הכל פוליטיקה: בתע"א בוחרים יו"ר
השריפות בחצר האחורית של הליכוד הגיעו לחדרי הישיבות של התעשייה הביטחונית הגדולה בישראל. המאבק על מינוי גלעד ארדן ליו"ר החברה בתמיכת דוד אמסלם ואל מול ההתנגדות של ישראל כ"ץ, מאפיל על האתגרים העסקיים והמיליארדים שמונחים על הכף
יו"ר ועד העובדים בתעשייה האווירית יאיר כץ צייץ אתמול ברשת X תמונה משותפת עם בתו עמית, מרכיבים פאזל על כר דשא סינטטי. "לדברי עמית, קשה מאד לפתור את הפאזל הזה" טען, ואולי התכוון לפאזל אחר לגמרי שינסו להרכיב היום הדירקטורים של תע"א הנדרשים לבחור לחברה יו"ר קבוע. אחד הדירקטורים, השר ושגריר ישראל לשעבר באו"ם גלעד ארדן, מצפה שעמיתיו יבחרו בו. לשם כך הצטרף לדירקטוריון מלכתחילה. הוא עבר את תהליכי ההכנה לתפקיד, הכוללים סיווג ביטחוני, אישור הוועדה למינוי בכירים בחברות הממשלתיות והחל חפיפה עם קודמו עמיר פרץ. מינויו היה אמור להיות חלק, לאחר שהובטח לו בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, השר שאחראי על רשות החברות הממשלתיות דוד אמסלם ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט. בין ארדן לבין התפקיד, שמבטיח שכר חודשי של כ־100 אלף שקל ברוטו לצד בונוסים נאים, מפרידה הצבעה פורמלית בדירקטוריון. הבעיה היא שבמקביל הזדמנה לנתניהו שעת הכושר לפטר את גלנט, למנות את עושה דברו ישראל כ"ץ לתפקיד ועל המינוי של ארדן נפתחו "שערי הגיהינום".
כ"ץ אמור לחתום על מינוי יו"ר לתע"א בהיותה חברה ממשלתית, לצד חתימתו של אמסלם. עם זאת, כ"ץ חושש מהאפשרות שארדן יקבל את התפקיד, יטפח לעצמו תדמית של "ביטחוניסט" ויאפיל עליו בקרב הירושה על הנהגת הליכוד ביום שאחרי נתניהו. כ"ץ מצידו מנסה זה תקופה, ללא הצלחה, לייצר לעצמו תדמית של רמבו. ובמערכת הביטחון הוא בכלל נתפס נטע זר, נציגו של ראש הממשלה בקריה.
עצמאות נדירה של כ"ץ
במקרה של תע"א ניכר שדווקא יש לכ"ץ מרחב תמרון עצמאי. לו זה היה תלוי בו, הוא היה ממשיך למסמס את מינויו של ארדן עד שיתייאש ויפנה לפרק חדש בחייו. אלא שגם לסחבת יש גבול. למרות שביקש מהדירקטורים המתכנסים היום להימנע מבחירת יו"ר, האזהרה ששגרו אליהם המשנים ליועמ"שית גיל לימון ומאיר לוין לא משתמעת לשתי פנים. לפי חוק החברות, בהיותה חברה מדווחת שסוחרת באיגרות חוב, תע"א חשופה לסנקציות מצד רשות ניירות ערך אם לא תמנה יו"ר במשך יותר מ־60 יום. בעבר כבר קנסה הרשות חברות ממשלתיות פעמיים: את חברת החשמל ב־900 אלף שקל ואת נתיבי הגז הטבעי לישראל (נתג"ז) ב־888 אלף שקל. השתיים השתהו ולא מינו יו"ר במשך למעלה מ־60 יום כי השרים הממנים התקוטטו. חברת החשמל ערערה לבית המשפט על הקנס בטענה כי שיטת המינויים של יו"רים בחברות ממשלתיות שונה מזו שנהוגה בחברות ציבוריות רגילות בשל המעורבות של שרים. השופט בני שגיא דחה את הטענות וקבע כי השפעת השרים על אופן הניהול של חברה ממשלתית, כולל מינוי של יו"ר, לא סותרת את התכלית העסקית של החברה ואת שיקול הדעת של הדירקטוריון. התנהלותם של כ"ץ ואמסלם מטילה ספק באפשרות שהם מכירים את ההחלטה של השופט שגיא.
מי שדוחק בדירקטורים של תע"א להתכנס להחלטה הוא יו"ר רשות החברות הממשלתיות רועי כחלון, שמונה בידי אמסלם. בכיר שמעורה בנושא העריך כי אפשר שכחלון יתייצב בישיבה ויזהיר אותם שאם לא יבחרו יו"ר – ימליץ לאמסלם להדיחם. אם יבחרו בארדן, אפשר שכ"ץ יסרב לחתום על מינויו ואז היועצת המשפטית לממשלה תורה לו לעשות זאת. אם יסרב לבקשתה, תתגלגל הסוגייה לפתחו של בג"ץ. אמסלם, החפץ במינויו של ארדן במסגרת בניין כוחו בליכוד באמצעות עובדי התע"א, שם את יהבו על אותו בג"ץ ואותה יועמ"שית שהשקיע חצי קריירה בניגוחם ובהסתה נגדם. מי אמר שאין הפתעות בחיים.
ויש תרחיש נוסף, שבו חברי הדירקטוריון יבחרו יו"ר כחוק – אך לא בארדן אלא בדירקטור אחר, פרופ' גבי סרוסי למשל. סרוסי הוא דירקטור ותיק ומנוסה ובחודשים האחרונים בפתחה של כל ישיבה נבחר אד־הוק לניהולה. אבל במצב כזה עלול לצוץ מכשול אחר – סרוסי אמור לסיים את חברותו בדירקטוריון בחודשים הקרובים. סוגיה נוספת קשורה לאופן שבו ינהגו בישיבה הדירקטורים אלי אדרי ואדיר אביב. שניהם חברים מטעם ועד העובדים, שנשלט בידי יאיר כץ, בנו של השר רב־התיקים חיים כץ, שבעצמו היה יו"ר הוועד שנים ארוכות. כץ מעדיף לשמור על נייטרליות כל עוד אינו חייב להתערב. לפיכך לא בלתי הגיוני להניח שהדירקטורים של הוועד יונחו להימנע.
מינוי יושב ראש אינו המהלך היחיד שכ"ץ מעכב בקשר לתעשייה האווירית. עוד בשבועות הראשונים שלו בתפקיד לשכתו היתה מוקד עלייה לרגל של בכירים בהנהלת החברה, בהם המנכ"ל בועז לוי ויו"ר הוועד כץ. כל אחד בתורו העלה בפניו את סוגיית הנפקת החברה, בשלב הראשון כ־25% ועד 49% בסופו של התהליך. וזאת, מתוקף החלטה שהממשלה קיבלה בעבר. מבחינת התע"א, העדנה שהיא רואה בשנים האחרונות עם הגאות בביקושים העולמיים והמקומיים לנשק, שמתבטאים היטב בדו"חות מדי רבעון, מהווה הזדמנות פז לצאת להנפקה כזאת. הנפקה כזאת תכניס למדינה כסף שחסר לה, ובמקביל יוסרו מעליה רגולציות מעיקות שחלות עליה כחברה ממשלתית, כמו הגבלות שכר ותהליכים סבוכים ברכש של חברות.
מאבק על דיבידנדים
על הפרק עומדת עוד סוגיה כספית כואבת, כש־1.6 מיליארד שקל שתע"א אמורה להעביר לקופת המדינה כדיבדנד על רווחיה בשנים האחרונות עדיין שוכבים אצלה ומחכים שמישהו ידרוש אותם. דירקטוריון תע"א הכריז על חלוקת הכספים, שמהווים מחצית מהרווח הנקי של החברה בשנים האחרונות, למדינה. האוצר לא מושך אותם כבר זמן רב ומגלגל את תפוח האדמה הלוהט הזה לפתחה של רשות החברות, ושם אומרים כי משיכת הכספים טעונה אישור של שר הביטחון – שבינתיים לא נתן כזה. מהצד השני נמצאת המדינה, שזקוקה נואשות לכל שקל כדי לממן הסכמים קואליציוניים פרועים ואת המלחמה הארוכה והקשה בתולדותיה. כלכליסט הפנה פעמיים בשבועות האחרונים רשימה של שאלות לשר הביטחון כ"ץ ביחס לסוגיות הקשורות לתע"א – אך הוא מסרב לענות. על פי אחת הערכות בתעשיות הביטחוניות בקשר לדיווידנדים, אפשר שכ"ץ ירצה להשיג בהמשך הבנות עם הנהלת תע"א, לפיהן המדינה לא תמשוך אותם והם יופנו למימון תוכניות פיתוח של אמצעי לחימה, שמערכת הביטחון חפצה בהם.
ביחס להנפקה, ייתכן שגם אם כ"ץ ירצה לבוא לקראת ועד העובדים והנהלת החברה, הוא ייבלם בידי הממונה על הביטחון במשרד הביטחון (המלמ"ב) תא"ל (במיל') יובל שמעוני, כפי שקודמו ניר בן משה בלם אותה כששר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן ניסה לקדם מהלך בנושא. במלמ"ב חוששים שהנפקת החברה תוביל לחשיפת סודות ופעולות אסטרטגיות. עם זאת, לפי החברה מדובר בסוגיות פתירות, שלא אמורות לפגוע בתוכניות להנפיק אותה.
המתקפה של אמסלם על כ"ץ שלשום, בעקבות סירובו למנות את ארדן, מתווספת לרשימה מתארכת של קטטות בליכוד. זה שר התקשורת שלמה קרעי שמתנצח עם דוד ביטן וזה שר התרבות מיקי זוהר שמחליף מהלומות עם שופרו של ראש הממשלה, העסקן יעקב ברדוגו. מעטים מבינים את השריפות בחצרות האחוריות של מפלגת השלטון, ויש המפרשים אותן כמבשרות על קצו המתקרב של עידן המשילות של נתניהו ושקיעת ספינת שלטון הליכוד. וכשספינה טובעת, יודע כל מלח, העכברים הם הראשונים לטפס אל ראש התורן.
