החייזרים באים – אבל לא הם שיפתרו את משבר האקלים
במאמר מעורר מחשבה שפרסם לאחרונה דניאל שרייבר, מייסד ומנכ"ל לימונייד, תחת הכותרת "החייזרים באים" (The Aliens Are Coming), הוא מתאר את הגעתה המסתמנת של הבינה המלאכותית הכללית (AGI). שרייבר מציג טיעון מרתק: מכיוון שכל היכולות של המוח האנושי מושתתות בסופו של דבר על רשת נוירונים ביולוגית, אין שום סיבה שרשת ניורונים מלאכותית מורכבת מספיק במחשב לא תוכל לשכפל, להחליף ולעלות על כל יכולת אנושית – החל מקידוד ועד פתרון הבעיות הסבוכות ביותר של האנושות.
אני מסכים עם דניאל ושאר המומחים שה-AGI אכן בדרך. אבל בכל הנוגע לאחת הבעיות הקיומיות והדחופות ביותר של זמננו – משבר האקלים – הציפייה שה-AGI ינחת ויפתור אותה עבורנו היא אשליה מסוכנת.
שרייבר צודק בכך שרשתות נוירוניות מלאכותיות מסוגלות ללמוד דפוסים בקנה מידה שהמוח האנושי אינו מסוגל לתפוס. אך המחשבה שרשת ניורונית תוכל לפתור לבדה את משבר האקלים מנציחה תפיסה מוטעית: כאילו משבר האקלים הוא בעיה של אלגוריתמיקה מורכבת או כוח חישוב טהור.
משבר האקלים אינו מתקיים במרחב הדיגיטלי המופשט. הוא מתרחש בעולם הפיזי – במפעלים, ברשתות חשמל, בשדות חקלאיים, במערכות ניקוז ובקרב תהליכים פוליטיים ורגולטוריים.
בינה מלאכותית פועלת מתוך נתונים קיימים, דפוסים שנאספו בעבר ופרדיגמות מוכרות. לעומת זאת, פריצות דרך בעולם האמיתי דורשות משהו שרשת נוירונית לבדה אינה יודעת לחולל: חשיבה יצירתית בין-דיסציפלינרית, חיבור בין עולמות תוכן שאינם קשורים לכאורה, והעזת הפנים לאתגר קונסנזוס מדעי או טכנולוגי מקובל.
כשהקמנו את BreezoMeter במטרה לחזות זיהום אוויר בזמן אמת ובאיכות רחוב בפריסה גלובלית, פנינו למומחים מובילים בעולם במדעי האטמוספירה ובאיכות הסביבה. התשובה של כולם הייתה חד-משמעית: "זה בלתי אפשרי מבחינה מדעית לחזות זיהום אוויר".
למה המומחים והמודלים הקלאסיים קבעו שזה בלתי אפשרי? כי המדענים הסתכלו על הבעיה רק דרך המשקפיים של המדע הקיים. ההצלחה של BreezoMeter נבעה משילוב יצירתי של דיסציפלינות שונות כפי שרק בני אדם מסוגלים לחבר: הנדסת סביבה, פיזיקה, הנדסת תוכנה והמון יצירתיות של יזמים. החיבור הזה בין העולם הפיזי ללא-פיזי, הוא שאפשר לנו לשבור את המוסכמות. בני האדם יצרו את הבעיה – ורק בני אדם יפתרו אותה.
רן קורבר
(צילום: בריזומטר)
אחד הרגעים הברורים ביותר שהמחישו את טבעו של משבר האקלים התרחש בתחילת מגפת הקורונה בשנת 2020. כאשר כשליש מאוכלוסיית העולם נכנסו לסגרים והפעילות התעשייתית והתחבורתית נעצרה. באותה עת, לא במפתיע תחנות ניטור זיהום האוויר הראו צניחה דרמטית וחסרת תקדים בזיהום האוויר ברחבי העולם.
האירוע הזה הוכיח אמת פשוטה: המפגעים הסביבתיים ומשבר האקלים אינם כוח עליון. הם תוצר ישיר של המערכות, הבחירות, וההתנהגות האנושית בעולם הפיזי. מכיוון שבני האדם הם שיצרו את הבעיה, רק בני אדם – עם חזון, מנהיגות, יזמות ומעורבות בשטח – יוכלו לשנות את המציאות הזו.
ה-AGI והבינה המלאכותית יהיו ללא ספק כלים עוצמתיים עבור יזמים. הם יאיצו מחקרים, ינתחו מידע עצום ביעילות ויסייעו באופטימיזציה של פתרונות. אך AI הוא קו-פיילוט – הוא אינו הטייס. בינה מלאכותית אינה מרגישה תשוקה לבנות עולם ירוק יותר. היא אינה יכולה לשכנע רגולטור שמרן, אינה יכולה לרדת לשטח החקלאי או לאתר בנייה, ואינה יכולה לאתגר תפיסות עולם מדעיות מתוך תעוזה ותחושת שליחות.
משבר האקלים מציב בפנינו את האתגר הגדול ביותר של דורנו. החייזרים אולי באים, אבל אם אנחנו מחכים שה-AGI יפתור עבורנו את בעיות האקלים, אנחנו מפספסים את העיקר. הפתרונות לא יגיעו מחלליות או משרתים מבודדים – הם יגיעו מיזמיות ויזמים בשר ודם, שישלבו מומחיות מקצועית, חשיבה רב-תחומית וכלי AI מתקדמים כדי להפוך את העולם לנקי, בריא ובטוח יותר.
רן קורבר הוא מהנדס סביבה, בוגר הטכניון, מייסד-שותף ומנכ"ל לשעבר של BreezoMeter (נרכשה ע"י גוגל ב-2022). כיום מרצה ליזמות בטכניון, משקיע אנג'ל וסופר
