודי בחוק לבחור ישיבה, ולכן הציפייה של החרדים כי מערכת המשפט ורשויות האכיפה יפעלו בניגוד לחוק, מוגזמת. יתרה מזו, היא עומדת בניגוד לתמיכת החרדים ברפורמה המשטרית. הציפייה שמערכת המשפט ורשויות האכיפה יפעלו כאילו כבר נחקק חוק שנותן מעמד מיוחד ללומדי תורה היא ציפייה שפקידים יחליפו את המחוקקים. למעשה, הסיבה שבגינה עוצרים בחורי ישיבות היא בגלל שהמחוקקים – המייצגים את רצון העם – לא הצליחו להגיע להסכמה על הענקת מעמד מיוחד ללומדי תורה. לגבי הטענה כי "המדינה רודפת לומדי תורה", נציין כי באופן מפתיע יש הסכמה פוליטית גורפת בכנסת להעניק פטור מגיוס לחלק מלומדי התורה, לא היתה בעיה לחוקק חוק שמעניק מכסה של אלפי דחיות בשנה, אך החרדים רחוקים מלהסכים לחוק שיגדיל משמעותית את מספר המתגייסים.
הנכונות של מנהיג קבוצה של כ־13% מהאוכלוסייה להכריז על מלחמה דתית ולומר כי בכוונתו לפגוע בכלכלת המדינה, מדאיגה ויכולה להתגלגל לפגיעה אמיתית
העלאת טון המאבק בעיתונות החרדית ובקרב הרבנים החרדים הגיעה בשבועות האחרונים לממדים מדאיגים ואלימים, כולל השוואות בין הדרישה להשתתפות בנטל הגיוס לבין תקופות היסטוריות חשוכות לעם היהודי (רוסיה הצארית והקומוניסטית, האינקוויזיציה וגרמניה הנאצית) וכן איומים בפעולות כלכליות ומדיניות נגד מדינת ישראל. העלאת הטון הזו נובעת כמובן מהצורך לרתום את הציבור למאבקים ארוכים ולהיות מוכנים לשאת פגיעה כלכלית כתוצאה מהסנקציות הצפויות. היא גם משקפת את האופן שבו חלק מהחרדים רואים את המציאות. רובם מתקשים לראות את הדרישה ל"נשיאה בנטל" כדרישה שמבטאת בקשת עזרה. רוב החרדים רואים בדרישה ניסיון לכפות מהפך אידיאולוגי של ויתור על ערכיהם ודתם, והקמפיין החרדי מעצים את תפיסת העולם הזו.
כמו כן העלאת הטון קשורה, אולי לא במודעות מלאה, לרצון של ההנהגה החרדית להסיר מעצמה את הביקורת הפנים־חרדית על ההתנהלות שלה בסוגיית הגיוס. ביטוי חריף לכך ניתן למצוא בנאומו הבוטה של הרב יגאל רוזן, ראש ישיבת אור ישראל בפתח תקוה, ישיבה מובילה ובעלת מעמד בציבור הליטאי. את נאומו לתלמידיו הצעירים סביב סוגיית הגיוס הוא פתח: "מה שמכאיב לי ולנו מאוד, זה שכל הכעס שלכם והמרירות מתועלים על העסקנים נציגי הציבור שעמלו ועמלים קשה... אתם מסתכלים וחושבים שאנחנו מפקירים אתכם, את הדור הצעיר, לדברים נוראים ואיומים, אבל זה שקר וכזב". הרב רוזן הסביר כי לנציגים לא היתה ברירה אלא להסכים לסנקציות (במתווה אדלשטיין) ואמר: "מישהו סופר אותנו בכלל?".
ישראל = נאצים = השמדה
אבל הכלי העיקרי של הרב רוזן להגן על נציגי הציבור החרדים הוא לצבוע בצבעים דמוניים את אלו המבקשים סיוע בנשיאת הנטל הצבאי הגובר: "רשעי עולם, אנטישמים, הם לא פחות גרועים מהגרמנים, אני יודע שהדברים יפורסמו ואני אומר את זה, אני חוזר ואומר, הם יותר גרועים מהגרמנים יימח שמם, זו אותה אנטישמיות, אם היה סנהדרין, היו עושים להם כמו לקראים, מוציאים אותם מכלל ישראל, אבל אין לנו סנהדרין... הם שולטים פה בארץ הקודש, והם יש להם מגמה ברורה... הם רוצים לבטל לחלוטין את הדת היהודית, עליהם אנחנו מתפללים כל יום, 'כל הרשעה כרגע תכלה'... הם מחפשים כל דרך... והם מצאו נוסח של 'שוויון בנטל'".
אם עד לנקודה זו לא היה ברור אם הרב מתכוון לחלק מהחילונים, לכל החילונים, או אף לציונות הדתית, הרי שבהמשך הוא לא משאיר מקום לספק: "הנוסח של שוויון בנטל מאחד את כולם, גם את המזרחיסטים... מאחד אותם 'להשמיד, להרוג ולאבד". בסוף דבריו הרב רוזן החליט לחזור שוב על ההשוואה לנאצים, והפעם בצורה חריפה יותר: "טוב שאנחנו לא בשואה, טוב שלא גוזרים עלינו להמית אותנו בתאי גזים, אבל האם אתם חושבים שזה רחוק? אתם חושבים שהם לא יכולים לעשות לנו את זה? הם חשודים גם על זה. הם חשודים גם על זה, מי שרואה את עצמו נפגע, שיבוא ויתבע אותי בבית משפט".
ספק אם ניתן לתבוע את רוזן, אך השפה שבה השתמש איננה רק בוטה אלא מעודדת אלימות, אם הופכים את החילונים וה"מזרחיסטים" למי שמסוגלים להרוג ולהשמיד, אז לא נוכל להיות מופתעים כשמישהו יקיים בהם "הבא להרגך השכם להרגו" (ההיגיון הזה מצוי בתלמוד בסוגיית הבא במחתרת, סנהדרין עב, ומוכר היטב לרב רוזן).
רוזן הוא תלמיד חכם, אך עדיין במעמד בינוני למדי. הרב דב לנדו, לעומת זאת, הוא מנהיג הציבור הליטאי, וגם הוא העלה את טון במאבק. בסרטון שפורסם הרב אמר ליהודים אמריקאים ששאלו מה ניתן לעשות במסגרת המאבק על חוק הגיוס, כי "לעת עתה להתפלל" ובהמשך הוסיף כי "זה הולך שלבים שלבים".
השלבים המתוכננים נרמזו בעיתונות החרדית ונחשפו באמצעי תקשורת השונים. הכוונה היא לנסות להפעיל לחץ כלכלי על המדינה, לנסות לעודד הוצאת השקעות ולצייר את ישראל בעולם כמדינה מסוכסכת פנימית, וככזו שפוגעת בזכויות מיעוטים.
בקבוצות הווסטאפ החרדיות, שיש בהן נוכחות רבה של חרדים מודרניים, האיומים הללו עוררו גלים בלתי פוסקים של צחוק וזלזול. התהייה המרכזית היתה מה הנזק הכלכלי שיכול המגזר העני בישראל להסב למדינה. ההלצות הללו לא במקומן. הנכונות של מנהיג קבוצה של כ־13% מאוכלוסיית המדינה להכריז על מלחמה דתית ולומר כי בכוונתו לפגוע בכלכלת המדינה, מדאיגה ויכולה להתגלגל לפגיעות כלכליות־חברתיות ישירות ועקיפות. ישראל מתמודדת עם זירות חיצוניות ופנימיות רבות, וזירה לוהטת נוספת לא מוסיפה לנראות שלנו וליציבות שלנו. חכמים, היזהרו בדבריכם.
