נוסחת הקסם של שר האוצר
מתברר שלשר האוצר יש נוסחת קסם. השר בצלאל סמוטריץ' מצהיר על רפורמה במשק החלב שאותה הוא יעביר במסגרת חוק ההסדרים, ובאותה הנשימה מבטיח כי ביטחון המזון עומד לנגד עיניו ומטרתו לשמור על החקלאים. כמי שמכירים הצהרות פופוליסטיות הבטחות ריקות מתוכן אינן מפתיעות אותנו, אך מה נותר לומר כשהאמירות הללו מציעות באבחה אחת דבר והיפוכו? השר אף מרגיע ומבהיר שהנוסחה שלו תצליח לפתור את האתגר. אך מוטב שכבוד השר ילמד מניסיון העבר של רפורמות ופתיחת היבוא של תוצרת חקלאית, כדאי שילמד איך מתייחסות מדינות מערביות בעולם לחקלאות, ולא יסתפק בהצהרות על נוסחאות קסם שלא יעמדו במבחן המציאות.
חוק ההסדרים הוא הזדמנות חשובה לתיקון ולשינוי. הוא כלי חיוני בחירום, למשל כשיש צורך בהטמעת תובנות שלימדה אותנו התקופה האחרונה דוגמת דוחו"ת מבקר המדינה. כולי תקווה שבמסגרת ההצבעה על חוק ההסדרים תסיק הממשלה את המסקנות הנכונות ותסיר מסדר היום את הצעת משרד האוצר לרפורמה מבנית בענף החלב, ובכך תפעל לחיזוק החקלאות המקומית, תדאג לרווחתם של אזרחי ישראל ולחיזוק הכלכלה. אלא שהשר סמוטריץ', שביד אחת "מרגיע" ומבטיח שהוא פועל לטובת החקלאים, מניף ביד השנייה חרב המאיימת על קיומם.
חוק ההסדרים נולד כמענה למצב חירום, למשבר הכלכלי החמור של שנת 1985, כפתרון שמטרתו לרפא ולחזק. עם השנים, בעיקר בשל הפיכתו לכוח פוליטי, נראה שלא רק שהוא איבד כיוון, הוא גם חוטא למטרה שלשמה נוצר.
במצב המשברי שבו אנחנו נמצאים היום יש צורך קריטי בחיזוק אמון הציבור ובסדרת צעדים לחיזוק ענף מרכזי – ביטחון המזון.
הדוח השנתי שפרסם באחרונה ה־OECD התייחס למדיניות החקלאית של המדינות החברות בו, וציין את חוסנה של ישראל ועמידותה בימים של איום ביטחוני חמור בעת שבראש משרד החקלאות וביטחון המזון מכהן השר אבי דיכטר. הדוח הזכיר כי צעדי תמיכה, ובהם הוזלת מחירי המים לחקלאות, הגדלת מספר העובדים הזרים ותמיכה בהגדלת הייצור המקומי, היו צעד נכון ומתבקש שסייע להגן על ביטחון המזון ולצמצם את התלות ביבוא ממדינות אחרות. לצד זאת, הדוח הדגיש כי בחינת סך התמיכות בחקלאות המקומית מגלה כי ישראל עדיין ממוקמת נמוך משמעותית מממוצע מדינות ה־OECD כן, מדינות מפותחות בעולם המערבי, גם התומכות בשוק החופשי.
הצורך בתמיכה קיים בקרב יצרני החלב, ההבנה בנחיצותו היא עובדה. כל שנותר הוא להפנים וליישם, וחוק ההסדרים הוא הזדמנות לכך. במקום זאת, מבקש שר האוצר לפגוע בענפי חקלאות שלמים, כחלב, עופות, מגדלי המטעים ומגדלי ירקות לעיבוד תעשייתי ולהגביר את התלות מעבר לים.
האם השר מביא בחשבון שענף החלב לבדו, זה שעומד כרגע בחזית הרפורמה שלו, ומהווה 30% מהכנסות יישובי העוטף?
חקלאים לכל אורכה של הארץ, בגבולותיה ובמרכזה, זקוקים לוודאות ולהוגנות. תחרות היא מבורכת, אך כשם שנעשה במדינות אחרות בעולם המערבי, יש לעודד אותה מבית ולא לפתוח את השווקים באופן שאינו מושכל ומפוקח.
מוזר ומפתיע שדווקא האוצר מציע לפגוע בענף החלב שהוא גאווה לאומית וסמל לחקלאות הישראלית המתקדמת והפוליטיקאים מתגאים בכך בסיוריהם בעולם. מוזר גם שהאוצר שוב ושוב בוחר לפגוע ביצרני החלב הגולמי לאחר שענף החלב עבר במהלך 25 השנים שחלפו את מספר ה"רפורמות" הגדולה ביותר, הסכמים הסדרים ועוד, בלי שהוא דאג כלל בתקופה זו לפעול לכך שיהיה איזון ענפי שיבטיח מחירים הוגנים לצרכן והורדת יוקר המחיה, בין השחקנים בשרשרת הייצור בענף (רפתנים, מחלבות, משווקים ורשתות שיווק) בהתאם להשפעת כל חוליה על המחיר הסופי לצרכן.
כבר התרגלנו לצערי לכך שאחת לזמן מה עולה על פני השטח הקריאה לפתוח את השוק ליבוא כחלק מהמאבק ביוקר המחיה לכאורה, ובכל פעם אנחנו מגלים מחדש שבעוד צד אחד גורף רווחים מאותה "רפורמה", היצרנים המקומיים נפגעים, והציבור לא זוכה ליהנות ולשלם פחות. לפי שעה, הציבור משלם יותר כולל מע"מ בהשוואה למרבית המדינות שמהן רוצה שר האוצר לייבא מוצרים חקלאיים.
המע"מ על מוצרי מזון טריים במדינות שמהן רוצה השר לייבא מוצרי חלב הוא 5%־8%. לפיכך אני קורא לשר האוצר – הבה נתחיל מהורדת מהמע"מ שעליו צריכה לוותר הממשלה ולא בפגיעה ברפתנים ובצרכנים. חשוב לזכור שמטרת יצרני החלב היא לחזק, לבסס ולטפח את ענף החלב הישראלי, לקדם את הרפתות כעמוד תווך בביטחון המזון, תוך שיפור ההתמודדות עם אתגרי השוק, התייעלות כלכלית, יציבות מחירים והורדת יוקר המחיה. לאורך הדרך הזו אין נוסחאות קסם. יש מציאות.
אורי דורמן הוא מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל
