רילוקיישן אחד יותר מדי? "הכשרת דור ההמשך עשויה להיפגע"
התמתנות המלחמה הפכה את 2026 לשנה שבה ההייטק הישראלי ישוב לצמיחה מואצת ושגשוג. אלא שמגמה של רילוקיישן עשויה לפגוע בתהליך ולהוביל לנזק ארוך טווח
שנת 2026 נמצאת בימיה הראשונים אך הציפיות וההערכות לגביה כבר ברורות. אם כל התחזיות אכן יתממשו, מדובר בשנה שצפויה להיות שנת המפנה של ההייטק הישראלי, ובה גיוסי ההון יחזרו, ההשקעות יעלו הילוך, שחקנים זרים ישובו בקצב גבוה בהרבה ולצידם גם הברק והזוהר של ההייטק הישראלי שקצת דעכו לאחרונה.
יחד עם זאת, יש גורם אחד שעשוי להעיב על הצמיחה המואצת: רילוקיישן. בשנתיים האחרונות עובדות ועובדים רבים עזבו את ישראל בעקבות הצעות אטרקטיביות מחברות זרות. אין ספק שהמלחמה וחוסר היציבות כאן בהחלט היו גורמים שהכריעו את הכף, גם אם באופן זמני, אך לצד הזה עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת.
3 צפייה בגלריה
שילה זברו וייס, Senior Director, Rankins & Strategy בחברת המידע העסקי דן אנד ברדסטריט
(צילום: ניב קנטור)
"אנחנו מזהים שינוי מגמה שמשתקף היטב בנתונים ובשיח השוטף עם החברות", אומרת שילה זברו וייס, Senior Director, Rankins & Strategy בחברת המידע העסקי דן אנד ברדסטריט. "אם בעבר רילוקיישן נתפס בעיקר כהזדמנות לקידום קריירה, היום המניעים השתנו והמהלך הפך לכלי של ניהול סיכונים עבור משפחות. הנתונים שלנו מצביעים על כך שהבקשות מגיעות היום מחתך גילאים מאוד ספציפי: גילאי 35-45 (Mid-Career). מדובר באנשי מקצוע מנוסים, לרוב בעלי משפחות, שהם עמוד השדרה הניהולי והמקצועי של התעשייה. עבור החברות, זו סוגיה של חוסן ניהולי. איך משמרים רציפות עסקית כשהאנשים המרכזיים, שמחזיקים בידע הארגוני הקריטי, מבקשים לבנות את חייהם במקום אחר".
טלי שם טוב, מנכ"לית CodeValue מוסיפה כי "ברוב המקרים לא מדובר בבריחה אלא חיפוש זמני אחר יציבות, ביטחון אישי ושקט מנטלי, במיוחד בקרב עובדים עם משפחות. כמי שמעסיקה עובדים בישראל, אירופה וארה"ב ורוכשת חברות טכנולוגיה בחו"ל, אני יכולה לומר שהשיח הזה קורה בכל הדרגים, אבל מתבטא בעיקר אצל עובדים עם ערך שוק גבוה שמבינים שיש להם אופציות".
מאידך, לדבריה של רו"ח איריס לס, שותפה במחלקת הטכנולוגיה בפירמת BDO, צריך לקחת את המגמה בפרופורציה. "בתחילת המלחמה אכן ראינו בקשות מוגברות ויציאה של עובדים לרילוקיישן, אבל אני חושבת שהיום ניתן לראות התמתנות משמעותית ביציאה לרילוקיישן ולעיתים אפילו כאלה שבחרו לחזור לישראל אחרי רילוקיישן ממושך, על רקע שני מניעים מרכזיים: ההבנה כי אין מקום בטוח יותר מישראל וההבנה שדווקא עכשיו חשוב לחזק את התעשייה המקומית עוד יותר. אני רואה את זה בחברות שאני עובדת איתם ומתוך היכרות ארוכת שנים עם תעשיית הטכנולוגיה".
"הזיקה לישראל נחלשת"
בין אם אכן מדובר בתהליך או שמא ראשיתה של מגמה מדאיגה, מה שיכריע את הכף הוא שאלת היום שאחרי. "צריך להסתכל למציאות בעיניים", אומרת זברו-וייס. "אנחנו רואים ירידה בנכונות לחזור ככל שהזמן עובר. הרילוקיישן הוא תהליך "דביק". ברגע שמשפחה מתבססת בחו"ל, הילדים משתלבים במסגרות חינוך וההורים מתחברים לנטוורקינג גלובלי, הזיקה המקצועית לישראל נחלשת. בניגוד לעבר, היציאה היום היא פחות פרויקטלית ויותר מהותית. האתגר הגדול של המשק יהיה לייצר הצעת ערך מספיק אטרקטיבית - לא רק בשכר, אלא ביציבות, באופק מקצועי ובסביבת עבודה - כדי למשוך את ההון האנושי האיכותי הזה חזרה הביתה.
לדבריה, צומת הדרכים הזו היא בדיוק הנקודה שבה נמדדת תרבות ארגונית אמיתית. במחקרים שלנו על החברות שהכי טוב לעבוד בהן, אנחנו רואים שהחברות המצטיינות בשימור הן אלו שמצליחות לייצר אי של שפיות בתוך אי-הוודאות.
זה לא נפתר רק בכסף, אלא ביכולת לייצר משמעות וחיבור רגשי (Engagement). זה דורש מהמנהלים גמישות תעסוקתית (כמו מודלים היברידיים שמאפשרים עבודה מחו"ל לתקופות קצרות), שקיפות גבוהה, וחיבור של העובדים לסיפור הגדול של החברה. כשהעובדים מרגישים שהארגון הוא עוגן יציב עבורם ועבור משפחתם, המוטיבציה להישאר עולה".
לס מציינת כי "בסופו של דבר אנשים מחפשים משמעות. הדוגמה המובהקת לכך היא תעשיית הדיפנס המקומית שעד לפני כמה שנים 'פיגרה' מאחורי שאר ההייטק ובחסות המלחמה הפכה למבוקשת. נכון, היציבות שם גבוהה יותר ועשו בחלק מהמשרות עדכוני שכר, אבל אי אפשר להתעלם מתחושת השליחות והידיעה שהעשייה שלך כעובד מגנה על חיילים ומצילה חיי אדם. לכן, אני מאמינה שמקומות עבודה שיודעים להעניק, לשמר ולייצר משמעות בעשייה שלהם, יצליחו לשמר עובדים ויצליחו להעניק להם את הערך המוסף שישאיר אותם בישראל. השכר וההטבות בהחלט משחקים תפקיד אבל גם לערכים, במיוחד כיום, יש חשיבות".
"כל עוד יש צבא חזק, נמשיך להיות בחזית הטכנולוגית"
הצדדים הארגונים שננקטים בימים אלו, לצד השיפור המסתמן במצב הביטחוני, עשויים בהחלט להניח את הקרקע לחזרה והתבססות מחודשת, אך יחד עם זאת אי אפשר להתעלם מהנזק שכבר נגרם. "יש היום הרבה שיח אופטימי על "היום שאחרי" ועל רוח היזמות הצעירה שתצמח כאן, וזה מבורך, אבל כדי לממש את הפוטנציאל הזה אנחנו חייבים את שכבת הניסיון. הנזק המרכזי שאנחנו מזהים הוא שחיקת שדרת הניהול. בלי המנהלים המנוסים שעוזבים כעת, יהיה קשה מאוד להכשיר ולהצמיח את הדור הבא של היזמים והחברות. מעבר לכך, קיים חשש מתופעה של "הגירת מטות'", מצב שבו מוקדי קבלת ההחלטות האסטרטגיים עוברים פיזית לחו"ל, מה שעלול להפוך את הסניפים המקומיים למרכזי ביצוע בלבד, ולפגוע במעמד של ישראל כמרכז חדשנות עולמי.
שם טוב אף מסמנת איום נוסף שבו ישראל נדרשת "לייבא" מומחים כדי לשמר את מעמדה כמובילת טכנולוגיה. "כבר היום אנחנו שם. התחרות על טאלנט היא גלובלית, וישראל לא יכולה להסתמך רק על ההון האנושי המקומי. בכל התעשייה יש מגמה של גיוס מומחים זרים כחלק מאסטרטגיה ארוכת טווח. אם המדינה והחברות יפעלו יחד ליצירת תנאים שמאפשרים שילוב מומחים מחו"ל לצד חיזוק ההון האנושי המקומי, ישראל לא תאבד את מעמדה. להפך, היא יכולה להפוך להאב גלובלי עוד יותר מגוון וחזק".
לעומתן, לס עוד חושבת שלצד הקושי יש גם מקום לא מבוטל לאופטימיות. "ההייטק הישראלי יודע להתמודד עם משברים בצורה טובה וגם את השנתיים האחרונות הוא סיים במצב טוב בהרבה ממה שנחזה בתחילה, והצליח לגייס. אי אפשר להתעלם מהקושי שיצרה המלחמה וגם לא צריך: עשויה להיות פגיעה דרמטית כתוצאה מבריחת מוחות. עם זאת, באותה נשימה יש פה תעשייה שחיה, שמנוסה ושיודעת להתנהל בצורה טובה ולשקם את עצמה. חלק ניכר מיחידות המודיעין הן במידה רבה 'המנוע' של ההייטק, ויש פה אקוסיסטם מספיק חזק שיידע לייצר את ההמשך. כל עוד יש לנו צבא חזק שמגדל ומפתח אנשים צעירים ביחידות טכנולוגיות מהמובילות בעולם, אני לא מאמינה שנדרש לייבא מומחים, אלא נמשיך להיות בחזית הטכנולוגית ולייעץ לאחרים".
