פרשנות
המאבק על העלאת תקרת הפטור ממע"מ: הכל חוץ מכלכלה
השבוע קרה הלא ייאמן: בעיצומה של שנת בחירות הח"כים הצביעו על העלאת מסים. ביטול הצו להעלאת תקרת הפטור ממע"מ על יבוא אישי ל-150 דולר הוא תוצאה של מאבק ממוקד של בעלי העסקים, שגייסו חברי קואליציה ממורמרים וניצלו את חוסר הפופולריות של סמוטריץ'. אמש חתם שר האוצר על צו נוסף - עם תקרה של 130 דולר - דבר שמבטיח כי חילופי המהלומות בכנסת יימשכו
אין מחלוקת בין הכלכלנים כי פטור מע"מ על יבוא מוצרים באינטרנט הוא שגיאה מקצועית, אבל גם אין מחלוקת שחברי הכנסת לא ביטלו את הפטור מתוך התעקשות לשמור על ההיגיון הכלכלי. כל מי שעוקב ולו במעט אחרי המתנהל בכנסת יודע שפופוליזם כלכלי הוא המנה המבוקשת. להלן דוגמאות ספורות: חברי הכנסת מתנגדים לדיווחים שיביאו לגביית מס אמת ממשכירי דירות בכלל, וממשכירי דירות דרך הפלטפורמות הדיגיטליות (Airbnb ו־Booking) בפרט. חברי הכנסת מהקואליציה מקדמים כעת שורה של הטבות מס לתושבים ביישובים מסוימים (אשקלון, יו"ש ובערים מעורבות). כבר כמעט 40 שנה שחברי כנסת מאשרים כל שנה מחדש הטבת מס שנתפרה ספציפית ל"עובדי משמרות במפעלי תעשייה". יתרה מזו, דוד ביטן שהוא ממובילי ביטול הפטור ממע"מ, מקדם בעצמו כעת "פטור מע"מ על מוצרי מזון". לא צריך להיות כלכלן גדול כדי להבין שכל הפטורים הללו יוצרים אפליה בין אנשים ועסקים שונים, ומה שלא נגבה בגלל הטבת המס, ייגבה ממישהו אחר.
בדרך כלל ההיגיון הכלכלי הזה לא משנה לחברי כנסת. הם תמיד נוטים להצביע בעד הורדת מסים ומתקשים להצביע בעד העלאות מסים. אבל, הפעם התהפכו היוצרות. היה צורך בהטלת משמעת קואלציונית כדי לשכנע אותם לא לבטל את הטבת המס – וגם היא לא עזרה. כדי להמחיש את גודל האירוע, נחזור לתקציב 2024 המעודכן, שנעשה בעיצומה של מלחמה כשכל שקל היה חשוב. הקואליציה הנוכחית החליטה לבטל את מס המשקאות הממותקים – למרות שהניב הכנסות משמעותיות למדינה ותרם לבריאות הציבור. האופוזיציה מחתה על הביטול הגורף של המס, אבל לא העזה ליזום דיון במליאה על הנושא. וזאת, מחשש שמס המשקאות יהיה רשום על שמה. גם הפעם האופוזיציה נכנסה באיחור לאירוע, בתחילת הדרך אנשי יש עתיד לא התלהבו לשתף פעולה עם בעלי העסקים. חברי הכנסת הכלכליים של יש עתיד (נאור שירי וולדימיר בליאק) אמנם התנגדו, אבל המפלגה המתינה זמן רב על הגדר, כי מי רוצה להיות חתום על ביטול הטבה משמעותית לציבור? כשמוסיפים לכך שמדובר בשנת בחירות ובהטבה מאוד מורגשת - ההזמנות מהאינטרנט משותפות לכלל האוכולוסיה, מבינים מיד ששמעבר לכלכלה טהורה, יש כאן הרבה פוליטיקה ופעילות מאורגנת.
נתחיל בהתארגנות. ביטול הטבת המס התרחשה בראש ובראשונה בגלל לחץ אינטנסיבי של בעלי העסקים על חברי הכנסת. את המאבק הובילו איגוד לשכות המסחר, שנשיאו שחר תורג'מן השתמש בכל כלי אפשרי ולא בחל במילים חריפות ובמחאות מול שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. אבל זה לא נעצר בו, גם מנכלי"ת האיגוד גילית רובינשטיין מוכרת במסדרונות הכנסת והפוליטיקה. השניים עבדו במשך חודשים על הח"כים, קיימו שמונה כנסים בכנסת ומחוצה לה. שלשום נכחו בכנסת כ־250 בעלי עסקים, שנצמדו לחברי הכנסת "המורדים", דיברו בוועדות בלהט שהשווה לא פעם בין 7.10 לבין הפטור ממע"מ. סמוטריץ' שגה כל הדרך בהערכת כוחם של בעלי העסקים, כנראה גם שגה בהערכת כוחו של נתניהו בתוך הליכוד ובעיקר לא העריך נכונה את עוצמת האיבה שרוחשים כלפיו שותפיו לקואליציה.
עם זאת, ההתארגנות של בעלי העסקים דרך איגוד לשכות המסחר וארגונים אחרים, לא היתה מתורגמת להצבעה בלי תככנות פוליטית. בעלי העסקים ניצלו את הסדקים בקואליציה עד תום. הם רתמו שני ח"כים שיש להם מערכת יחסים מורכבת עם נתניהו, דוד ביטן ויולי אדלשטיין. ובהמשך, הם רתמו גם את אלי דלל ומשה פסל. חברי הכנסת הללו אמרו כי גם אם תהיה משמעת קואלציונית הם יצביעו בעד ביטול הפטור ממע"מ. ואחרי שיצרו גרעין של מתנגדים, הם הצליחו לטעת ספק ולגרום לח"כים אחרים בליכוד לחשוש מהצבעה שעלולה לרדוף אותם בפריימריז. כך הצליחו לגרום לשרים ניר ברקת ואבי דיכטר להיעלם ולח"כים כמו ששון גואטה לאתגר את לשכת נתניהו.
בעלי העסקים רתמו לצידם את גם מוטי בבצ'יק מאגודת ישראל. מבחינה פורמלית בבצ'יק הוא יועצו הפרלמנטרי של חבר הכנסת יצחק גולדקנופף, אבל מהותית הוא דמות מרכזית בפוליטיקה החרדית והישראלית. בבצ'יק קם משבעה על אביו רק בשבוע שעבר, אך זה לא מנע ממנו לבחוש בקלחת פטור המע"מ. בשונה מבעלי העסקים, שדיברו כל העת על העוול שנגרם להם, בבצ'יק ישיר יותר – הוא אמר למורדים בליכוד ולחברי כנסת חרדים "למדתי מביבי, בממשלת השינוי רצו להעביר כאן כמה חוקים כדי שלא נצטרך ויזה לארה"ב, ויהיה אפשר לנסוע באמצעות ESTA, זה היה מקל על הרבה ישראלים, נכון? אבל ביבי אמר שצריך להתנגד. הסמליות חשובה כאן יותר מהכל". מבחינת בבצ'יק, פטור המע"מ שבוטל אתמול היה מסר לנתניהו שלא יחשוב שהוא יכול להסתדר בלי לעמוד בהתחייבויות שלו כלפי החרדים. כששואלים את בבצ'יק "מה האסטרטגיה, וכיצד יוכלו לקבל משהו טוב יותר בקדנציה הבאה?", הוא אומר "לפעמים פוליטיקה זה כמו טלפון שעובד לאט, צריך לכבות ולהדליק שוב, למחוק קצת קבצים שיהיה מקום". בבצ'יק דוחה את הטענות שתקציב 2026 חשוב לחרדים, ומסביר כי "תקציב הישיבות ואופק חדש - שהם הכספים הגדולים - תקועים כבר שנים, זה לא ייפתר עכשיו".
מבחינה פוליטית, ספק רב האם הבחישה של בבצ'יק הועילה לאינטרס החרדי העיקרי – קידום חוק אי־גיוס מקל. הרי הקואליציה התגלתה כעת כשבירה, שאפילו נתניהו לא מצליח לאחות את השברים שבה. לעת עתה בבצ'יק וחבריו באגודת ישראל מתענגים על הצביטה שנתנו לנתניהו ולח"כים של ש"ס שמתקשים - כך לטענת אגודת ישראל - לגלות עמוד שדרה מול נתניהו. העונג איננו רק של אגודת ישראל, אלא גם של חברי כנסת רבים מהליכוד. דמויות שהיו מעורבות בביטול הפטור מספרות שהאיבה שחברי הכנסת בליכוד ובמפלגות אחרות (גם חכי"ם ממפלגתו של בן גביר הצביעו בעד ביטול ההטבה) רוחשים לסמוטריץ' היא עצומה. המקורות לאיבה הזו קשורים לתחושה שסמוטריץ' מנהל בפועל את הממשלה, שהם נאלצים "לעבוד אצלו" ושהוא דואג בעיקר למגזר שלו. נראה שלאיבה הזו יש פן עמוק יותר שקשור לאופן שבו נתפסת האישיות של סמוטריץ'. חברי הכנסת מתארים אותו כיהיר, בטוח בעצמו ולא קשוב.
על פניו, התבוסה של סמוטריץ' יכלה לשרת אותו בבחירות, הוא יוכל להגיד "הורדתי מסים, ואחרים העלו", ואכן חבר הכנסת שמחה רוטמן צייץ כי "מי שרוצה מאבק נחוש ביוקר המחיה צריך להצביע לסמוטריץ". אלא שהתבוסה הצורבת של סמוטריץ', 59 נגד 22, משדרת לבוחרים שהיכולת שלו לנצח במאבק ביוקר המחיה קטנה במיוחד. סמוטריץ' נוטה להאשים אחרים בכשלונות שלו, וסביר להניח שהוא יעשה את זה גם הפעם. אלא שספק רב אם הבוחרים יתחברו לבכיינות והאשמות. בעולם מתוקן סמוטריץ' היה צריך לחזור למשרדו, ללמוד מהטעויות במטרה להתנהל נבון יותר בסוגיית רפורמת החלב ומס הרכוש. אבל כבר אתמול סמוטריץ' הבהיר כי הוא לא יעשה חשבון נפש, אלא ינסה להעביר שוב את הצו, כנראה כדי להיתקל שוב במגבלות הכוח. ואכן, שר האוצר הודיע אמש כי חתם על צו נוסף להעלאת תקרת הפטור ממע"מ, הפעם ל-130 דולר. בעקבות כך, אמר ח"כ דלל כי סמוטריץ' ביזה את הכנסת בכך שלא קיבל את עמדתה נגד הצו, ודרש לכנס את ועדת הכספים לדיון בצו החדש ולא להמתין 60 יום כפי שקובע החוק.
מקום לשפיות בקבלת ההחלטות?
ולסיום, שתי הערות ציבוריות. הראשונה נוגעת ללובי המרשים שהפעילו בעלי העסקים, שכמוהו מעולם לא הופעל לטובת האזרח הקטן. זה לא מפתיע, הורדת מס הכנסה, למשל, תוסיף לכל אזרח כמה מאות שקלים להכנסה הפנויה, ובשביל זה לא שווה להילחם על זה בכנסת. לעומת זאת, פטור מע"מ פוגע בכמות קטנה של אנשים (בעלי העסקים) שכל אחד נפגע במאות אלפי שקלים. לכן לכל אחד מהם שווה להילחם על זה. עם זאת, אנחנו נשארים עם השאלה אם יש דרך שבסוגיות רוחביות שנוגעות לכל אזרחי ישראל נראה מעורבות אזרחית כה יעילה? האם נראה מישהו שמוכן גם להתלכלך בפוליטיקה מפלגתית לטובת הציבור הרחב?
ההערה השנייה נוגעת לכך שלמרות שההתנגדות לצו לא נבעה משיקולים כלכליים טהורים, העובדה היא שבעלי העסקים הצליחו להסביר את ההתנגדות שלהם בצורה פשוטה וישירה, וזה סייע להם לא מעט. בעלי העסקים חזרו על הטענה ש"לא הגיוני לסבסד את הסינים, לא הגיוני להפלות לטובת זרים". הסיסמה הזו, שנכונה כלכלית וערכית, איפשרה את המאבק הזה. כאן עולה השאלה האם גם בסוגיות כלכליות אחרות, דוגמת ביטול פטורים אחרים ממסים יהיה אפשר לרתום ח"כים. הרי כל פטור כזה מעלה למישהו אחר את המסים. האם נמצאה כאן דרך להשתמש בפוליטיקה כדי לפרוץ מדי פעם את הפופוליזם הכלכלי?
