דעה
משבר האקלים – החוב הכלכלי שכולנו נשלם
הנזק מההתחממות הוא לא רק סביבתי, אלא כספי: ביטוח יקר יותר, משכנתה כבדה יותר, פנסיה קטנה יותר ושירותים ציבוריים מצומצמים יותר. אם לא ניערך היום ונחזק את החוסן הלאומי - נשלם מחר מחיר כבד בהרבה
משבר האקלים איננו עוד אתגר סביבתי עתידי אלא חוב כלכלי הולך ותופח שכל ישראלי יידרש לשלם. ישראל נמצאת ב-Hot Spot אקלימי, אזור שבו ההתחממות מהירה וחזקה מהממוצע העולמי. המשמעות ברורה - גלי חום, בצורות, הצפות ושריפות יתרחשו כאן בתדירות גבוהה בהרבה מבאירופה או מצפון אמריקה. מה שבמדינות אחרות קורה אחת לעשור, עלול אצלנו להתרחש אחת לשנתיים שלוש, והמחיר הכלכלי בהתאם.
הנזק איננו רק סביבתי אלא כספי מיידי. גל חום ממושך מפחית את הפריון במשק, מגדיל ימי מחלה ומעמיס על רשת החשמל. הצפה עירונית משביתה עסקים, גורמת לנזקי רכוש ומקצצת בהכנסות. התוצאה הישירה היא יוקר מחיה גבוה יותר. הציבור יפגוש זאת בפרמיות ביטוח מתייקרות, בהחזרי משכנתה גדולים יותר, בירידת ערך החסכונות הפנסיוניים ובצמצום השירותים החברתיים.
הניסיון בעולם מלמד לאן הדברים הולכים. בבריטניה נמצא כי בתרחישי קיצון הפסדי הביטוח עלו ב-50%-70% והפרמיות זינקו ביותר מ-30%. בישראל, משפחה ממוצעת עלולה לשלם אלפי שקלים נוספים בשנה, ובאזורים מוטי סיכון פי שלושה או ארבעה. התוצאה תהיה שמשפחות יוותרו על ביטוח, ייחשפו לסיכון ישיר וייכנסו למעגל של פגיעות כלכלית קשה.
מערכת הביטוח כולה חשופה לשחיקה מהירה. בצרפת נמצא כי בתוך חמש שנים תרחיש אקלימי קיצוני גרע כ-30% מהון החברות. בישראל מדובר בהתאמה באובדן אפשרי של 25–30 מיליארד שקל, העלול לפגוע ביכולת לשלם תביעות ולהעמיק את "פער הביטוח", מצב שבו חלק גדל מהנזקים אינו מבוטח ולכן נופל על הציבור והממשלה.
גם הבנקים אינם חסינים. בהולנד ובאנגליה הראו תרחישים הפסדי אשראי מצטברים של 4%–5% לאורך שנים. בהיקפי האשראי בישראל, כ־2 טריליון שקל, מדובר על הפסדים פוטנציאליים של 80–100 מיליארד שקל. לכך תתווסף ירידה ברווחיות שנתית של מיליארדים, שתתגלגל אל הציבור בדמות ריביות גבוהות יותר וצמצום מסגרות אשראי. משפחות יראו זאת בהחזרי משכנתה גבוהים יותר ועסקים באשראי יקר ומוגבל.
גם החיסכון ארוך הטווח של כולנו נתון בסיכון. השקעות נדל"ן ותשתיות באזורים מועדים יאבדו מערכן, והתוצאה תהיה תשואות פנסיוניות נמוכות יותר ופגיעה בכספי החיסכון לעת זקנה. התשתיות הקריטיות כדוגמת מים, חשמל, תחבורה ותקשורת מצויות אף הן בחשיפה גבוהה. פגיעה בתחנת כוח או בנמל תעופה או ימי עלולה להשבית חלקים נרחבים במשק, להגדיל את הוצאות הממשלה ולגרור גירעון כבד.
בסופו של דבר כולנו נשלם ביטוח יקר יותר, משכנתה כבדה יותר, פנסיה קטנה יותר ושירותים ציבוריים מצומצמים יותר. מעבר לכך, אוכלוסיות מוחלשות ופריפריאליות ייפגעו ראשונות, מה שיגביר את אי השוויון ויערער את החוסן החברתי.
מול סיכון כה מערכתי נדרשת היערכות רב-שכבתית. הממשלה חייבת לקבוע אסטרטגיה לאומית, בנק ישראל והרגולטורים חייבים להטמיע את סיכוני האקלים במבחני לחץ ובהלימות הון, והמוסדות הפיננסיים חייבים לשקלל את הסיכון בתמחור אשראי ובחיתום ביטוח. במקביל, החברות צריכות לדווח על חשיפות, החברה האזרחית לדרוש שקיפות, והציבור להבין שהביטוח, המשכנתה והפנסיה שלו תלויים ישירות בהיערכות המדינה והמוסדות.
ישראל חייבת להקים גוף מתכלל לניהול סיכון אקלימי, בעל סמכות ברורה ואחריות כוללת. גוף זה ירכז נתוני מזג אוויר, ביטוח ופיננסים, יגדיר תרחישים ישראליים אופייניים כדוגמת שיטפון עירוני, גל חום מתמשך, שריפות אזוריות ויחייב את הגופים הפיננסיים לבחון עמידות בפניהם. עליו להקצות השקעות ייעודיות לחיזוק תשתיות קריטיות באזורים מועדים, ולדווח לציבור בשקיפות על ההיערכות וההתקדמות.
ישראל מתמודדת עם אתגרים מגוונים כבר 77 שנים. אך מול סיכון אקלימי כסיכון מכונן, השאלה איננה "אם" אלא "מתי" ו"כמה נשלם".
הבחירה ברורה - להיערך היום ולחזק את החוסן הלאומי, או לשלם מחר מחיר כבד בהרבה.
מדובר לא רק בהיערכות סביבתית אלא באחריות כלכלית מהמעלה הראשונה.
יש לנו משמרת אחת – ויפה שעה אחת קודם.
יאיר אבידן הוא עמית מחקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה, IPS, אוניברסיטת רייכמן, המפקח על הבנקים לשעבר
