פרשנות
כשהפופוליזם שולט: הפחתת מע"מ על מזון לא תגיע לשכבות החלשות
הצעה של ח"כ דוד ביטן להפחית את המע"מ על מזון ל־8% למשך שנתיים זוכה לתמיכה חוצה מפלגות ותעלה היום לדיון בוועדת השרים. אם המטרה היא לסייע לשכבות החלשות הרי שבדיקה מראה כי רק 7% מאובדן הכנסות המדינה יגיעו אליהן. ואילו היצרנים ייהנו מ־30% מההטבה – עד 1.5 מיליארד שקל בשנה
יו"ר ועדת הכלכלה דוד ביטן הצליח לאחד בין הקצוות המרוחקים ביותר בכנסת ישראל, בין עופר כסיף מחד"ש לבין לימור סון הר־מלך מעוצמה יהודית, בין אלמוג כהן לאחמד טיבי, ובין אלעזר שטרן מיש עתיד למשה גפני החרדי. איך הוא עשה את זה? הוא העלה שוב את הרעיון של הפחתת מע"מ על מוצרי מזון. הפעם ההצעה מופיעה בצורה מתונה כביכול, המע"מ על מזון יופחת ל־8%, ולשנתיים בלבד. להצעה הזו הצליח ביטן לייצר רוב של 66 חברי כנסת. ההצעה הועלתה כבר לפני כמה חודשים לדיון בממשלה בוועדת שרים לענייני חקיקה, אז הוחלט לדחות את הדיון בהצעת החוק, והיום צפוי להתקיים דיון חוזר בהצעה. במשרד האוצר מביעים אופטימיות ואומרים ש"זה לא רציני", וכי ההצעה לא תאושר בוועדת השרים, אבל באקלים הפוליטי הנוכחי כדאי להיות פתוחים להפתעות. אף אחד גם לא האמין באמת שהצעת החוק של אבי שמחון, יועצו הכלכלי של רה”מ, לסבסוד משכנתאות תקודם, או שהרחבת הפטור ממע"מ ל־150 דולר תיושם.
על פניו לא מסובך להבין למה רוב הכנסת תומכת בביטול מע"מ על מזון, גם אדם מן השורה היה חושב שזה רעיון טוב, וש"אם אפשר להוריד, אז למה לא?". אלא שחברי כנסת לא אמורים להישאר אנשים מן השורה, הם אמורים לדעת כי גביית מסים היא הכרח, היא המנוע של פעילות הממשלה. לח"כים החתומים על ההצעה יש כ־500 שנות כנסת במצטבר. ביניהם יש כאלה שעמדו שנים ארוכות בראש ועדת הכספים כמו משה גפני, או אורנה בריבאי שכיהנה כשרה כלכלית. ח”כים לא אמורים לתמוך בהצעת חוק שמבטאת תפיסת עולם שלפיה “מסים הם מיותרים, מחירי מזון גבוהים נראים כדבר רע פוליטית, בואו נוותר על מסי מזון, וזה ייראה שניסינו להוריד מחירי מזון”.
למרבה הצער, תפיסת העולם חסרת האחריות הזו (מסים הם מיותרים) היא זו שמאחדת בין עשרות חברי הכנסת והיא זו שאיפשרה להם לחתום יחד על הצעת החוק. ההוכחה לכך היא פשוטה. נניח שהחוק היה מחייב את הח”כים להצביע גם על המקור התקציבי של מימון הפחתת המע"מ הזו, האם הם היו מגיעים להסכמות? האם הקואליציה והאופוזיציה היו מגיעות להסכמה על קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה? על קיצוץ בתקציבי רווחה? האם האלוף במיל’ אלעזר שטרן מיש עתיד היה מגיע להסכמה עם אחמד טיבי על קיצוץ בתקציב הביטחון? האם מישהו מחברי הכנסת היה מסכים לוותר על נקודות זיכוי לעובדים כדי לממן את ההטבה? או לחלופין להעלות מס הכנסה? להעלות מע"מ על שאר המוצרים? להעלות מס חברות? ברור שלא, ההסכמה היחידה של הח”כים היא להוריד את הכנסות המדינה מבלי לחשוב צעד אחד קדימה.
ח”כים מוכרחים לחשוב במונחים של חלופות, של טרייד אוף, זה לא משנה האם יש להם השכלה כלכלית או לא. שהות של כמה שנים בכנסת גם אמורה להפוך אותם לבעלי חשיבה כלכלית. והצעת הפחתת המע"מ היא ייצוג קיצוני של חוסר מחשבה על החלופות. הברירה איננה בין מע"מ מופחת לבין מע"מ אחיד וגבוה, אלא הברירה היא בין מע"מ מופחת על מזון ומס הכנסה גבוה (או קיצוץ בתקציב החינוך) לבין השארת המע"מ אחיד. ברגע שמאמצים חשיבה של חלופות, ואנו שואלים את עצמנו, האם יש דרך טובה יותר להביא 4–5 מיליארד שקלים לתקציב המדינה מאשר המע"מ על המזון? התשובה היא חד משמעית, אין אופציה זמינה כזו על השולחן. ולכן, כמו כל מס, אנחנו לא צריכים לאהוב אותו, אבל אנו נאלצים לשלם אותו.
ככלל, מע"מ נחשב למס יעיל. הוא קל לגבייה, והוא לא פוגע בצמיחה ובתמריצים (זאת בשונה ממסי חברות ומסי הכנסה) ואם הוא אחיד, הוא גם לא מעוות את השוק. ובמקרה הישראלי, המע"מ הוא מס שתורם לצמצום המתח החברתי בין קבוצות בחברה הישראלית, זאת מכיוון שגם האוכלוסיה החרדית שמאופיינת בילודה גבוהה ובשיעורי עבודה נמוכים משתתפת בתשלום המס הזה. ולכן, ככלל, עדיף להעלות מע"מ מאשר מסים אחרים. זו גם הסיבה שהצעד הראשון שנבחר למימון המלחמה היה העלאת מע"מ ב־1% (למרות שהוא נכנס לתוקף באיחור של שנה). אבל עדיין, אפשר לשאול, האם כדאי להחריג את מוצרי המזון ולהוריד מהם את המע"מ המופחת. הרי מחירי המזון בישראל גבוהים, ובנוסף, אנו רוצים שהמזון יהיה זול יותר עבור השכבות החלשות.
אפשר לקבל את שתי מטרות המדיניות הללו, אבל הפחתת המע"מ היא דרך גרועה כדי לקדם כל אחת ממטרות המדיניות הללו. בישראל המחירים גבוהים מכל מיני סיבות, אך אחת הסיבות העיקריות היא שיש בארץ מבנה שוק ריכוזי. נסתפק בנתון של דו"ח מבקר המדינה מ־2024 שלפיו עשרת ספקי המזון בישראל אחראים על כ־54% משוק המזון ומוצרי הצריכה. הפחתת מע"מ כמובן לא תשנה את מבנה השוק הריכוזי בישראל ולא תגביר את התחרות, כך שבעיית העומק לא תיפתר. יתירה מזו, אם השוק הוא לא תחרותי, אז חלק גדול מהוויתור על המע"מ לא יילך להוזלת המחיר לצרכן אלא להגדלת הרווחים של היצרן. אם נניח - כך מניח ד"ר מיכאל שראל מפורום קהלת לכלכלה - כי רק 70% יגולגלו לצרכן, הרי ש־1.2-1.5 מיליארד שקל מאובדן הכנסות המדינה יילכו להגדלת רווחי היצרנים. יתירה מזו, אם מטרת המדיניות היא לסייע לשכבות חלשות, הרי מדובר בכך שרוב מוחלט של הכסף בכלל לא יגיע אליהן. מניתוח שערך ד"ר שראל עולה כי ההטבה החודשית לחלשים ביותר תעמוד על סכום של 23–34 שקל בחודש. לעומת זאת, ההטבה לשני העשירונים העליונים תעמוד על כ־75–98 שקל לחודש. המשמעות היא שרק 7.3% מאובדן ההכנסות יגיע למטרת המדיניות שתוכננה מראש. האם מישהו מחברי הכנסת היה תורם לארגון צדקה שמתוך 100 שקלים רק 7.3 שקלים מגולגלים לפעילותו?
כלומר, אם הח”כים רוצים לפתור באמת את בעיית מבנה שוק המזון בישראל הם צריכים לחשוב על רפורמות אחרות לגמרי, ואם הם רוצים לסייע ספציפית לקבוצות חלשות בהוצאה על מזון הם יכולים לבצע מהלכים אחרים זולים בהרבה. ניתן היה, לשם הדוגמה, לטייב את תוכנית תלושי המזון ולדייק אותה כך שהיא תינתן דווקא לאוכלוסיות חלשות במיוחד (ולא לפי התבחין הבעייתי של הנחות בארנונה). למעשה, אפילו הטלת מס על משקאות ממותקים עשויה להיטיב יותר עם השכבות החלשות מאשר הצעד הזה, שכן מי שרגיש לעליית מחיר יבחר שלא לצרוך משקאות ממותקים וכך יישאר לו יותר כסף למזון ביד. אבל הח”כים גם לא מעוניינים באמת לעזור לשכבות החלשות, לפחות לא בהצעת החוק הזו. בהצעת החוק הזו הם רק מבטאים חוסר הבנה של הצורך במסים, וחשיבה עצלה בכל הקשור למדיניות ציבורית.
ולסיום, אחת השאלות החשובות ביותר במדיניות ציבורית, היא מהן ההשלכות של המדיניות הזו? מה יקרה ביום שאחרי? במקרה של ויתור על מע"מ התשובה היא שמדובר במהלך בלתי הפיך שעשוי לייצר תקדים שיביא לעיוותי מס רבים נוספים. נתחיל בהתעקשות שמדובר במהלך בלתי הפיך – הח”כים כותבים שמדובר במהלך שמוגבל לשנתיים בלבד. ובכן, המציאות היא שהטבות מס מופרכות בהרבה מהפחתת מע"מ על מזון נכנסו כהוראת שעה וכיום כמעט בלתי אפשרי להוציא אותן. הטבת מס מ־1986 לעובדי משמרת מוארכת מדי שנה כבר 40 שנה, הטבת מס על השכרת דירה נכנסה כהוראת שעה והפכה להוראה קבועה.
הח”כים טוענים שמדובר במהלך שמוגבל לשנתיים? בפועל יהיה כמעט בלתי אפשרי לסגת ממנו. התוצאה תהיה מהלך בלתי הפיך שעשוי לייצר תקדים שיביא לעיוותי מס רבים
ובעצם למה ללכת רחוק? פטור המע"מ על שירותי תיירות, הוא פטור שמתחלק בין תיירים לבין כמה אלפי מלונאים. למרות השנים הקשות שעברנו, האוצר ניסה וניסה ולא הצליח לבטל את הפטור הזה, לא משנה כמה אבסורדית העובדה שמעלים מסים על אזרחי ישראל ביד אחת ומפנקים תיירים זרים בהטבה חריגה ביד שנייה.
לא רק שלא ניתן יהיה לבטל את הפחתת המע"מ למזון, זה ייצור גל של דרישות להפחתת מע"מ. בחיפוש קצר במאגר החקיקה הלאומי, ניתן לראות שהצעות חוק המציעות פטור ממע"מ הן ספורט אהוד במיוחד בקרב חברי כנסת. הצעה נפוצה מציעה לתת פטור ממע"מ גם על תרופות (האם יהיה אפשר להסביר למה יש פטור ממע"מ על שמן קנולה ולא על אנטיביוטיקה?). להלן רשימה חלקית ולא ממצה של הצעות הפטור ממע"מ: דירה ראשונה לחייל משוחרר, ספרי לימוד, מוצרי היגיינה נשית, בניית מרחבים מוגנים, ציוד שנרכש עבור ארגוני חירום והצלה, תחבורה ציבורית, כלל ישובי עוטף עזה, תרכובת מזון לתינוקות, חניונים ובתי מלון בגליל ובגולן.
כדאי שהח”כים יחליפו תחביב, אולי במקום לנסות לנגוס במע"מ האחיד ללא מחשבה, הם יתעמקו בשורשי האתגרים הכלכליים שיש לנו, ויציעו הצעות המבטאות אחריות והבנה.
