פרשנות
במרוץ לתפקיד מנהל רמ"י נדרסו כל הקווים האדומים של מקצועיות וניגודי עניינים
ועדת האיתור המליצה על יהודה אליהו, בניגוד לעמדת היועמ"שים, לניהול רשות בעלת השפעה דרמטית על הכלכלה והמשק; אך סימני השאלה סביב הזיקה לסמוטריץ', תנאי הסף שהונמכו והאפשרות לעתירות לבג"ץ מטילים צל כבד על הבחירה; כך הופקד הנדל"ן הלאומי בידיים לא מקצועיות
ועדת האיתור למנהל רמ"י החליטה אתמול להמליץ למנות את יהודה אליהו, ראש מנהלת ההתיישבות במשרד הביטחון ומקורבו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. אליהו יצטרך לחתום כעת על מסמך למניעת ניגוד עניינים, ומועמדותו תעלה לאישור שר האוצר ושר השיכון חיים כץ.
אולי אפשר להתווכח בנוגע לשאלה אם המינוי הזה חוקי, אבל קשה מאוד שלא להגיע למסקנה כי תהליך הבחירה בו היה רשלני, ומי שדחף אותו לתפקיד לא היה בקיא בכללי המשחק, או שהיה מספיק יהיר והאמין שהמינוי הזה יעבור בקלות.
אבל לפני שנסביר את הבעיות שצפו בוועדת האיתור, חשוב להבין את המחיר שכולנו משלמים. רשות מקרקעי ישראל מנהלת 92% מקרקעות המדינה, שהם כ־20 מיליון דונם. קשה למצוא פרויקט תשתית, מגורים או תעסוקה שבו רמ"י לא מעורבת. ובאותה מידה גם לא תמצאו הרבה גופים ממשלתיים שאין להם מערכת יחסים עם הרשות. הנמלים, צה"ל, חברת החשמל, נת"ע ורשויות מקומיות — כל אלה ואחרים הם גופים עם השפעה דרמטית על הכלכלה, המשק ואיכות החיים שלנו, וכולם תלויים במשאב הקרקע שאותו מנהלת רמ"י.
לרשות גם השפעה דרמטית על מחירי הדירות, משום שלה שליטה כמעט בלעדית על היצע המגרשים לבנייה למגורים. אם רמ"י לא מפרסמת מספיק מכרזים, לא ייבנו מספיק דירות, ותוך כמה שנים יורגש מחסור ומחירי הדירות שוב יעלו. הרשות פועלת באמצעות 1,500 עובדים, ומייצרת הכנסות של עשרות מיליארדי שקלים בשנה, בעיקר משיווק קרקעות לבנייה למגורים. בשנת 2024 היא הכניסה כ־24 מיליארד שקל, ושנה לפני כן 36 מיליארד שקל.
את הגוף הענק הזה מנהל כבר במשך חמישה חודשים עידן מועלם על תקן ממלא מקום ובחצי משרה, משום שהוא גם — ואולי בעיקר — מנהל את רשות התחבורה הציבורית. משום שהמינוי של יהודה אליהו צפוי לגרום לעתירות לבג"ץ, שמצידו צפוי להוציא צו מניעה, ובנוסף בתקופת בחירות מוקפאים מינויי בכירים, קיים סיכוי לא קטן שמועלם יישאר מנהל רמ"י עוד חודשים ארוכים. כל מנהל, גם המוכשר בעולם, יתקשה לעשות זאת כאשר במקביל הוא גם מנהל את רשות התחבורה הציבורית, גוף עם תקציב שנתי של כ־18 מיליארד שקל. גם לגוף הזה השפעה לא מבוטלת על איכות החיים שלנו ועל הכלכלה. בין היתר, הרשות מתכננת את רשת קווי האוטובוס, ומקדמת פרויקטים שנועדו להגדיל את נפח התחבורה הציבורית. היא גם אחראית על תעריפי הכרטיסים.
סמוטריץ' שכח, או אף פעם לא הבין, כי התפקיד שלו הוא לדאוג שהרשויות האלה יפעלו - והיטב לטובת האזרחים, והשיקול הפוליטי הוא משני. סמוטריץ' לא היה מאפשר לחברה עסקית בבעלותו להתנהל ולו שבוע אחד ללא מנהל, אך כשאת המחיר משלם הציבור הוא פחות מוטרד מההשלכות.
תהליך עם ריח של חותמת גומי
סמוטריץ' מתקשה לקבל את תמיכת הייעוץ המשפטי של הוועדה ושל הממשלה במינוי, וכנראה שגם בג"ץ לא יאיר לו פנים, בגלל כמה בעיות שלובות. ראשית, יש לו קשר הדוק לאליהו. למעשה, הם צועדים יחד באותו משעול אידיאולוגי כבר יותר מ־30 שנה. סמוטריץ' ואליהו הם ממייסדי ההתנחלות חרשה. שניהם גם ייסדו את עמותת רגבים, שבה אליהו שימש כמנכ"ל. אליהו כיהן אחר כך כמנכ"ל המועצה האזורית מטה בנימין. לאחר הבחירות סמוטריץ' מונה לשר האוצר וגם לשר במשרד הביטחון, ובפברואר 2023 מינה תחתיו את אליהו, שמשמש מאז ראש מנהלת ההתיישבות.
מינוי לתפקיד כה בכיר של אדם עם זיקה לפוליטיקאי הממנה אסור בגלל שורה של סיבות, ובהן חשש מניגוד עניינים וכן פגיעה בעקרון המקצועיות. עיקרון שאמור להיות ברור מאליו לאדם שאינטרס הציבור לנגד עיניו, ולפיו מינוי למשרה בכירה בשירות הציבורי צריך להיות מבוסס על כישורים ולא נאמנות. יש במינוי של אליהו גם חשש למשוא פנים והעדפת מקורבים. גם אם השניים יקפידו על החוק, מראית העין פוגעת באמון הציבור.
2 צפייה בגלריה
היועצת המשפטית של משרד הבינוי והשיכון, אפרת פרוקצ'יה. עמדה נחרצת נגד המינוי
(צילום: מיכאל דימנשטיין / לע"מ)
האיסור הזה אינו מוחלט, ואפשר לעקוף אותו אם יש לממונה כישורים מיוחדים באופן מובהק. אלא שאליהו לא הצליח לשכנע את אפרת פרוקצ'יה, היועצת המשפטית של הוועדה, כי הוא נושא עימו כישורים יוצאי דופן או ניסיון מיוחד. בארבעה דיונים שקיימה הוועדה פרוקצ'יה לא השתכנעה. גם מכתב מיוחד שאליהו הגיש לוועדה לא ריכך את עמדתה.
לכאורה הבחירה באליהו הייתה עוד לפני שהחל הליך האיתור, והוועדה כונסה רק כדי לשמש חותמת גומי לדרישה של סמוטריץ'. התחזית כי אליהו ייבחר לתפקיד פורסמה בכלכליסט ב־23 במרץ. יום הראיונות הראשון התקיים ב־29 במרץ. העובדה שהתחזית הזו התממשה מחזקת את התחושה הלא נוחה כי ארבעה מתוך חמישה חברי הוועדה שתמכו במינוי עשו זאת לכאורה משיקולים לא ענייניים ובלי שבחנו בתום לב את המועמדים האחרים, על אף שהתמודדו מול אליהו מועמדים ומועמדות עם ניסיון עשיר בתחום הנדל"ן בכלל, ובפרט ניסיון ניהולי ברשות מקרקעי ישראל ובמשרד השיכון.
על התפקיד התמודדו בין היתר רותי אפריאט ושירה תם, שתיהן עם ניסיון של כמה שנים כמנהלות חטיבה ברמ"י - הדרגה השנייה ברשות. בחירה באחת משתי המועמדות הייתה גם מייתרת את טענת שדולת הנשים, נעמת ופורום דבורה כי לא ניתן משקל ראוי לחובת הייצוג ההולם לנשים - טענה שככל הנראה תגיע גם לבג"ץ.
הקשיים בהליך המינוי החלו עוד לפני כן. המודעה לאיתור מועמדים שפורסמה בתחילת פברואר השנה הדיפה ריח רע של ניסיון לתפור משרה למידותיו של איש, במקום לאתר אדם המתאים למידותיה של הרשות. ינקי קוינט, המנהל הקודם, פרש באמצע דצמבר 2025. אולם רק ב־5 בפברואר פורסמה המודעה. וכשהיא פורסמה התברר כי תנאי הסף לתפקיד הונמכו, כך שבעל ניסיון בניהול 30 עובדים במשך ארבע שנים ותקציב של 40 מיליון שקל (בערך 2% מתקציב רמ"י) יכול להתמודד.
אמות מידה לניסוח תנאי סף לתפקיד נקבעות על ידי נציבות שירות המדינה. ממכתב של התנועה לאיכות השלטון עולה כי גם אמות המידה האלה עודכנו באופן מקרי סמוך למועד פרסום המודעה. אלא שהתיקון הזה בוצע חמישה ימים לאחר שהמודעה פורסמה — כלומר שינו את כללי המשחק תוך כדי משחק. על פי הנוהל הקודם של נציבות שירות המדינה, משרה כמו זו של מנהל רמ"י דרשה ניסיון ניהולי מינימלי של 70 עובדים וניהול תקציב של 500 מיליון שקל, ואילו הנוהל החדש דורש ניסיון בניהול 30 עובדים ותקציב של 40 מיליון שקל.
צירוף המקרים שבו שונו הכללים בנציבות שירות המדינה, ובמקביל הונמכו גם תנאי הסף לתפקיד, אפשרו ליהודה אליהו להתמודד ובאורח פלא אף לזכות במינוי. סמוטריץ' כבר לא חושש לעשות מהמקפצה את מה שבדרך כלל עושים בתוך הבריכה.
מבקר המדינה מוצא פגמים בהתנהלות
בתנועה לאיכות השלטון מצביעים על שני אירועים מעברו של אליהו שבהם עולה חשש כי הוא פעל לכאורה תוך פגיעה בטוהר המידות. דו"ח מבקר המדינה משנת 2017 מצא כי בשנים 2012 עד 2016 המועצה האזורית מטה בנימין העבירה מדי שנה כ־400 אלף שקל לעמותת רגבים. בתקופה הזו אליהו שימש הן כמנכ"ל העמותה והן כעוזרו של ראש המועצה באותה עת, אבי רואה.
יוסף שפירא, מבקר המדינה דאז, קבע כי המועצה קבעה תבחינים לחלוקת תמיכות באופן שהתאים רק לרגבים ולעמותה נוספת. התבחינים היו פעילות לגאולת קרקעות ושמירת קרקעות, והם לא תאמו לנוהל שפרסם לפני כן מנכ"ל משרד הפנים להסדרת תמיכת הרשויות במוסדות ציבור. במילים פשוטות, מבקר המדינה קבע כי ראש המועצה ועוזרו יהודה אליהו העבירו כסף ציבורי למטרות שספק אם הן מתפקידה וסמכויותיה של המועצה.
כמו כן, בתנועה לאיכות השלטון מזכירים כתבת תחקיר שפורסמה לפני כשנתיים ב"הארץ", ובה נמצא כי אליהו רשם משכנתה על מגרש ביישוב נריה, אך בפועל השתמש בכסף לבניית ביתו ביישוב חרשה. ההערכה היא כי הסיבה לכך הייתה שבאותה תקופה הקרקעות בחרשה עדיין לא נרשמו בטאבו.
מבצלאל סמוטריץ' ויהודה אליהו לא התקבלה תגובה.
