פרשנות
המלחמה מתעצמת, והשליטה במועד סיומה יוצאת מידי ישראל
למרות החוסן היחסי שמציג המשק והיכולות ההתקפיות של מערכת הביטחון בפתיחת המערכה, ההכרעה תגיע מבחוץ; ישראל זקוקה לסיוע צבאי של ארצות הברית כדי לחסל את היכולות הגרעיניות של איראן; אלא שהתעצמות הלחימה תוביל לעלייה במחירי הנפט, מה שיגביר את הלחצים האינפלציוניים שהנשיא טראמפ מנסה להרגיע
1. אף על פי שחלפו רק שלושה ימים מאז פתיחת המלחמה מול איראן, התעצמות העימות הצבאי היתה מהירה ביותר. גם מכת הפתיחה וגם התגובה האיראנית הבהירו כי שתי המדינות "All In" במשחק הזה. ולמרות זאת, הכלכלה הישראלית מפגינה חוסן. העובדה שהמסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב לא רק התנהל כסדרו אלא הסתיים בעליות קלות אחרי המראות שנצפו אתמול היא בגדר אירוע בלתי נתפס. לא מדובר על שיגור רקטות אל עבר אשקלון על ידי תנועת טרור מקומית, אלא בטילים בליסטיים עם חצי טונה חומר נפץ שנורו על ידי איראן, מדינה המתפרסת על שטח של 1.65 מיליון קמ"ר, עם 86 מיליון אזרחים. כלומר, מדובר באחת מ־20 המדינות הגדולות והמאוכלסות בעולם, שגם בעלת ארסנל חימושים משמעותי.
גם פרמיית הסיכון מגיבה באופן מתון. אמנם ה־CDS זינקו ביום שישי ב־14.5%, כאשר החשש ממלחמה כבר היה באוויר אך לא היה ידוע מתי תחל ובאיזה היקף, לרמה של 110 נקודות. עם זאת, אסור לשכוח כי כמה ימים בודדים אחרי 7 באוקטובר ה־CDS הגיעו ל־160 נקודות.
גם התגובה של שער החליפין, עוד פרמטר חשוב שמודד יציבות, לא קפצה באופן קיצוני ולא התקרבה לרמות שראינו כמעט באופן מיידי באוקטובר 2023: פיחות של כ־3.5%, מ־3.5 שקלים ל־3.62 שקלים לדולר, הוא סביר. במיוחד כאשר נזכרים כי ב־8 באוקטובר 2023 היו חוזים עתידיים על השקל שנמכרו באוסטרליה תמורת 4.1 וגם 4.2 שקלים – כ־15% מעל הרמה הנוכחית.
אפשר להמשיך גם עם בדיקת פער התשואות של האג"ח הממשלתיות של ארצות הברית לעומת ישראל: יש עלייה, אך היא מתונה וסבירה. לבטח לעומת גודל האירוע ולבטח לעומת מה שנראה באוקטובר 2023.
המסקנות די ברורות: בניגוד לטבח ב־7 אוקטובר 2023, המלחמה מול איראן היא אירוע מתוכנן היטב, מוצדק והכרחי. ראשית, כאמור – בניגוד למחדל של אוקטובר, ממשלות ישראל תכננו את הרגע הזה במשך שנים רבות, אולי אפילו עשורים. התזמון היה נכון והביצוע נעשה רק אחרי שהתאפשרו התנאים, כמו היעלמות ארגוני הפרוקסי של איראן, לרבות חמאס וחזבאללה, ופתיחת הפרוזדור לטהראן.
שנית, מדובר באירוע הכרחי לכל הדעות. האפשרות של איראן גרעינית היא בלתי נתפסת ובלתי מתקבלת על הדעת בקרב כל הקשת הפוליטית. גם שונאי נתניהו מבינים כי אחרי 7 באוקטובר לראש הממשלה לא נותרה ברירה, והיה עליו לפעול כאשר בשלו כל התנאים לכך.
שלישית, לקונצנזוס עממי בקרב עם מפולג ומשוסע יש תועלת כלכלית. הדבר שווה כסף למי שתהה והיה סקפטי. בנוסף, שוב התגלה כי העורף הישראלי הוא חזק באופן קיצוני וגם מתורגל.
רביעית, אם איראן תיעלם ממפת האיומים, ייפתחו תרחישים אופטימיים רבים ומגוונים ופרמיית הסיכון תרד. הרי האיום האיראני מהווה את הסיכון המרכזי לכלכלת ישראל כי הוא האיום המרכזי על מדינת ישראל. הסרתו – באופנים שונים, אם על ידי הפלת משטר האייתולות ואם על ידי הסכם מדיני – יקטין דרמטית את ה־CDS. גם אם לא לרמת ערב 7 באוקטובר 2023, הירידה תהיה משמעותית.
2. ואחרי הדברים האופטימיים, כאשר צוללים בחזרה למציאות מבינים שמעט מאוד דברים יהיו תלויים בנו, שהמצב מאוד מורכב ורגיש, ומה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה. לחסל את יכולות הגרעין של איראן ולהפיל את משטר האייתולות – זה לא טיול בפארק, ובעיקר זה לא תלוי בנו. המשק הישראלי יכול לספוג אבל יכולת הספיגה שלו מוגבלת, קל וחומר אחרי כמעט שנתיים של מלחמה בעצימות משתנה ומצב פיסקאלי רעוע ביותר.
הבעיה איננה אם המלחמה תארך שבועיים או שלושה שבועות. אף על פי שהשיתוק במשק הוא כמעט מוחלט, נתב"ג סגור, הנזקים ברכוש כבדים והתוצר ייפגע - המשק יידע להתמודד עם אירוע קצר מול איראן. ראינו זאת באפיזודות קודמות, תהיה ירידה בתוצר ברבעון השני ואולי אף בשלישי של 2025, ואז נראה פיצוי. כלומר, ברבעון הרביעי יירשם זינוק חריג בפעילות הכלכלית שיפצה על הירידות בזמן מלחמה או לפחות יאזן אותן.
בד בבד יש לומר ביושר כי המשק הישראלי לא יוכל להיכנס למלחמה ארוכה עם חזית איראנית פתוחה וחזית עזתית לא סגורה, שבה המדינה האסלאמית מסדרת לנו מטחים כל לילה וגורמת לנזקים פיזיים משמעותיים במרכז גוש דן, ולמספר הרוגים ביום. ייתכן כי מדינת ישראל יכולה לעמוד במלחמה ארוכה ללא קריסה כלכלית אבל בניהול סיכונים אי אפשר לבנות על זה. אף אחד לא יוכל להבטיח כי במצב קבוע שכזה המסכים בבורסה בתל אביב ייצבעו ירוק, הדולר לא ישתולל וה־CDS לא ישתגע. החוב של ממשלת ישראל זינק בשנה וחצי האחרונות מ־60% תמ"ג ל־70% תמ"ג, והריביות גבוהות. אי אפשר לנהל גירעון של 8%-5% תוצר במשך 4-3 שנים, עם מתווה חוב עולה, ולקוות שכל העולם ימחא לה כפיים וימשיך להלוות לישראל כסף.
3. לכן חשוב מאוד להבין ולהפנים מיד כי המפתח של האירוע נמצא מחוץ לגבולות ישראל. המפתח נמצא בידי איש אחד ושמו דונלד טראמפ – נשיא ארצות הברית. או שהוא ייכנס לאירוע, יפיל את "אם כל הפצצות" בפורדו ויחסל את היכולות הגרעיניות של איראן, או שהוא יפיל את המשטר הנוכחי (אלו הוגדרו כמטרות המלחמה), או שהוא יחתים את ישראל ואיראן על הסכם הפסקת אש. ישראל לבדה אינה מסוגלת לעשות אף אחד משלושת הדברים שיכולים להכריע את האירוע.
אלא שלטראמפ צרות משלו. הוא נבחר עם הבטחה ברורה: "אמריקה קודם". לא ישראל. יתרה מכך, במדיניות החוץ לא ממש הולך לו: טראמפ רצה לשים סוף למלחמה בעזה אך ראש הממשלה בנימין נתניהו לא איפשר זאת, לשים סוף למלחמה באוקראינה שם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מנע זאת, ולחתום על הסכם עם האיראנים אך אלו סירבו להמשיך במשא ומתן.
טראמפ הבטיח לשפר את רמת החיים של האמריקאי הממוצע, אך אין אפשרות כזו ללא הפחתת יוקר המחיה. טראמפ גם חייב להוריד את החוב או לפחות את הריבית על החוב, לצורך כך הן האינפלציה והן הריביות חייבות לרדת. האינפלציה מתמתנת אבל הלחצים האינפלציונים עדיין שם, וללא ריסון ממשי של שורשי האינפלציה - לא תהיה הפחתת ריבית, לא הריבית הקצרה של הפדרל ריזרב וגם לא הארוכה של האג"ח.
מה שיקבע במקרה הזה הוא נתון אחד, שגם לא קשור ולא נקבע בישראל: מחירי הנפט. איראן מייצרת כ־3.3 מיליון חביות ביום (ממוצע 2024), שהן 100 מיליון חביות בחודש וכ־1.2 מיליארד חביות בשנה. מתוך זה, כ־60% מאותה תפוקה הם יצוא.
בלי להעמיק בחישובים של כמה מהווה איראן מייצור הנפט העולמי (היא היצרנית החמישית בעולם וכרגע היא מוחלשת): הכלכלה העולמית חייבת את הנפט האיראני. פגיעה באיראן תעלה את מחירי הנפט, שכבר עלו ב־13%-12% מאז פתיחת המלחמה ל־74-73 דולר לחבית. היום זה עלול להתייקר עוד על רקע תמונות של מכלים עולים באש. אם מחיר חבית יגיע לרמות של 90 דולר - הלחץ של ארצות הברית ושאר המדינות המערביות יהיה בלתי נסבל. המנהיגים שילמו מחירים פוליטיים כבדים כדי להשתחרר מהאינפלציה, ואין מתכון בטוח יותר להצתה של משבר אינפלציוני מזינוק במחירי הנפט על רקע מלחמה.
בשל גורמים האלה, ישראל פועלת באיראן על זמן שאול ולמרות החוסן של העורף והמשק, ההמשך והתוצאות אינם תלויים בנו.
