בלעדי
66% מהקצאות הקרקע ברשויות המקומיות הן לחרדים ולמבני דת
מחקר חדש מגלה שבזמן שהציבור החילוני היה עסוק במלחמה ובחטופים, ש"ס הפכה למפלגה הגדולה ביותר בשלטון המקומי ויהדות התורה לשלישית; עוד נחשף כי 2 מכל 3 הקצאות קרקע ומבנים ברשויות המקומיות מופנות למטרות דת או לחינוך חרדי שחר אילן; כתבה חמישית בסדרה
בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות הפכה ש"ס למפלגה הגדולה בשלטון המקומי בישראל, עם 177 חברי מועצה בסך הכל, תוך שהיא עוקפת את הליכוד עם 161 חברי מועצה. במקום השלישי עוד מפלגה חרדית - יהדות התורה עם 136 חברי מועצה. כל מפלגות הציבור הדתי לאומי ביחד קיבלו 82 חברי מועצה, ויש עתיד 90. כשמדובר בקולות, אגב, הפער הרבה יותר גדול. ש"ס ויהדות התורה קיבלו כל אחת 296 אלף קולות משום שהן מיוצגות בערים גדולות יותר, והליכוד רק 241 אלף קולות.
הנתונים עולים ממחקר חדש של ד"ר אריאל פינקלשטיין מהמכון הישראלי לדמוקרטיה שיתפרסם בקרוב, על הנסיקה החרדית בבחירות לרשויות המקומיות ב־2024. לפי המחקר, המפלגות החרדיות מצליחות לגייס ברשויות המקומיות ייצוג וכוח שגדולים בהרבה מכוחן העצמי - דבר המאפשר לקבל כמות אדירה של משאבים. התוצאה המדהימה עולה ממסמך אחר של פינקלשטיין, בנושא השלטון המקומי, שעומד לצאת לאור: שני שלישים מהקצאות הקרקע והמבנים של הרשויות המקומיות בישראל מיועדים לחינוך חרדי ומבנים דתיים.
הבחירות המקומיות סומנו כניצחון חרדי
הבחירות האחרונות לרשויות, שנערכו בעיצומה של מלחמת עזה בפברואר 2024, סוכמו כניצחון של המפלגות החרדיות. זאת, בייחוד בשל הניצחון של מועמדים חרדים בערים מעורבות כמו בית שמש (שמואל גרינברג מדגל התורה) וצפת (יוסי קקון מש"ס), וניצחון של מועמדים שנתמכו על ידי החרדים בערים מעורבות אחרות, כמו טבריה וערד. אלא שלפי פינקלשטיין, הניצחון החרדי היה גדול הרבה יותר בשל התחזקות הכוח של המפלגות החרדיות במועצות העיר בכל רחבי הארץ. הכוח הזה הוא שמאפשר להן לדרוש משאבים במשאים ומתנים קואליציוניים.
בניגוד לציבור הכללי, שבו הקשר בין רשימות ארציות ומקומיות רופף, בציבור החרדי נשמר המבנה המפלגתי הארצי, כנראה בשל החשיבות הרבה שהמפלגות מייחסות לרשויות המקומיות. יתרה מכך, מפלגות האם ממנות בדרך כלל את המועמדים ולעתים אף מצניחות מועמדים מיישובים אחרים. לפי פינקלשטיין, "הרשימות המקומיות החרדיות הן למעשה ידן הארוכה של המפלגות הארציות".
שתי סיבות עיקריות גרמו להתחזקות הדרמטית של החרדים בבחירות פברואר 2024. הראשונה היא שהבחירות נערכו בעיצומה של המלחמה, בעוד הציבור היהודי הלא חרדי עסוק כולו בחטופים, בשירות המילואים, והעניין שלו בבחירות לרשויות המקומיות אפסי, בציבור החרדי היו הבחירות האלה נושא מרכזי. שיעור ההצבעה בערים חרדיות עמד על 75%, כמו בבחירות 2018, בעוד ביישובים יהודיים לא חרדיים הוא צנח מ־55% ל־50% בלבד (וזה כולל את המצביעים למפלגות החרדיות).
הסיבה השנייה לשיעור ההצבעה החרדי הגבוה היא ריבוי הפיצולים בציבור החרדי. בערים החרדיות והמעורבות היו בבחירות האלו הרבה מאוד מלחמות פנימיות קשות בין החרדים לבין עצמם, כמו המרוץ של שר הבריאות אריאל בוסו לראשות עיריית בני ברק או ההדחה של ראש עיריית אלעד ישראל פרוש (הבן של חבר הכנסת מאיר פרוש מאגודת ישראל) על ידי מועמד ש"ס יהודה בוטבול. בסך הכל, בבחירות 2024 התפצלה רשימת יהדות התורה בעשר רשויות. מלבד המפלגות הגדולות היו גם רשימות של הפלג הירושלמי הקיצוני (שהתחרו, למרות הכינוי של הפלג, במספר ערים חרדיות), רשימות חרדיות ספרדיות שהתחרו בש"ס, רשימות עצמאיות של דגל התורה ורשימות של חב"ד.
פינקלשטיין מסביר את העניין הרב שמגלים החרדים בבחירות לרשויות המקומיות בכך שהרשויות מכריעות בנושאים שחשובים להם במיוחד כמו תכנון שכונות, הקצאת מבנים לחינוך ומבני דת, ותקציבי חינוך.
הוא מציין עוד דרך להגדלת מספר המצביעים: רשימות הבת של דגל התורה משתמשות במקרים רבים בשמות המזוהים עם שמירה על המסורת והדת, ולא בשם של המפלגה ובאותיות שלה.
פירות המאמץ הזה מאפשרים להם לשבת בקואליציה, להתמנות למשרות סגני ראשי רשויות בשכר גבוה וגם לשלוט בתקציבים ובהקצאת מבנים. מהמחקר של פינקלשטיין עולה גם שהרשימות החרדיות הן הנוטות ביותר לשותפות בקואליציה. 90% מרשימות יהדות התורה, על שתי סיעותיה, חברות בקואליציה העירונית ו־82% מרשימות ש"ס, לעומת 67% בלבד מרשימות העבודה וישראל ביתנו, ו־75% בליכוד. "למפלגות החרדיות יש פחות עניין להיות באופוזיציה, והן עושות זאת בדרך כלל רק בלית ברירה", כותב פינקלשטיין.
מלבד המשאבים, זה כמובן בא לידי ביטוי בעשרות רבות של ג'ובים ומבין 172 סגנים בשכר בעיריות ובמועצות המקומיות, 48 הינם מטעם רשימות חרדיות (27%). כאשר מנתחים רק את סגני ראשי הרשויות שיש להם זיקה למפלגה ארצית, כלומר ללא סגנים שמשויכים לרשימות עצמאיות, עולה כי 36% מהסגנים ו־40% מהסגנים בשכר הם מטעם שלוש המפלגות החרדיות הארציות. זה כמובן ייצוג גדול פי כמה מחלקם באוכלוסייה.
אחת מכל שלוש הקצאות - בית כנסת
מסמך אחר שפינקלשטיין עומד לפרסם בנושא, על היבטים שונים בשלטון המקומי, מלמד איך השיטה עובדת. המשאב העיקרי שמחלקות עיריות הוא לא כסף, אלא הקצאת קרקע ומבנים לעמותות פרטיות. מדובר במתנה ששוויה מיליונים, לפעמים אף מיליונים רבים, שניתנת בשכירות אפסית. הניתוח של פינקלשטיין מגלה נתון מדהים: כ־66% מהקצאות הקרקע והמבנים של הרשויות המקומיות בישראל מגיעות למוסדות דת ומוסדות חינוך חרדיים.
בסך הכל קיבל פינקלשטיין מידע על ההקצאות ברשויות שבהן מתגוררים 79% מתושבי ישראל, ומדובר ב־4,583 הקצאות. אלופת ההקצאות שלא במפתיע היא ירושלים (962), במקום השני העיר החרדית ביתר עילית (581), שלישית נתניה (327), רביעית העיר החרדית בני ברק (312) ושביעית העיר החרדית אלעד (171). תל אביב הליברלית? רק חמישית.
על פי נתוני פינקלשטיין, מתוך 1,465 הקצאות (שהן 33%) - כלומר אחת מכל שלוש הקצאות של רשות מקומית בישראל - הפכו לבית כנסת. 1,195 הקצאות (27%) ניתנו למוסדות חינוך, בתי ספר וגני ילדים, כאשר פינקלשטיין מעריך ש־90%-85% מהן הגיעו למוסדות חרדיים, כלומר לפחות 1,015 הקצאות, שהן עוד 23% שהולכים למטרות חרדיות. אלא שההקצאות למטרות דת ומטרות חרדיות רחוקות מלהסתיים בכך. מדובר גם בכחצי מההקצאות למעונות יום (167 הקצאות, 4%), 199 הקצאות לישיבות (4.5%) ועוד 109 (2.5%) למטרות דת אחרות. בסך הכל שני שליש, 66% מהקצאות הקרקע והמבנים של הרשויות המקומיות בישראל מיועדות למטרות דת וחינוך חרדי.
הטיעון של החרדים להצדקת התופעה הזו הוא שהחינוך הממלכתי מקבל מבנים ממילא ואינו נזקק להקצאות. אלא שהטיעון הזה הוא אבסורד מוחלט. אם אפשר עוד להבין מימון מסוים של המדינה לחינוך פרטי, אין שום היגיון בכך שתעודד אותו על ידי מימון המבנים שלו. ואכן, לפי פינקלשטיין, בתי משפט קבעו מספר פעמים שהרשות המקומית אינה חייבת לספק מבנים למוסדות החרדים הפרטיים, אבל הן ממשיכות לעשות זאת על חשבון משלם המסים ואף לגבות דמי שכירות סמליים ואפסיים. אין, ככל הידוע, שום חישוב של המיליארדים הרבים ששווה המתנה הזאת.
דוגמה לתופעה הזאת ולשווי שלה חשף כלכליסט בספטמבר 2019, כשגילה שעיריית ירושלים מעבירה למוסדות חרדיים 6 מבנים של בתי ספר שבהם 131 כיתות בשווי של 210 מיליון שקלים. עיריית ירושלים חגיגה את המתנה בהודעה שנפתחה בהכרזה "כי מציון תצא תורה".
מנתונים שהעבירה אתמול חברת מועצת עיריית ירושלים לורה ורטון מסיעת האיחוד הירושלמי לכלכליסט עולה ש־75% מהקצאות הקרקע העירוניות ב־2024 היו למטרות דת וחינוך חרדי. כחציין, 37.5%, לבתי כנסת. ורטון אמרה ש"אין הצדקה לכך שהעירייה תחלק מתנות בשווי מיליוני שקלים לגופים פרטיים כשחלקם יכולים לשלם על השכירות".
