פוליטיקה לא מניעה מים – מדיניות מקצועית כן
לפני יומיים, הוגשה על ידי שר האנרגיה הצעת חוק שמבקשת לאפשר לרשויות מקומיות לפרק את תאגידי המים. כמי שמכיר את משק המים מקרוב והוביל את אחת מחברות המים אשר סיפקה בין היתר שירותי ניהול ותפעול מתקני מים ושפכים בפריסה ארצית – אני סבור שהצעת החוק היא שגויה ומסוכנת. מדובר במהלך שעלול להחזיר את ישראל שני עשורים לאחור, ולפגוע בתשתיות חיוניות, בצרכני המים ובאמון הציבור כולו.
אני מתקשה להבין כיצד מהלך כל כך גורף ודרמטי מקודם בניגוד לדעת כל הדרג המקצועי. ניסיון העבר מלמד שלא ניהול פוליטי ולא אחריות מקומית של עירייה הם שהצילו את משק המים, אלא דווקא רפורמת התיאגוד וההפרדה מבנית, שאפשרו השקעה בתשתיות, שקיפות תפעולית וניהול מקצועי.
למה בכלל הוקמו תאגידי המים?
ב-2007, אחרי שנים של תקלות בניהול משק המים, קיצוצים, והזנחה מתמשכת, קיבל משרד האוצר החלטה אמיצה: להוציא את ניהול המים מידי הפוליטיקאים המקומיים, ולהפקיד אותו בידי גופים מקצועיים, שקופים ומפוקחים – תאגידי המים.
ההיגיון היה פשוט: כספי המים ישמשו למים, לא לפנסיות תקציביות, לא לקמפיינים. התוצאה לא איחרה לבוא: שיעור הפחת הממוצע (בזבוז המים) צנח מ-19% ל-8.5% בשנת 2022 וכעת יש להניח שהוא נמוך עוד יותר. כמי שניהול צוותי תפעול בשורה של מתקני טיהור שפכים מהגדולים בישראל, אני יכול להעיד שאיכות השירותים עלתה, תשתיות הוחלפו, ונוצרה רשת מקצועית שמנהלת את אחד המשאבים הרגישים ביותר במדינה בצורה יעילה, מתקדמת ואחראית.
מה הסיכון בהצעה החדשה?
החזרת הסמכות לידי הרשויות, גם אם נעשית בתנאים "מוגבלים" או תחת הבטחה לחשבון בנק נפרד, משמעה אחת: ביטול ההפרדה המבנית שבזכותה המשק הזה מתפקד.
משק מים מנוהל היטב לא יכול להיות כפוף ללחצים תקציביים של עירייה. הוא מחייב יציבות, תכנון רב-שנתי, השקעות ארוכות טווח, ותפעול מקצועי נטול אינטרסים. אין לעירייה תמריץ להשקיע בתשתיות אם כל תקלה תוכל להידחות לאחרי הבחירות. ואין לה מומחיות בהפעלת מערכות ביוב מתקדמות או מתקני טיהור מים. זה מקצוע. לא מגרש פוליטי.
הלקח מהשטח
בכהונתי כמנכ"ל חברת תשתיות מים שעובדת מול רשויות מקומיות, הבנתי לעומק את ההבדל בין מודל מבוזר ופוליטי לבין תאגיד מקצועי. באחת הערים שבהן פעלנו, שבה לא היה תאגיד מים ביקשנו לשדרג מתקן טיהור שפכים והדבר התעכב כמעט שנתיים – בגלל חוסר מיקוד ומחלוקות פנימיות בתוך העירייה. במקרה דומה, מול תאגיד מים חזק ההחלטות התקבלו במהירות ופרויקט דומה יצא לדרך בתוך חודשים.
השינוי הזה לא רק שיפר את השירות, הוא גם חסך כספי ציבור. תאגיד רואה את התמונה המלאה. עירייה רואה קדנציה.
מה יקרה אם ההצעה תעבור?
בניגוד לכוונה המקורית, התוצאה תהיה פיצול. ממודל שבו פועלים 56 תאגידים מקצועיים – נעבור למצב שבו כל אחת מ-250 הרשויות יכולה לנהל משק מים משלה. בלי סטנדרטים אחידים, בלי ודאות תקציבית, בלי מומחיות. איך נוכל לתכנן השקעות? איך נוכל להבטיח איכות? איך נדע מה מחכה לנו עוד עשור?
גרוע מכך: עצם אי היציבות עלולה להרתיע את הגורמים המממנים. משק המים הוא משק עתיר השקעות, מתקני טיהור שפכים הם מתקנים חיוניים לכל אזרח במדינת ישראל.
ניהול מים הוא עניין של מקצוענות. של אורך רוח. של אמון. הצעת החוק הנוכחית שמה בסכנה את אחת הרפורמות המוצלחות שביצעה מדינת ישראל בעשור האחרון. לא בגלל שהיא מושלמת – אלא בגלל שהיא עובדת.
כל שינוי צריך להיעשות מהשטח – ולא מעל הראש של אנשי המקצוע. ומי שחושב שתשתיות מים הן שדה משחק פוליטי, עלול לגלות שהמשבר האמיתי – עוד לפנינו.
משה שלם הוא מנכ"ל גדות מרקורי ולשעבר מנכ"ל חברת תשתיות המים Bluegen water, כיהן כדירקטור במקורות ובעל היכרות עמוקה עם משק המים בישראל
